וַיֹּ֗אמֶר לֹ֤א יַעֲקֹב֙ יֵאָמֵ֥ר עוֹד֙ שִׁמְךָ֔ כִּ֖י אִם־יִשְׂרָאֵ֑ל כִּֽי־שָׂרִ֧יתָ עִם־אֱלֹהִ֛ים וְעִם־אֲנָשִׁ֖ים וַתּוּכָֽל׃
ספר יסודי התורה
ואחר שאברהם בתכונתו וביושר לבבו עזב אלילי אבותיו והאמין באל יחיד, בחר בו ה' ונגלה לו, וברך אותו, וכל זה למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה', כלומר לא בחר בו בעבור עצמו בלבד, אלא כדי שיהיה אב לעם קדוש. וכדי שלא יתערב זרעו בשאר העמים עובדי אלילים, צוהו על המילה, וזו לבדה היתה בריליגיאן ההיא, מצוה מן השמים. אחר זמן החמירו בני ישראל על עצמם לבלתי אכול גיד הנשה, לזכר המאורע והנס שנעשה ליעקב אביהם, אשר אז נקרא בשם הכבוד ישראל.
גבורות השם
וכנגד אלו שני דברים אמר הכתוב (תהלים קיד, א) "בצאת ישראל ממצרים בית יעקב מעם לועז". הזכיר כי יצאו ישראל בשני חלקיהם; בשם "יעקב", ובשם "ישראל", כי בשניהם היו משועבדים במצרים. כי שם "יעקב" נאמר על הפחות והשפל, והוא ענין החמרי שעליו נקראו בשם "יעקב", מלשון עקב (בראשית כה, כו). ושם "ישראל" נקרא על שם הצורה שהיא חשובה, מלשון (בראשית לב, כט) "כי שרית", וזה מבואר.
לנבוכי התקופה
עצם השמות ״בית יעקב״ ו״בית ישראל״ גם כן מביעים במידה ידועה את ההבדל הזה: השם ״בית יעקב״ מביע יותר קיבוץ של משפחה אחת. אבל ״ישראל״ המרמז על ״כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל״ (בראשית לב, כט) רואה לפניו את האנושות כולה, את כל האומות העולם שישראל צריך להשפיע עליהם השפעה רוחנית ולהביא את כולן למדרגה עליונה יותר.