בראשית כו:טז מחשבת ישראל: גבורות השם ונצח ישראל

וַיֹּ֥אמֶר אֲבִימֶ֖לֶךְ אֶל־יִצְחָ֑ק לֵ֚ךְ מֵֽעִמָּ֔נוּ כִּֽי־עָצַֽמְתָּ־מִמֶּ֖נּוּ מְאֹֽד׃

גבורות השם

ובפרקי רבי אליעזר (פרק מח) נתן טעם אחר על מלת "פקד פקדתי" שבו נגאלו. אמר, וזה לשונו שם; רבי אליעזר אמר, חמש אותיות נכפלו כולן לשון גאולה; כ"ף כ"ף שנגאל אברהם אבינו מאור כשדים, שנאמר (בראשית יב, א) "לך לך מארצך". מ"ם מ"ם שנגאל בו אבינו יצחק מפלשתים, שנאמר (בראשית כו, טז) "לך מעמנו כי עצמת ממנו מאוד". נו"ן נו"ן שנגאל בו אבינו יעקב מיד עשו, שנאמר (בראשית לב, יב) "הצילני נא". פ"א פ"א בו נגאלו ישראל ממצרים, שנאמר "פקד פקדתי". צ' צ' בו עתיד לגאול את ישראל בסוף מלכות רביעית, שנאמר (זכריה ו, יב) "איש צמח שמו ומתחתיו יצמח". וכולם נאמרו לאברהם, ואברהם מסרן ליצחק, ויצחק מסרן ליעקב, ויעקב מסרן ליוסף ולאחיו, שנאמר (בראשית נ, כד) "פקד פקדתי אתכם". ואשר בן יעקב מסר סוד הגאולה לבתו סרח. וכאשר בא משה ואהרן, ועשו אותות לעיניהם, הלכו זקני ישראל אל סרח בת אשר, אמרו לה; בא אדם אחד ועשה אותות לעינינו כך וכך. אמרה אליהם, אין באותות אלו ממש. אמרו לה, והלא אמר "פקד פקדתי אתכם". אמרה להם, הוא האיש שבא לגאול ישראל, שכך שמעתי מאבא, שנאמר (שמות ד, לא) "ויאמן העם כי פקד ה' עמו", עד כאן.
שאל רבBookmarkShareCopy

נצח ישראל

לכך האבות שהם נבחרים אל השם יתברך, לא היו בלא הוצאה מן האומות. ובפרקי רבי אליעזר (פרק מח) אמר שם חמש אותיות נכפלו, כולם לשון גאולה; כ"ך שנגאל אברהם אבינו מאור כשדים, שנאמר (בראשית יב, א) "לך לך מארצך". מ"ם שנגאל בו יצחק מפלשתים, שנאמר (בראשית כו, טז) "לך מעמנו כי עצמת ממנו". נ"ן שנגאל בו יעקב אבינו מיד עשו, שנאמר (ר' בראשית לב, יא) "הצילני נא מיד עשו". פ"ף שנגאלו אבותינו ממצרים, שנאמר (שמות ג, טז) "פקוד פקדתי". צ"ץ עתיד הקב"ה לגאול את ישראל בסוף מלכות רביעית, שנאמר (זכריה ו, יב) "איש צמח שמו ומתחתיו יצמח וכו'". הרי כי האבות שנבחרו אל השם יתברך, כולם הוצרכו לגאולה. כי הגאולה היא למעלת הנגאל, מה שלא היה אם לא היו בגלות כלל, ולא היו צריכים לגאולה, רק היו ברשות עצמם, היה להם מציאות עצמם, ולא היה נחשב כי השם יתברך צורתם האחרונה. אבל כאשר לא היה לישראל שום מציאות קודם זה כלל, ובמה שהוציאם לו לעבודתו נעשו לאומה, בשביל זה השם יתברך צורה האחרונה להם. והמעלה הזאת הוא על כל המעלות, כמו שאמר גם כן (שמות כ, ב) "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים", שבשביל שהוציא אותם מרשות מצרים, הרי הם אל השם יתברך לגמרי, ולכך הוא אלקיהם בפרט. והנה הגלות הזה, שעתיד השם יתברך להוציא אותנו מן הגלות אל השם יתברך. ואף כי בחר השם יתברך בישראל כשיצאו ממצרים, דבר זה ענין אחר, שהוא ההוצאה מכל המלכיות ומכל האומות, וצריך גאולה חדשה לזה, עד שבשביל זה יהיו אל השם יתברך לגמרי. כלל הדבר הזה, כי ההוצאה מן האומות מורה שישראל הם לגמרי אל השם יתברך, עד שאין להם מציאת עצמם, רק מצד השם יתברך, שהוא יתברך צורה אחרונה לישראל. כמו שמורה שם 'ישראל', שחתם שם 'אל' בשמם לומר כי עצם מציאות ישראל מה שהוא אלקיהם, וזולת זה לא היה להם מציאות, רק היו ברשות האומות.
שאל רבBookmarkShareCopy

גבורות השם

ונראה כי אלו שלשה דברים זכו ישראל [להיות] עם "גדול עצום* ורב" בזכות שלשה* אבות; כי "גדול" הוא בשביל אברהם, ועליו נאמר (בראשית יב, ב) "ואעשה אותך לגוי גדול", לפיכך זכו להיות בנים גדולים. "ועצום" הוא בזכות יצחק, שנאמר לו (בראשית כו, טז) "לך מעמנו כי עצמת ממנו מאוד", וזהו "ועצום". "ורב" בזכות יעקב, שתראה כי הוליד שנים עשר שבטים תכופים, שלא היה בכל האבות שנתברך ברבוי בנים* כמו יעקב. וכתיב (בראשית כח, ג) "ואל שדי יברך אותך ויפרך וירבך". ומן האבות, אשר הם כמו שורש, נמשך אל הענפים שלשה דברים אלו. וזה מובן לחכמים איך אלו שלשה דברים באו מן האבות אל ישראל, והבין זה היטב מאוד.
שאל רבBookmarkShareCopy