בראשית לב:כב מחשבת ישראל: מורה נבוכים

אבל ה׳תרגום׳ נהג מנהגו באלו הענינים וזה – כי כל דבר שימצאהו מיוחס אל האלוה וישיגהו גשמות או משיגי ההגשמה יחשבהו בחסרון המצטרף, וישים היחס ההוא לענין אחד מצטרף לאלוה – מחוסר. אמר באמרו: ״והנה יי נצב עליו״ – ׳יקרא דיי מעתד עלוהי׳, ואמר באמרו: ״יצף יי ביני ובינך״ – ׳יסך מימרא דיי׳; – ועל זה המשיך פרושו ע״ה. וכן עשה באמרו: ״ויעבור יי על פניו ויקרא״ – ׳ואעבר יי שכינתיה על אפוהי וקרא׳; והנה יהיה הדבר אשר ׳עבר׳ אצלו נברא בלא ספק; ושם כנוי ב׳פניו׳ שב אל ׳משה רבינו׳ ויהיה פרוש ׳על פניו׳ – לפניו כמו ״ותעבור המנחה על פניו״. וזה גם כן פרוש יפה וטוב. וממה שמחזק פרוש ׳אונקלוס הגר ז״ל׳ – מאמר הכתוב: ״והיה בעבור כבודי״ – כבר באר כי הדבר ה׳עובר׳ הוא דבר מיוחס לו ית׳ לא עצמו – יתבאר שמו; ועל ה׳כבוד׳ ההוא אמר: ׳עד עוברי׳ ׳ויעבור יי על פניו׳.