בראשית כה:ח מחשבת ישראל: עקידת יצחק ונשמת חיים

והוא טעם המאמר שזכרנו ראשונ' שאמרו זאת מוסף על הברכה הראשונ' שבירך אותם יעקב אביהם כי ברכה זאת תהיה שלימה ונוספת כפי מה שהושלמו המקבלים אותם בקבלת התורה ובתקון מצותיה יותר ממה שהושלמו המבורכים מפי יעקב שלא קבלוה עדין ולזה אמר נמצינו למדים שממקום שסיים יעקב אבינו משם התחיל משה וכו'. וזה כי כל עצמו של יעקב אבינו היה להביאם תחת כנפי שכינה ולהכשירם לבא במסורת ברית התור' והמצוה ולזה סיים במלה הזאת הרומזת אל התורה שנאמר וזאת התורה וגו'. וכמו שאמר אין זאת אלא תורה שנאמר וגומר (ע"ז ב':). ומזה הענין התחיל משה אחר שקבלוה והושלמו עמה והוסיף להם ברכה ותוספת טובה כפי שיעור שלימותם כי לזה אמר וזאת הברכה בוא"ו הע?טף וזאת התורה כמו שנתבאר. אמנם כונת זה המאמר משלם כמה שתמצא שהשלימו עליו עוד במדרש שוח"ט יבא עוד ביאורו בנעילת השערים בעזרת האל. ודי בזה למה שרצינו להקדימו אל ביאור דברי זאת הפרשה החשוב' וברכותיה ולא אטפל להזכיר ספקות שאינו מטבע הענין בדברים השיריים כמו שכן עשינו אצל השירות ודומיהן והתחיל יחי ראובן ואל ימות וגומר. הנה למה שנתבזה ראובן בעיני אחיו מצד חללו יצועי אביו ומצד שנעלה הבכורה ממנו לסבה ההיא ונתנה ליוסף אשר דבר אתו קשות יעקב אבינו בברכו את אחיו לזה ראה להתחיל בו ולייחד ברכתו בשיהיו אנשים חשובים ונכבדים וזהו מה שכוונו באומרו ויהי מתיו מספר. אמנם לפי שלשון זה יאמר ^*אם על החשיבות וכו', ר"ל יען כי מאמר "ויהי מתיו מספר" נוכל להבין על ב' פנים. הא' שיהיו אנשי שבטו רק מעמים עד שיוכל כל איש לספור אותם על נקלה, והב' שיהיו חשובים במעלתם ראוים להמנות בעבור זאת (עיין ביאורי למעלה שער ע"ב במדבר דף ח' ע"ב) ע"כ הקדים מאמר "יחי ראובן" וכו' ר"ל שיולדו ממנו תמיד בנים ובני בנים כמו משאר השבטים, גם לא ימותו מהם לפי ערך מספרם יותר מאשר ימותו משאר השבטים, ובכל זאת יהי מתיו מספר בעבור חשיבותם ומעלתם. אם על החשיבות כמו שאמרנו או על המעטיות כמו שאמר ואני מתי מספר (בראשית ל״ד:ל׳) לזה הקדים לומר יחי ראובן ואל ימות כלומר יהיו מתיו מספר ולא מהיותם מועטים ויתכן כי באומרו יחי ראובן ואל ימות כוון אל ראובן עצמו שלא ימות בעון ההוא מיתה נפשיית בעולם הבא וזה אחד מהמקומות שביאר ענין זה מאלו הברכות: וזאת ליהודה וגו'. אחר שהקדים הבכור לסבה שנזכרה ראה להקדים לכל אחיו את יהודה כי הוא גבר באחיו ולו נתנה המלוכה והנה לפי שהברכה אשר ברכו אינה נראית מושפעת ההצלחות כמו שתאות לשבט המלוכה כמנהג שאר האומות ותשוקתם בהרבות סוסים ונשים וכסף וזהב וכיוצא לזה הקדים לומר וזאת ליהודה כלומר זאת כאשר היא היא אשר תאות לו לפי הכונה וצירוף הברכות אל התורה כמו שאמרנו כי למה שהוא האריה ההולך בראשי הגייסות אל המלחמות ואנשיו מסתכנים מאד לנפשותם כמו שקרה לדוד עם יושבי נוב אשר בילידי הרפה ולחזקיהו וליהושפט מלך יהודה ברמות גלעד כי אז לא יצטרך רק שיצעק אל ה' והיא יענהו להחזירו אל עמו שלם בנפשו שלם בגופו כמו שנתברר שם שנאמר ויסורו עליו להלחם ויזעק יהושפט ויהי כראות שרי הרכב כי לא מלך ישראל הוא וישובו מאחוריו (מלכים א כ״ב:ל״ב-ל״ג) הרי שהועילה לו זעקתו לשוב אל עמו שקט ושליו. ידיו רב לו וגו'. ירצה אף על פי שהוא גבור כארי וכח ידיו תעמוד לו עם כל זה עזר מצריו תהיה עד שידעו מלכיו כי מאתך הישועה תמיד ויתכן כי במאמרים הללו האחרונים כלל כל מה שאמרנו. ובאומרו שמע ה' קול יהודה ואל עמו וגומר כוון גם כן אל יהודה עצמו דבעי צלותא להביאו אל עמו ולאסוף נפשו אל אבותיו הקדושים על דרך ויאסף אל עמיו (בראשית כ״ה:ח׳) וזה שהיה בתכלתו נטרד מפני הנדוי כמו שאמרו חז"ל וזה מקום שני שנזכר הענין שכר הנפשיי באלו הברכות: וללוי אמר וגומר. לפי שחברת מלך וכהן תשלים ההנהגה כמו שאמר ביהושע המולך תחתיו ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו וגו' על פיו יצאו ועל פיו יבאו וגו' (במדבר כ״ז:כ״א) לזה סמך ליהודה ענינו של לוי ואמר הנה תומיך ואוריך אשר על פיהם יצאו ועל פיהם יבאו המלך והעם הפקדתם לאיש חסידך הנבחר לך לחסיד מכל יתר השבטים כמו שנתבאר היטב בזכרון היחסים אשר זכר בפרשת וארא כמו שביארנו שם שער ל"ה. והנה להיות משה מכללו אמר כמתנצל ממה שגרע מהחסידות בחטא מי מריבה ואמר על שם כללו אשר נסיתו במסה תריבהו על מי מריבה כלומר מה ששמתו בעל נסיון בהכאת הצור במסה היה סבה למה שרבת עמו במי מריבה ^*למה שנמשך וכו' ר"ל יען כי בפעם הראשון נצטוה להכות בצור ע"כ טעה והכה גם בפעם השני את הסלע במי מריבה וחטא בזה כי היה רצון הי"ת להרבות מופת הנס השני הזה יותר מהראשון בהוציאו המים לעיני העם רק ע"י אמירה לבד, (עיין מזה למעלה שער שמונים וביאורי שם ד"ה ואני הנה וכו'), למה שנמשך בהכאה אל מה שנסהו ראשונ' להוציא מים ע"י כן כמו שנאמר והכית בצור ויצאו מים רבים (שמות י״ז:ו׳). והנה לפי זה אין ראוי להוציא השבט מחזקת חסידותו כל שכן שכבר נמשכו אחריו תמיד בכל מעשיהם עד שנפרדו מאהבת וקורבת האבות והבנים והאחים לקנאתך בשלשה פנים אשר יבארם. ועל הענין האחד אמר האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו וגו'. וזה כאשר בא צורך המשפט במעשה העגל גם פנחס בשטים השליך נפשו מנגד להמית נשיא מישראל בקרב שבטו וכמעט שלא ישוב עוד לביתו ולאחוזת אבותיו לולי ה' שהיה לו כמו שכתבנו שם ועל זה אמר כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו כי לשמור תורה וברית עשו זה. ועל הענין השני אמר יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל שכבר הוצרכו לצורך הלימוד להתרחק מבתיהם ולהתאכזר על בניהם ואחיהם וקרוביהם כדי ללמוד כדי שיספיקו ללמוד תורה בישראל כי עליהם הוטל שנאמר ונגשו הכהנים בני לוי כי בם בחר ה' אלהיך לשרתו ולברך בשם ה' ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע (דברים כ״א:ה׳) והענין השלישי אשר אליו צריך פרישות דרך ארץ וכל עניני הבית הוא הדבר המיוחד אל הכהנים והיא נקיותם וטהרתם לבא לפני ה' תמיד להקטיר קטרת ולהקריב הקרבנות שעל זה אמר ישימו קטורה באפך וכליל על מזבחך ולזה סמך ואמר ברך ה' חילו וגו'. ירצ' אחר שהם נוהגים הפרישות וההתנכרות חל בתיהם וקרוביהם וזה ממה שימעט התרבות ברך ה' תילו ופועל ידיו תרצ' במה שישתדלו בדבר המשפט לשמור מצותיך ולקיים בריתך. אמנם על השנאה המתקוממות להם. לסבה זו אמר מחץ מתנים קמיו ומשנאיו מן יקומון ירצה כשתמחץ אשר קמו כבר ישמרו המשנאים הנשארים מן יקומון עוד וכמו שאמר הכתוב זכרון לבני ישראל למען אשר לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן וגו' ולא יהי' כקרח וכעדתו וגו' (במדבר י״ז:ה׳). ואחשוב כי להיות אז שבט שמעון עליו מרעים לסבת הריגת נשיאם אשר הוכה על דבר פעור על ידי פנחס ורבים אשר אתו שמתו במגפה והם אשר היו מבזים לפנחס ואל קרוביו כמו שאמרו חכמינו ז"ל (סנהדרין פ"ב:) לזה לא הזכירו משה בברכותיו אלה די לו שלא יחרפהו ויוכיחנו:

עוד תמצא בפרשת ראה ראיה אחרת אמר הכתוב(שם יד א') בנים אתם לה' אלהיכם לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת כי עם קדוש אתה לה' אלהיך ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה וגו' ולכאורה היה לו לומר להפך שהרי זה דומה לאומר לחברו אל תדאג על אבדת טבעת שלך כי מרגלית טובה היתה בה אבל הפירוש כך הוא לא תתגודדו על מת כמנהג האמוריים שעושים מן העולם הזה עיקר וכאשר ימות להם מת ויאבד מביניהם בוכים יותר מדאי ומתגודדים עליו כי אבדתו אבדת עולמית. אבל אתם בנים לה' אלהיכם ודרך האב להוריש לבנו מנה יפה שיש לו. ולפיכך העולם הבא שבראתי הוא מעותד לכם ולכן לא תהגודדו על מת ולא תמרטו שער ראשיכם כי עם קדוש אתה לה' אלהיך ובטוחים אתם שתירשו חיי העה"ב שהוא העיקר ושאחר המות עדין עתידים חתם לראות פני בניכם ונפש אהוביכם. ולכן אינו מהראוי לעשות כמעשיהם ואם תחקור ותדרוש בספר התורה הזאת האמת יורה דרכו שהקב"ה בעצמו הבטיח לצדיקים בפרט שכר העולם הבא והנה באברהם כתוב לאמר (בראשית טו טו) ואתה תבא אל אבותיך בשלום תקבר בשבה טובה. והקשו המפרשים כי הנה אבות אברהם היו עובדים ע"ז ואיך יאמר לו הי"ת שיבא אליהם. ורש"י לתקן זה כתב למדך שעשה תרח חשובה. והרי"א תירץ שהאבות היו אדם וחוה אבות הראשונים לכל נוצר ונקברו במערה בחברון וייעדו הקב"ה שיקבר עמהם ואין צורך לפירושם כי הראשונים בזמן או במעלה וחשיבות נקראו אבות כמו שהעיד הכתוב שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך. ואלישע קרא לרבו אבי אבי רכב ישראל ופרשיו. אשר על כן מה שהבטיח הקב"ה לאברהם הוא שיבא לאבותיו החסידים הראשונים שמתו הבל חנוך נח שם ודומיהם בשלום בלי עון ופשע. ואחרים אומרים כי יען שהיה מתיירא ליפול ביד אחת מן הנסיונות אם ה' ינסהו עוד פעם אחרת הוצרך ה' להבטיחו שאם ינסהו עוד שהוא יבא אל אבותיו בשלום בלי עון אשר חטא יגרשהו ממנוחתו כבוד. ומכאן ראיה להשארות הנפש וזה שאם אברהם לאחר מיתתו בא אל אבותיו אם כן עדין היתה לו חיות ותנועה ואבותיו עדין היו במציאות ולא נתבטלו וכך הוא האמת מפאת הנפש כי הגוף כלה והמתים אינם מאומה מפאת גופם שעפר הם ואל עפר ישובו. עוד ראוי שתשכיל שבעבור זה תמצא באברהם יצחק יעקב משה ואהרן אסיפה במיתתם באברהם כתיב (בראשית כה ח) ויאסף אל עמיו וכן בכלם וחז"ל אמרו אין גויעה אלא בצדיקים והקשו והא בדור המבול כתיב ויגוע כל בשר וכתי' כל אשר בארץ יגוע. ותרצו גויעה ואסיפה קאמרינן. ופירושו אצלי שהגויעה היא בערך הגוף ופירוד ההרכבה והאסיפה בערך הנפש אשר בהיותה נצחית קרינן בה האסיפה אל עמיה יען נאספת ומתדבקת בעולם הרוחני לשאר נפשות הצדיקים אשר שם בגן עדן מתעדנים לנצח. ומדקרי בהם אסיפה מכלל שאחר מיתה עדין הם בחיים. ועם היות שהבטיח הקב"ה לאברהם ולצדיקים הנזכרים ההבטחה הגדולה הזאת בלשון אסיפה כאמור הנה נא בפרטות הבטיחה ליעקב אבינו באומרו לו (בראשית מו ד') אנכי ארד עמך מצרים ואנכי אעלך גם עלה. ואף שהפרושים כלים מכלים שונים האמת שעם יעקב מדבר ורמז לו שיעלה ויקבר בארץ ישראל הגבוהה מכל הארצות. והוסיף גם עלה כי משם יתעלה בעליה אחרת עליונה לאור באור החיים וזהו טעם הכפל. הראיתיך בעיניך נגד כל הקמים עלינו לרעה איך באו בתורה הרבה פסוקים מעידים ומגידים השכר הרוחני בעה"ב ושהקב"ה הבטיחו לאוהביו ולשומרי מצותיו לאלף דור. והנה בלעם אף כי רשע וחוטא הודה וענה אמן בעל כרחו שהעולם הבא צפון לזרע יעקב באומרו (במדבר כג) תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמהו. ומלת נפשי במקום הזה הוא הגוף כי הנפש לא תמות ואם על מיתת הגוף בקש מה מעליותא מצא בין מתי ישראל למתי אומות העולם אלא שהאמת יורה דרכו שבראותו יתרון ישראל על כל גויי הארץ ושהוא עם לבדד ישכון התאוה תאוה שיהיה לו חלק לעולם הבא כמוהו ושיזכה נפשו תכף ומיד אחר הפרדה מן העולם הזה מן הטוב הגנוז לישראל הנרמזים בשם ישרים כי הם לבדם נוחלים כל זה וזהו מה שרציתי לדבר בענין השכר האמיתי מהעולם שכלו טוב וארוך: