בראשית לא:כד מחשבת ישראל: עקידת יצחק, מורה נבוכים וגבורות השם

ויאמר ה' אל אברם להיות שרש גדול אצלנו שהערלה היא מום גדול ודופי בצורת האדם כמו שנתפרסם מן הכתובים אמרו לא נוכל לתת את אחותינו לאיש אשר לו ערלה כו' (שם ל"ד). הפלשתי הערל הזה (שמואל א י״ז:כ״ו). בנות הערלים (שם ב' א'). וכבר אז"ל על בלעם כי להיותו ערל לא היה בו כח לעמוד בפני שכינה (ספרי פ' וזאת הברכה). ונאמר בו נפל וגלוי עינים (במדבר כ״ד:ד׳). והנה אברהם אבינו הנבדל ממנו כהבדל טהור מטמא מצינו בו שתי פעמים קודם שנמול ויפול אברהם על פניו ואחר שנמול נאמר וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב כמו שיבא הענין בשלמות בפרשת מילה שער י"ח ב"ה. ולזה אני אומר כי עם היות אברהם אבינו מכיר את בוראו בעודו ערל בשר שהוא ענין נפלא לא קדמהו אדם בעולם באותה מדרגה אשר לשבח זה לדעתי כוונו חז"ל באמרם בן ג' שנים הכיר אברהם את בוראו (נדרים ל"ב.) וסמכו אל הכתוב האומר עקב אשר שמע (בראשית כ״ו:ה׳) וכבר אמרו במקום אחר בן מ"ח שנה הכיר אברהם את בוראו (ב"ר פ' ס"ד) אלא שכוונו בזה להמליץ ענין הערלה במיעוט השנים לפי הכתוב האומר שלש שנים יהיה לכם ערלים (ויקרא י״ט:כ״ג) כי לפי ששלש שנים הוא זמן הערלה באילן הפנו הגזרה לומר שזמן הערלה יהיה שלש שנים כי האדם עץ השדה כדמותו וצלמו כמו שיבא שער כ"ח ב"ה. ויהיה אומרו בן ג' שנים כאומרו בעודו ערל והוא שבח ומעלה אצלו כי על קראו אותו תחלה לגרים (ירושל' ביכורים פ"א ה"ד) והוא עצמו טעם אסור קריאתו בשמו הראשון (ברכות י"ג.) כי שמו הראשון יורה על ערליותו כמו שיבא בשער הנזכר. וכבר חייבה הכתוב זאת לשתגלה עליו יד ה' להישירו ולהנחתו בדרך הנכונה כאשר אמרנו. מכל מקום כל האמירות הנזכרות וכל אופני ההראות האמורות באלו הספורים עד שנקרא שמו אברהם ועד שנמולו, כלם הן עניני גלוי שכינה והערה אלהית במדרגה אשר למטה מהנבואה השלמה אלא שהיה השפע הולך ונאצל עליו בתוספת מעלה לפי שלמיותיו הנוספות בו כמו שאמרנו. וכבר נמצאו האמירות רבות על מדרגות שהן למטה מזה הרבה ויבא אלהים אל אבימלך (בראשית כ׳:ג׳). ויאמר לו השמר לך מדבר עם יעקב כו' (שם ל"א) וכמה אמירות במעשה הגר וגדולה מכלן ויאמר יי' לדג (יונה ב') כמו שכתב הרב המורה פרק מ"ח ח"ב. והנה אחר שנתעורר אברהם אבינו מעצמו אל הכרת בוראו באותו שיעור מהחריצות שנתבאר ונסתכן עליה בפומבי כפי מה שנתפרסם (ב) העיר יי' את רוחו ואמץ את לבבו שילך לו מארצו וממולדתו ומכל בית אביו להתרחק מטבעם והרגלם ולמודם אל הארץ אשר יראהו שם גדולות ובצורות אשר לא ידע אשר יגיעוהו מצד הרחקתו מהדעות הנפסדות אשר שם בארצו ומצד הגעתו אל הארץ ההיא הנודעת בהכנף אצל השלמיות מזולתה לתוכן מצבה וטוב אוירה ומצד העם היושבים בה היותו יותר מוכן וקרוב לשמוע מפיו מהעם ההוא אשר הי' אצלם. והי' זה כי יושבי הארץ ההיא היו מזרעו של שם וכמו שנמצא שמלכי צדק הי' כהן ומלך בשלם בימים ההם. (ג) ואמר ואעשך לגוי גדול לענין נפלא שכבר כתב בפרשה שעברה ותהי שרי עקרה אין לה ולד. אמר לו כאן אין אתה מוליד אבל לשם לא די שתהיה מוליד אלא שתהיה לגוי גדול:

וכל מה שיבוא על אחת מאלו הארבע הצורות הוא נבואה ואומרו – נביא. אמנם מה שיאמר בו ׳ויבוא אלהים אל פלוני בחלום הלילה׳ – אינה נבואה כלל ולא האיש ההוא נביא – כי ענינו: שבאה הערה מאת האלוה לאיש ההוא ואחר כן באר לנו שההערה ההיא היתה בחלום. כי כמו שיסבב האלוה התנועע איש אחד להציל איש אחר או להמיתו, כן סיבב חידוש ענינים רצה לחדשם בחלום לילה. שאנחנו לא נספוק ש׳לבן הארמי – רשע גמור עובד עבודה זרה׳ גם כן, ואבימלך – אף על פי שהיה איש טוב בעמו – כבר אמר: ׳אברהם אבינו׳ על ארצו ועל ממלכתו ״רק אין יראת אלהים במקום הזה״ – ובא בכל אחד משניהם – רצוני לומר: לבן ואבימלך – ״ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה״ וכן בלבן ״בחלום הלילה״ – ודע זה! והתבונן ההפרש בין אמרו: ׳ויבא אלהי׳ם ובין אמרו: ׳ויאמר אלהים׳ ובין אמרו: ׳בחלום הלילה׳ ובין אמרו: ׳במראות הלילה׳. ובא ביעקב: ״ויאמר אלהים לישראל במראות הלילה״ ובלבן ואבימלך ״ויבא אלהים וגו׳״, ״בחלום הלילה״ – ולזה פרשו אונקלוס ׳ואתא מימר מן קדם יי׳ ולא אמר בשניהם ׳ואתגלי יי׳.

דע כי במאמר הזה גלו דברים הרבה מאוד. כי יש לישראל מתנגדים, לא כמו שאר מתנגדים שבאו בשביל סבה, אבל יש להם לישראל שונאים ואויבים מבלי סבה. וזה דוקא בישראל, שהאומות עולם* שונאיהם מבלי שעשו להם דבר, ויבא התנגדות להם. ובבראשית רבה בפרשת תולדות (סג, ז), "שני גוים", שונאיהם דגוים "בבטנך" (בראשית כה, כג); הכל שונאיהם של ישראל, והכל שונאיהם של עשו. ומי שהיה מתנגד לישראל ביותר מבלי סבה היה לבן ופרעה, כי לא עשו מאומה לפרעה, וגזר על הזכרים (שמות א, כב). וזהו התנגדות מבלי סבה שעשו להם דבר. אבל מה שאמר פרעה (שמות טו, ט) "אריק חרבי וכו'", זה לא היה מבלי סבה, כי חשב ישראל בורחים, ורצה להחזירם, ואם לא יחזרו, הרי יעשה עמהם מלחמה, ואין זה מבלי סבה. וכן השנאה ללבן היה גם כן מבלי סבה, כי לא עשה לו יעקב רק טובות גדולות, ורדף אחריו. ומה שאמר לבן (בראשית לא, מג) "הבנים בני והבנות בנותי", כאשר הפך הקב"ה מחשבתו בחלום הלילה, ואמר (שם פסוק כד) "השמר לך וגו'". ואם לא הזהיר אותו, לא היו הבנים בניו ולא הבנות בנותיו. ומזה תלמוד שרצה לעקור את הכל זכרים ונקיבות, ודבר זה היה בלי סבה כלל. ומה שאין כן בעשו שחשב להרוג את יעקב, היה זה בשביל סבה, שלקח ברכתו. אבל אלו שנים מבלי סבה היה זה, ולפיכך זכר אלו שנים בלבד, ולא אחרים.