קָטֹ֜נְתִּי מִכֹּ֤ל הַחֲסָדִים֙ וּמִכָּל־הָ֣אֱמֶ֔ת אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתָ אֶת־עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֣י בְמַקְלִ֗י עָבַ֙רְתִּי֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֣ן הַזֶּ֔ה וְעַתָּ֥ה הָיִ֖יתִי לִשְׁנֵ֥י מַחֲנֽוֹת׃
גן נעול
[משלי יד, טז] "חָכָם ירא וסר מרע וכסיל מתעבר ובוטח". פירוש "חכם", שאסף חֻקֵי החכמה ונוהג בחכמה, וכדברי הכלל הי"ב. הודיע כי החכם הנוהג בחכמה יָרֵא את ה', כי היראה יסוד החכמה, ומבלעדי יראה אי אפשר שינהג האדם בחכמה, וכדברי הכלל הכ"ה. ועיקר היראה להיות סר מרע, כי המבין ביראת ה' יהיה שליט על יצרו, וכמו שפירשנו בחלון ב'. וכבר בארנו בבית הראשון (חדר ו' חלון ז') שהיראה על שתי דרכים. הא', יראת רוממותו יתברך; והב', יראת עוזו וזעמו. ולכן הזכיר בכתוב זה "ירא" סתם, ולא אמר "ירא את ה'", לפי שיראה "את השם" תורֶה לבד על יראת רוממותו יתברך, וכדרך הכלל שיסדנו שם (שם חלון ט'). ואם היה נכתב "ירא מה'", היה מורה לבד על יראת עונשיו ומוסריו, וכמו שמבואר שם. ובהזכירו "ירא" סתם שתים למדנו, שהוא ירא את ה' ומֵבִין ביראתו ועל כן הוא סר מרע, ועם כל זה ירא מפחד עֶבְרַת השם ב"ה וזעמו, כי כן דרך הצדיקים החכמים שהן שפלים בעיניהם, ודואגים תמיד פן יגרום החטא. וכמו שאמר יעקב ע"ה (בראשית לב, יא) "קטנתי מכל החסדים", והיה ירא פן גרם החטא, וכענין (תהלים נ, ג) "וסביביו נשערה מאד", ואמרו (ברכות ד, א) קדמונינו ז"ל (תהלים כז, יג) "'לולא האמנתי לראות בטוב ה'' וגו' למה נקוד על 'לולא'? אמר דוד רבש"ע יודע אני שיש מתן שכר לצדיקים, אבל איני יודע אם אני מהם". והיפך ממנו הכסיל, והוא הנלוז מן החכמה, ועובר עבירות בזדון בתאותו וביצרו הרע, כי אינו ירא את ה', וכל היום מתעבר ומכעיס את השם ב"ה במעלליו הרעים ואינו ירא מן הפורענות, אבל הוא בוטח ושקט מפחד רעה. ואולם הבטחון הרע הזה יגרום לו האבדון, שע"י כן אינו שב מפשעיו, וכדרך (משלי א, לב) "ושלות כסילים תאבדם". ומלת "מתעבר" על ההכעסה, כלומר מכעיס השם ב"ה. וראיה מפסוק (שם כ, כ) "נהם ככפיר אימת מלך, מתעברו חוטא נפשו", כלומר מכעיסו חוטא נפשו וגורם רעה לעצמו. וכן פירש שם רש"י ז"ל "מכעיסו", וראב"ע ז"ל פירש "מתעבר עמו". וכן מתעבר הנזכר בכתוב זה, ענינו מתעבר עם השם ב"ה ומכעיסו. ושם נזכר בכנוי, בעבור שמוסב על מלת מלך שבראש הכתוב, ופה אמר מתעבר סתם, בעבור שבתחלת הכתוב נזכר "ירא" סתם, ושתיהן כנגד השם ב"ה. ומשלי שלמה מן הקצה אל הקצה, כסיל נגד חכם, "מתעבר" נגד "וסר מרע", ו"בוטח" נגד "ירא", והבן.
חובות הלבבות
אוֹ שֶׁיִּנָּצֵל בְּעֶזְרַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ לוֹ וְיֹאבְדוּ זְכֻיּוֹתָיו וְיַפְסִיד שְׂכָרוֹ כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּזֶה הָעִנְיָן (גמרא שבת לב א) לְעוֹלָם אַל יַעֲמֹד אָדָם בִּמְקוֹם סַכָּנָה וְיֹאמַר שֶׁעוֹשִׂין לוֹ נֵס שֶׁמָּא אֵין עוֹשִׂין לוֹ נֵס וְאִם עוֹשִׂין לוֹ נֵס מְנַכִּין לוֹ מִזְּכֻיּוֹתָיו וְאָמַר יַעֲקֹב אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (בראשית לב יא) קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וְגוֹ׳ וְאָמַר הַמְתַרְגֵּם בְּפֵרוּשׁוֹ זְעֵירִין זָכְוָותִי מִכָּל חִסְדִּין וּמִכָּל טָבְוָן.
חובות הלבבות
וע״כ הָיוּ הַחֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים כְּשֶׁהָיְתָה בָּאָה לָהֶם טוֹבָה מִטּוֹבוֹת הָעוֹלָם מִתְפַּחֲדִים לָהּ מִשְּׁנֵי פָּנִים אֶחָד מֵהֶם שֶׁלֹּא יְקַצְּרוּ מֵהַשְׁלָמַת הָעֲבוֹדָה עָלֶיהָ וְהַהוֹדָאָה בַּעֲבוּרָהּ וְתָשׁוּב לָהֶם לְרָעָה כמ״ש יַעֲקֹב אָבִינוּ (בראשית לב) קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וְהַשֵּׁנִי שֶׁלֹּא תִּהְיֶה גְּמוּל הַבּוֹרֵא עַל עֲבוֹדָתָם וְיִגָּרַע מִגְּמוּלָם לָעוֹלָם הַבָּא כְּמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּ הַקַּדְמוֹנִים בְּעִנְיַן (דברים ז) וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ וְדַי לְךָ בָּזֶה.