וַיֵּרָ֨א אֱלֹהִ֤ים אֶֽל־יַעֲקֹב֙ ע֔וֹד בְּבֹא֖וֹ מִפַּדַּ֣ן אֲרָ֑ם וַיְבָ֖רֶךְ אֹתֽוֹ׃
עקידת יצחק
במדרש (ב"ר פ' ע"ד) אלהי אברהם ואלהי נחור ישפטו בינינו וכו'. אלהי אברהם קדש אלהי נחור חול, כיוון לברור דיינים משתי הכתות מזה אחד ומזה אחד אמנם יעקב השמיט עצמו מענות אותו כאולתו: וישבע יעקב בפחד אביו יצחק. ויזבח יעקב וכו'. וישכם לבן וכו'. ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים. (כב) יאמר כי כשנסתלקה ממנו הטרדה וההתעסקות בקנייני העולם ונפרד משכונתו וחברתו של לבן הארמי מיד חזר למה שהיה עליו ראשונה בשבתו על אדמתו שסופר ממנו ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וכו'. והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו. והם אלו המלאכים המלוין אותו בארץ כי שם דעתו מיושבת ונכונה להשיג מראות אלהים וקרא שם המקום ההוא מחניים כי שם נפגעו שתי המחנות אראלים ומצוקים להדבק יחד בדרך חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו (תהלים פ"ה). ואולי כיון בפגיעה זו למה שאמרו ראשונה (ב"ר פ' ס"ט) לבן מלכים המוטל בעריסה והיו הזבובים יושבים עליו כי עתה כמו כן פגעו בו מלאכי אלהים ושלוחי השגחתו בשתי מחנות וציערוהו והם שרו של עשו והוא עמו וגם שכם בן חמור אשר טמא את דינה בתו והיה יושב ומצטער עד שנגלה אליו שנית שהוא נצב עליו לשומרו דכתיב וירא אלהים אל יעקב עוד בבואו מפדן ארם וכו' (בראשית ל״ה:ט׳). והנה עם זה נתבארו ספורי פרשה זו על נכון ונתברר שלמותו של יעקב אבינו בכל דרכיו וחסידותו בכל מעשיו ולא נשאר מקום להיות הזבובים ולא שום צפור כל כנף פורשי' כנפים למעלה ממנו להטיל דופי בקדשים כי הנה ה' נצב עליו יושב ומשמר ומבריח אותם ופיהו תענה על צדקתו מראש ועד סוף. ובמדרש (שוח"ט תהילים כ״ד:ג׳) מי יעלה בהר ה' זה יעקב שנאמר קום עלה בית אל (בראשית ל״ה:א׳). ומי יקום במקום קדשו זה יעקב שנאמר ויפגע במקום. נקי כפים זה יעקב שנאמר אנכי אחטנה מידי תבקשנה. ובר לבב זה יעקב שנאמר כי מששת את כל כלי וכו'. אשר לא נשא לשוא נפשו של לבן ולא נשבע למרמה שנאמר וישבע יעקב בפחד אביו יצחק. ישא ברכה מאת ה' (תהלים שם) שנאמר וירא אלהים אל יעקב ויברך אותו (בראשית שם). ברכות אבינו זה גברו על ברכות הוריו אלו ואלו תבאנה ותאתנה על ראש זרעו אחריו. יראו עינינו מה שראו עיניו במראה הסולם וישמח לבנו כי יפתר לנו החלום אשר חלם וברית שלומנו אשר הציב לו שם לא ימוט לעולם:
הגיונות אל עמי
וזהו אולי המכוון בדברי השי״ת אל יעקב (בראשית לה, ט-י) ״וירא אלקים אל יעקב עוד בבואו מפדן ארם ויברך אתו ויאמר לו אלקים, שמך יעקב, לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך״, וזהו אחרי שכבר ברכו המלאך מקודם ״ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך, כי אם ישראל, כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל״ (בראשית לב, כח). ומהו ההבדל בין ברכת המלאך לברכת השי״ת? ברם הדבר, שההבדל הוא בזה, כי המלאך כידוע זהו שרו של עשו, והוא מדמה בטעות, כי אפשר להכיר ולדעת את השי״ת בחיוב, שעל זה מורה שם ישראל האומר ״כי שרית עם אלקים״, אבל השי״ת היודע היטב, כי ״תכלית הידיעה - שלא נדע״ הוא האומר ״שמך יעקב לא יקרא שמך עוד יעקב״ וכו׳, כי האמת היא להיפך, שמי שמחזיק עצמו בתור יעקב המורה על קטנות ושפלות בדעת ובמעשים, מי שיודע, שאחרי כל השבע חכמות הוא רק בגדר תולעת יעקב, והשגתו איננה גדולה יותר מהשגתה של בריה קלה ופעוטה זו, זהו דוקא נחשב בבחינת ישראל בבחינת כי שרית עם אלקים, ומכלל הן אתה שומע לאו, שמי שמחזיק את עצמו בבחינת ישראל הוא איננו גם בבחינת יעקב, כי, כאמור ״תכלית הידיעה שלא נדע״ והדברים עתיקים.