וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו מַה־שְּׁמֶ֑ךָ וַיֹּ֖אמֶר יַעֲקֹֽב׃
נצח ישראל
ולפיכך סבירי להו לחכמים שיש זכר ליציאת מצרים אף לימות המשיח, כי איך לא יהיה זכר לסבה עם המסובב, כי מן המדריגה שקנו ישראל כשיצאו ממצרים [י]קנו עוד מדריגה יותר עליונה, ואם לא שהוציאנו ממצרים, ולקח ישראל לו לעם, לא זכו לאותה מעלה עליונה שיקנו לעתיד, כי יציאת מצרים הוא סבה בעצם אל הגאולה העתידה. ולפיכך כשהשיב בן זומא אל דברי חכמים וכי מזכירין יציאת מצרים לעתיד, והלא כתיב "הנה ימים באים וגו'", שמזה יש להוכיח שלא יהיה נזכר יציאת מצרים לעתיד. ועל זה השיבו חכמים לא שתהא יציאת מצרים עיקר, אלא שיהיה שעבוד מלכיות עיקר, ויציאת מצרים טפל לה. וכל זה מפני שאי אפשר שיהיה המסובב בלא הסבה, ולכך ראוי שיהיה עם שעבוד מלכיות זכר אל דבר שהוא סבה אליו, והוא יציאת מצרים. ולפיכך מביא לראיה שם "יעקב" ו"ישראל", שלא נעקר שם "יעקב", כי שם "יעקב" גם כן הוא סבה לשם "ישראל", כי שם "יעקב" נקרא מלשון שהיה יעקב מקטין עצמו כמו עקב, ואין דבר יותר שפל מן העקב, ודבר זה הסבה שיהיה השם יתברך מגביה אותו עד שיקרא "ישראל", על שם "שרית עם אלקים ועם אנשים" (בראשית לב, כח), שכל המשפיל עצמו הקב"ה מגביה אותו (עירובין יג ע"ב). ומפני כך ישראל גם כן נקראו בשתי שמות אלו, כי בשביל שהם מקטינים עצמם הקב"ה מגביה אותם. ומפני כך, אלו שתי הגאולות הם מתחברים ביחד כאילו הם גאולה אחת:
דרכה של תורה
וזהו אולי המכוון בדברי השי"ת אל יעקב: "וירא אלקים אל יעקב עוד בבאו מפדן ארם, ויברך אותו. ויאמר לו אלקים, שמך יעקב, לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך" (בראשית לב, ט-י), וזהו אחרי שכבר ברכו המלאך מקודם "ויאמר, לא יעקב יאמר עוד שמך, כי אם ישראל, כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל" (שם לב, כח); ומהו ההבדל בין ברכת המלאך לברכת השי"ת? והמלאך זהו, כידוע, שרו של עשו, והוא מדמה בטעות, כי אפשר לדעת ולהכיר את השי"ת בחיוב, שעל זה מורה השם ישראל האומר, "כי שרית עם אלקים". אבל השי"ת יודע היטב כי "תכלית הידיעה שלא נדע", וזהו שאמר לו "שמך יעקב לא יקרא שמך עוד יעקב", כי האמת היא להיפך, שמי שמחזיק את עצמו בתור יעקב המורה על קטנות ושפלות בדעת ובמעשים, מי שיודע שאחרי כל השבע חכמות הוא רק תולעת יעקב ואין לו השגה יותר מבריה קלה ופעוטת ערך כזו, זהו דוקא בבחינת ישראל, בבחינת "כי שרית עם אלקים". ומכלל הן אתה שומע לאו, שע"י שמחזיק את עצמו בבחינת ישראל הוא איננו גם בבחינת יעקב, כי כאמור "תכלית הידיעה שלא נדע", והדברים עתיקים.