וַיֵּצֵ֥א יִצְחָ֛ק לָשׂ֥וּחַ בַּשָּׂדֶ֖ה לִפְנ֣וֹת עָ֑רֶב וַיִּשָּׂ֤א עֵינָיו֙ וַיַּ֔רְא וְהִנֵּ֥ה גְמַלִּ֖ים בָּאִֽים׃
בית אלהים
והם מיוסדים מהאבות עליהם השלום, וכמו שאמרו (ברכות כ"ו ע"ב) אברהם אבינו תקן תפלת שחרית דכתיב (בראשית כ"ג) וישכם אברהם בבקר. יצחק תקן תפלת מנחה דכתיב (שם כ"ד) ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב, יעקב תקן תפלת ערבית דכתיב (שם כ"ח) ויפגע במקום. כי לא לבד תקנו התפלה אלא גם זמני התפלה. וכוונת אלו הזמנים הוא להורות לנו, כי חיותנו וקניננו בזה העולם הם מאתו ית'. ולזה כשאנו קמים ממטתנו שישננו בלילה, אנו חייבים להתפלל לאל ולתת לו הודאה ולהכיר שהחזיר נשמות לפגרים שהם כמתים, שהשינה א' מששים במיתה לסבת העדר השתמשות החושים החיצונים, ובתפלתנו לאל בשחר, אנו מכירים כי הוא המעמידנו בזה העולם. והמחיה אותנו כהיום הזה. ואחר כך אנו הולכים לעשות עסקנו להתפרנס ממעשה ידינו. ובשעת המנחה שפנה היום ונטו צללי ערב. אנו חוזרים להתפלל לאל, כדי שנכיר ונבין, כי מה שנתעסקנו במלאכת חיינו והשתדלותנו. הוא הנותן לנו כח לעשות חיל. כי (קדושין דף פ"ב ע"ב) אין עושר ועוני מהאומנות. אלא ממי שהעושר שלו כדכתיב (חגי ב') לי הכסף ולי הזהב וגו'. ולכך יבקש רחמים ממי שהעושר בידו. והנה נכללו כל צרכי האדם באלו השני דברים. בחיותו וקנינו.
תורת העולה
נשוב למה שהיינו בו (פרק יז), לבאר שני הפרחים שבקנה ימיני ושמאלי. הפרח הימיני נגד אמונת התפלה, שיש להתפלל להשם יתברך ושלא לשום אמצעי. וזאת האמונה נתבארה בספר בראשית, שמצינו כל האבות התפללו אל השם יתברך בלי אמצעי כלל. וכבר אמרו (ברכות כו ב) תפילות אבות תקנום. ומצינו אברהם שהתפלל במעשה סדום, ויצחק התפלל על רבקה אשתו, ויעקב התפלל, כמו שדרשו ז”ל (סנהדרין צה ב) (בראשית כ״ח:י״א) ויפגע במקום. ולזה כיון יעקב באמרו (שם ל) התחת אלקים אנכי אשר מנע וגומר. להורות כי אף אמצעי אין לאדם לשום בינו לבין אלקינו, לכן חרה אף יעקב על רחל שרצתה לשומו אמצעי בינה לבין אלקיו, באמרה הבה לי בנים. וידע שרחל לא נישתטית שיעקב הוא הנותן, אלא שכוונה בדרך האמצעי, ואפ”ה חרה עליה, וכל זה מבואר.
תורת העולה
ועל פי דברים אלו שנתבארו בחלק זה, אמרו (פסחים פח ב) כי יצחק קראו שדה, שנאמר (בראשית כד סג) ויצא יצחק לשוח בשדה, כי ראה ענין ישראל במדבר, ושהיו חונים על פני השדה, ושהיו המשמרות נחלקי' על פי זה, וראה והשיג ענין הנסכים והמנחות והקטורת, שהם גדולי קרקע, וצומחין מן השדה, ואף הקרבנות הם גידולי קרקע, אף שאינן צומחין מן הארץ, כדאיתא בתוספות מסוכה (ט ב ד"ה וגדולו), ועל כן קראו יצחק שדה. ואף שהשיג על ידי זה חדוש העולם.