וְאַֽחֲרֵי־כֵ֞ן יָצָ֣א אָחִ֗יו וְיָד֤וֹ אֹחֶ֙זֶת֙ בַּעֲקֵ֣ב עֵשָׂ֔ו וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ יַעֲקֹ֑ב וְיִצְחָ֛ק בֶּן־שִׁשִּׁ֥ים שָׁנָ֖ה בְּלֶ֥דֶת אֹתָֽם׃
גבורות השם
וכנגד אלו שני דברים אמר הכתוב (תהלים קיד, א) "בצאת ישראל ממצרים בית יעקב מעם לועז". הזכיר כי יצאו ישראל בשני חלקיהם; בשם "יעקב", ובשם "ישראל", כי בשניהם היו משועבדים במצרים. כי שם "יעקב" נאמר על הפחות והשפל, והוא ענין החמרי שעליו נקראו בשם "יעקב", מלשון עקב (בראשית כה, כו). ושם "ישראל" נקרא על שם הצורה שהיא חשובה, מלשון (בראשית לב, כט) "כי שרית", וזה מבואר.
גבורות השם
ואם יש לך לב להבין תדע, כי למאן דאמר ששה, בשביל זכות יעקב שנתברך בשש; במזרח ובמערב ובצפון ובדרום, בשמים ובארץ. דכתיב (בראשית כח, יד) "ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה", (בראשית כז, כח) "ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ". ששים נגד זכות יצחק, שנתברך בבנים כאשר היה בן ששים, שנאמר (בראשית כה, כו) "ויצחק בן ששים [שנה] בלדת אותם". כקנים [נגד] זכות אברהם, שנקרא (בראשית יז, ה) "אב המון", שהוא לשון ריבוי. ושנים עשר, נגד השבטים שהיו שנים עשר. הבן הדברים האלו מאוד, כי הם דברים גדולים כאשר תבין.
גבורות השם
והדבר הזה מופלא מאוד למבינים, כי ההעדר דבק בנמצאים, ומצד ההעדר שדבק בנמצאים תחול צורה אחרת. נמצא כי הצורה שתחול נמשך אחר הדבר שבו ההעדר, שההעדר אשר יש בנמצא עצמו מביא אל צורה אחרת. לכך אמר כי מלך המשיח יושב עמהם במדינה. פירוש, שהצורה שתחול, שהיא מלכות המשיח, נגרר אחר הדבר שבו ההעדר. כי מצד שההעדר דבק* במלכות אדום, מקבל העולם מלכות מלך המשיח, כאילו הם דבוקים זה בזה לגמרי. ולזה הטעם היה ידו של יעקב אוחזת בעקב של עשו (בראשית כה, כו), שהרמז בזה כי יעקב נאחז ונדבק בהעדר עשו, שהוא נרמז בעקב שלו, שהוא הסוף של דבר. וכאשר לא היה מלכות המשיח על השלימות, נגרר מלכות המשיח אל אדום. וזהו דכתיב (ישעיה כז, י) "שם ירעה עגל ושם ירבץ", קרא מלך המשיח כאשר לא נמצא עדיין בשלימות מעלתו כמו "עגל", שלא נשלם גידול שלו.