בראשית יח:כז מחשבת ישראל: חובות הלבבות, דרשת שבת הגדול, נפש החיים ונצח ישראל

וַיַּ֥עַן אַבְרָהָ֖ם וַיֹּאמַ֑ר הִנֵּה־נָ֤א הוֹאַ֙לְתִּי֙ לְדַבֵּ֣ר אֶל־אֲדֹנָ֔י וְאָנֹכִ֖י עָפָ֥ר וָאֵֽפֶר׃

חובות הלבבות

וְהָרְבִיעִי כְּשֶׁיֵּיטִיב לוֹ הָאֵל בְּטוֹבָה גְּדוֹלָה וּבְחָכְמָה יְתֵרָה וּתְבוּנָה רַבָּה אוֹ עֹשֶׁר גָּדוֹל אוֹ כָּבוֹד אֵצֶל הַמַּלְכוּת וְהַדּוֹמֶה לָזֶה מִמַּה שֶׁנָּהֲגוּ בְּנֵי אָדָם לְהִתְפָּאֵר בָּהֶם וּלְהִתְגָּאוֹת בַּעֲבוּרָם וְיִשָּׁאֵר עַל עִנְיַן שִׁפְלוּתוֹ קֹדֶם לָכֵן וְלֹא הוֹסִיף אֶלָּא עֲנָוָה וְשִׁפְלוּת לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וְכָבוֹד וְטוֹבָה לִבְנֵי אָדָם כְּמוֹ שֶׁאָמַר אַבְרָהָם עֵת שֶׁשִּׁבְּחוֹ הַבּוֹרֵא וְאָמַר (בראשית י״ח:י״ז) הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם וְגוֹ׳ וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר. וְאָמַר מֹשֶׁה (שמות יז) וְנַחְנוּ מָה. וְאָמַר דָּוִד ע״ה (תהלים כב) וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ אָז יִתְבָּרֵר מַצְפּוּנוֹ וְתֵאָמֵן כְּנִיעָתוֹ, וְאָמַר הֶחָכָם בָּעִנְיָן הַזֶּה (קהלת י׳:ד׳) אִם רוּחַ הַמּוֹשֵׁל תַּעֲלֶה עָלֶיךָ וְגוֹ׳.
שאל רבBookmarkShareCopy

דרשת שבת הגדול

וענין זה רמזו ז"ל* במסכת חולין (פט.), אמר רבא, ואיתימא רבי יוחנן, גדול מה שנאמר במשה ואהרן* ממה שנאמר באברהם. דאילו באברהם כתיב (בראשית יח, כז) "ואנכי עפר ואפר", ואילו במשה ואהרן כתיב (שמות טז, ז) "ונחנו מה". ואמר רבא, ואיתימא רבי יוחנן, אין העולם מתקיים אלא בשביל משה ואהרן, כתיב הכא "ונחנו מה"*, וכתיב התם (איוב כו, ז) "תולה ארץ על בלימה". וביאור זה, כי הארץ בשביל כך הוא יסוד הכל, והוא נושא הכל, שהרי הבריות הולכין על הארץ, והכל הוא על הארץ, בשביל כי יסוד הארץ הוא התחתון והוא השפל שבכל היסודות, כמו שידוע מן הארץ, ולפיכך יש לארץ קיום ביותר מצד השם יתברך, אשר מחזיק השפלים יותר מכל מפני שפלותם. ואמנם בשביל כי הארץ אף כי היא שפלה מכל, היא נחשבת דבר מה, ואין לומר עליה שהיא אינה דבר כלל. ולפיכך אמר כי הארץ הזאת היא עומדת על מי שהוא "מה", כלומר שדומה בעצמו אל לא דבר, כמו שהיו משה ואהרן בעיניהם "מה", והיו משימים עצמם כאילו אינם דבר, ועל אלו הארץ עומדת. ומכל זה יש ללמוד מעלת מי שעושה עצמו מה.
שאל רבBookmarkShareCopy

נפש החיים

והוא ג"כ ענין מאמרם ז"ל בס"פ כסוי הדם גדול שנא' במשה ואהרן יותר ממ"ש באברה'. דאלו באברהם כתיב ואנכי עפר ואפר ואלו במשה ואהרן כתיב ונחנו מה.
שאל רבBookmarkShareCopy