וַיְדַבֵּ֥ר פַּרְעֹ֖ה אֶל־יוֹסֵ֑ף בַּחֲלֹמִ֕י הִנְנִ֥י עֹמֵ֖ד עַל־שְׂפַ֥ת הַיְאֹֽר׃
עקידת יצחק
*תוכן דברי הרב ז"ל, הוא כי בעבור היות האור מצטרך בהכרח להשגת הדברים הנראים, כי במקום חושך ואפילה לא יוכל איש להביט הדברים אשר סביבותיו, אם גם עיניו פקוחות ובריאות וחוש הראות באדם לא יוכל להוציא פעולתו מכח אל הפועל, כ"א באמצעות עצם האור , תחת כי שאר החושים פועלים פעולתם מבלי הצטרכות עוד דבר ואמצע אחר (מבלעדי האויר המצטרך לחוש השמע והראות גם יחד) ע"כ הושאל שם אור להורות גם על החכמ' בכלל, ועל העצה הנכונה, ועל כל דבר המסבב לזולתו ידיעת דבר מה על נכון, או עשות פעולתו כראוי להשגת תכליתו הנרצ'.
אח"כ מבאר הרב כל זה יותר, באמרו, כי כמו שכל מראה מתכת, או מראה זכוכית אשר פניו לטושים ואחוריו מכוסים היטב בכסף חי שחלקיו דבוקים יחד, עד שקרני האור לא יעברו בתוכו כ"א חוזרים לאחוריהם , אשר ע"כ ירושמו בו הדברים העומדים לעומתו המשליכים קרני זהרם עליו, וחוזרים לאחוריהם אל עין הרואה העומד לנגדו, כן יצר ה' את בת עין האדם, כי יהי' בעצמו חושך ואופל ובלתי מעביר לאחוריו חוצה, קרני האור מהדברים שחוצה לו, אל תוכו, ובעבור זאת יעברו תחלה דרך כמה לחיות זכות אשר בעין וישתברו פעמים רבות, ר"ל שתשתנ' נטיתם מאשר היתה בתחל', ואח"כ ירושמו ציורי ותמונת הדברים הנראים, אשר מהם נפלו קרני זהרם אל תוך העין על העור הפנימי שבו, הנקרא דיא נעטצהויט, ועי"ז ישיג אותם השכל אשר מושבו בעורקי ועצבי המוח, המחוברים עם עצבו העין. וע"ז מורים ?לדברי דחז"ל באמרם "מי שהוא בחושך רואה באור ומי שהוא באור אינו רואה בחושך" כי בת העין אף שהיא חשוכה ואפיל' רואה הדברים המוארים מאור שמש ואור נר אבל בהיות הדבר בחושך ואינו משליך קרני זהרו לעין הרואה, אינו נראה ממנו אף שהרואה בעצמו הוא במקום האור, ונמשך מזה כי הי"ת אשר איננו רואה בעיני בשר, ולא יצטרך לקרני האור היוצא מדבר הנרא' כמאחז"ל "וכי לאורה הוא צריך," רואה גם מה שהיא בחושך, ורק ד"מ וקירוב אל השכל אה"כ על מה שאינו ראוי שיושגח מהי"ת בהשגח' פרטית, שהוא בחושך כמחה"כ "הנה החושך יכסה ארץ וערפל לאומים" מאמר מורה, שהעמים אשר עוד לא יכירו אמיתת הי"ת אינם ראוים להיות מושגחים מאתו, אבל באמת לא יראה הדבר שהוא בחושך, רק לעיני בשר, אבל אצל הי"ת גם חשך לא יחשיך ממנו, וכן אחז"ל ד"מ שכמו שהמלך הרוצה לבנות וליסוד יסודות ארמונו במקום אופל במעב' האדמ', צריך להדליק נרות תחלה, כן ברא אלקים ג"כ את האור תחלה, אין כוונתם שהי"ת הוצרך אל האור במעשהו, כ"א להורות שבראותו הכרחיות האור לבני אדם ולכל בעלי חיים בכל מעשיהם, בראו תחלה לפני בראו חותם.-
אח"כ אמר הרב כי בעבור היות השכל ההיולני ר"ל כשרון האדם לקבל המושכלות ולהשיגם, ביחסו אל החכמה המודיע' איתן לו, כיחס הדברים הנראים, אנ האור אשר על ידו לבד הם מוארים ונראים, ע"כ נקראת החכמ' ג"כ בשם אור כמאה"כ "וראיתי אני כי יש יתרון לחכמה וכו' כיתרון האור מן החושך" ואף כי התורה האלקית אשר תאיר עיני שכל האדם ומישרת את תומכיה ללכת בדרך הישר', עליה נאמר "כי נר מצוה ותורה אור" ר"ל כי כל מצוה פרטית המישרת ומלמדת לאדם לרוב רק מדה טובה אחת או שתים דומה רק לנר, ואור מלאכותי הזורח רק במקום אחד ועל גבול קטן, אבל התורה בכלל מישרת והמטיב' כל מדות ותכונות האדם דומה לאור שמש אשר אין נסתר מחמתו, גם העצה הנכונה קרויה אור, והיועצים הטובים המוליכים זולתם בדרך הישר' והנכונ' להשגת חפצם נקראים בשם עינים, כמו "והיית לנו לעינים" והסנהדרין נקראים "עיני העדה" כי כקרני האור המאירים הדברים אשר יפלו עליהם, כן חכמת היועצים האמיתיים" וכח המשער אשר להם, חודרים בתוך כל דבר וענין לדעת ולהבין האופן היותר ראוי להשתמש בהם למען סבב והשיג התועלת הנרצה מהם, וזאת היא ג"כ פעולת הפותרים, החודרים רק בעין שכלם האנושי אל תוך דברי החלום, להבין מתוכו האמת על מה שיורה, ובכח המשער שלהם יבררו העיקר מן הטפל, כי החלום יבוא תמיד ברוב ענין מעורב מדברים בטלים אשר לא יורו מאומה, והנה לדחז"ל יש חלומות צודקים עד שאחז"ל, "החלום אחד מס' בנבוא'" וכל בני אדם יחד גם אשר נגה עליהם אור האמונ' האמיתית יחלמו לפעמים חלומות צודקים כמו שנרא' בפרעה ובעבדיו, כי כאשר נפתר להם כן הי', ואשר אלקים עושה הראה להם בחלום תחלה למען סבב בזה הטוב הכללי.-
ופה מצא הרב מקום להעיר על מה שאחז"ל בחלומות שהכל הולכים אחר הפה, ר"ל אחר דברי הפותר אותם, הלא דבר זה מתנגד אל טבע החלום הצודק, כי אם הוא מורה על דבר ידוע מה שיהי' איך יוכל הפותר לשנותו ולהפכו לדבר אחר? וביאר זאת הרב באמרו, כי באמת כל הדברים העיקרים והצודקים בחלום יגיעו כולם אל הפועל, רק הפותר ישים לפעמים עין בחינתו וכח המשער שלו, רק אל קצת חלקי החלום, ועל האחרים לא ישקיף, ונמשך מזה כי גם החולם אשר נפתר לו החלום, לא ישים עין השגחתו רק לראות אם באו דברי הפותר וכאשר פתר כן הי', או לא, אבל על שאר דברי החלום ועל מה שיורו לא ישים לבו, יען כי יחשבם כמו הפותר רק לדברים בטלים הבאים מעורבים בכל חלום עם הדברים העיקרים, ובעבור זה יחשוב ג"כ, כי רק מה שפתר לו מפורש באר היטב בא, אף שבאמת גם שאר חלקי החלום יושלמו, ר"ל שיבא כל מה שיורו עליו, רק הוא אינו מרגיש בבואם, יען כי לא הוגד לו הפתרון מהם תחלה, ומזה נמשך ג"כ כי חלום אחד יוכל להיות נפתר מכמה פותרים על אופנים שונים, כי זה ישים עין בחינתו על קצת חלקיו, וזה על האחרים, ובאמת יבאו כולם, יען כי על כולם הורה החלום, אפס כל זאת רק באיש הפותר רק לפי בחינתו וכח המשער אשר לו, כי הוא פותר רק לפי מה שיבין ענין החלום, ולפי מה שיחשוב מוונו לעיקר או לדבר טפל, אבל האיש אשר עליו יערה רוח הנבוא' ממעל, הוא ידע העתידות מעצמו וע"כ יוכל על נקלה לשפוט על נכון מה הוא הטפל בדברי החלום ומה הוא העיקר, ואיך יורו דברי החלום על זאת, וידע ג"כ על נכון לבחון בין האמת והשקר, בדעתו מה זה העיקר ומה הוא הטפל בדברי החלום, ע"כ נבוכדנאצר שהרגיש שבחלומו נסתר ונטמן ענין אלקי, ואשר יהי' באחרונה רוצה האלקים להראות לו, רצה לנסות חרטומיו ואשפיו אם ידעו לפתור חלומו ע"פ רוח אלקי המגל' מצפונות למו או רק יפתרו לו כחכמים טבעיים בכח המשער שלהם את חלומו, ע"כ בקש מהם שיאמרו לו ברוח נבואתם אם נוססה בקרבם, גם את אשר חלם, כמו שהגיד לו דניאל באחרונ', יען כי נחה עליו רוח אלקים, והנה השפע האלקי הזה אשר גלה ליוסף ולשאר השלמים, ענין מציאות ומקרה הזמן העתיד יקרא אור גם כן, כי גם בו יוכלו להשתמש לשחר תמיד טובם והצלחתם ולסבב על ידי זה גם אושר הכללי, כמו שהיה הענין ביוסף, כי פתרונו חלום פרעה הי' לפלטה גדולה להחיות עם רב בשבע שני הרעב, אשר באו על ארץ מצרים וסביבותיה, ועל זה מורים דברי המדרש "שמחה לפני הקב"ה כשאמר יהי' אור" וכו', ר"ל יען כי לא לבד אור הטבעיי טוב לכל הברואים, כי אם גם דבר רוחני המכונה בשם אור כחכמ', עצה, ותורה, והשפע אלקי אשר יושפע על קצת השלמים, טובים לבני אדם ומשחרים אשרם והצלחתם הזמנית והנצחית, ע"כ שמח ד' בבריאתו, יען כי חפץ חסד ואושר ברואיו כולם, הוא.- להיות האור הכרחי להשגת המובטים. כל המושל עליו ימשול הדברים הדומים בכללים ובפרטים. סבת הקודם נתבארה בספר הנפש וזולתו והיא להיות בת העין כמרא' מלוטשת נעדרת המראות והגוונים כלם ולכן תקבל כל מראה וכל גוון שתעמוד לפניה. ומזה יתחייב שאם הדבר המובט יהי' נסתר בחשך לא יראה במראה כי אז אין לו גיון ולא שום תמונה. אבל כשהמובט נרא' ופניו צהובים באי זה מין מן האור הנה אז יראה בה מיד הן שהמראה תהי' באור או בחשך אין הפרש בזה כי הדבר תלוי בהיות המובט זרוח ובהיר וכמו שאמרו ז"ל (תנחומא פ' תצוה) אתה מוצא כי מי שהוא בחשך רואה מה שהוא באור ומי שהוא באור אינו רואה מה שהוא בחשך. אמנם המרא' הגדולה והנוראה הוא אורו ועינו של עולם ית' שמו אינו צריך לאורה זו כי עינו הטובה לא תראה מצד היות' נעדרת מהצורות כעיני האדם אבל מצד היות כל הצורות נמצאות בו בעצם וראשונ' בהשגתו עצמו ישיג הכל. ולזה אין דבר נסתר מנגד עיניו גם חשך לא יחשיך ממנו מהשיג כל הנמצאים הנעלמים והנסתרים כמו שחתמו אותו מאמר (שם) אבל הקב"ה אור ויושב באור ורואה מה שהוא בחשך דכתיב (דניאל ב') ידע מה בחשוכא ונהורא עמה שרא. והפירוש נכון מאד עם שבשערים זכרנו אותו על כוונה אחרת. והנה על פי הדברים האלה שם הנביא זה הענין למשל באשר אינם ראויים להראה לפניו יתב' מצד חסרונם. ואמר כי הנה החשך יכס' ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה' וכו' (ישעי' ס'). אמר כי כלל האומות עכו"ם ישארו אצלו כביכול בטבע הנמצא אצלנו בענין המובטים עד שלא יראו לפניו מפני היותם בחשך ובאפלה. אמנם בהשקפת האומ' הזאת ישתמש יתברך משלימותו זה המיוחד אשר מפאת אור עצמותי הזורח על כל מובט ישיגהו הן שיהי' המובט באור או בחושך והוא אומרו (שם) וכבודו עליך ירא'. כי הכבוד הזה לא יראה על אומות העכו"ם לפי המשל כאשר אמרנו. אמנם יראה על זה שירא' באור כבוד עצמותי המיוחד אע"פ שיהיו במחשך מעשיהם וכמו שאמר במקום אחר (מיכה ז׳:ח׳) כי אשב בחשך ה' אור לי. והנה על פי המשל הזה הקדים האל יתברך למעש' בראשית מאמר יהי אור ויהי אור כמו שאמר במדרש (ב"ר פ' ג') ר' יהוד' אומר האורה נבראת תחלה. משל למלך שבקש לעשות פלטרין והיה אותו המקום אפל מה עשה הדליק נרות ופנסין לידע איך קובע תלמוסין לכך האור' נבראת תחלה. כי עם שהוא יתברך ליל' כיום יאיר לפניו כאשר אמרנו הנה הורה הכרחיות האור לחיי האדם ולשלמות כל מלאכה כי על ידו יראה הרוא' ויבדל בין צורה לצורה ויבחין בין דבר לדבר והפלא מה שהכתיב זה לעצמו יתברך באומרו בגמר כל המלאכ' (בראשית א') וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד כלומר כי כאשר ראה את כל אשר עשה הנה היה טוב מאד מה שלא היה כן בזולת זה כביכול. ולזה מה שאמרו ז"ל (פסחים ב'.) לעולם יצא אדם בכי טוב ויכנס בכי טוב. וכההוא עובדא דר' מאיר שנזכר במדרש (ב"ר פ' צ"ב) כי ראה אלהים את האור כי טוב והבדילו לצדיקים בכל מעשיהם דכתיב ואור צדיקים ישמח. ואורח צדיקים כאור נוגה (משלי ד׳:י״ח). וכתב הכא הבקר אור והאנשים שולחו. ואולם לפי שהשכל ההיולאני הוא על הדמיון הנזכר עצמו כי הוא בתחלה משולל מהמושכלות וע"י כן ישכילם וישיגם כמו שנתבאר בספר הנזכר הנה היה לו אור החכמ' כאור החמה להוציא כחו אל הפועל במדרגת האור אל המובט וכמו שכתב הרב המור' פרק י"א חלק ג'. וכן אמר החכם (קהלת ב') וראיתי אני כי יש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החשך. וביאר הענין באומרו החכם עיניו בראשו והכסיל בחשך הולך. ירצה כי החכם אף על פי שיהי' סומא מעיניו הנה עיניו האמתיים הם בהשכל אשר בראשו. לחזית הדבר המושג משרשי החכמ' המוקדמים אליו. אמנם הכסיל עינים לו ולא ירא' שום מושכל כי כשאינו יודע הוא בחשך על דרך האמת. ולהיות התור' האלהית מסגלת לזה משאר החכמות אמר החכם כי נר מצוה ותור' אור (משלי ו') ירצה שכל מצוה ומצוה אל השכל היא כנר אצל העין להיישירו להוציא פעולותיו בעיונים ודרושים חלקיים אמנם התור' בכלל היא אור כולל להשלים אותו בכללות כמו שיבא זה עוד שער ס"ח ב"ה. והוא הטעם למה שהועתק שם האור אל ההישרה הנכונ' אל תיקון המעשים על ידי העצה התבוניית כי כמוה היה אור ונר ביד האדם להגיע אל דבר חפצו והשגת תכליותיו. ובבחינה זו אמר משה ליתרו (במדבר י') והיית לנו לעינים. והסנהדרין נקראין (הוריות ה':) עיני העדה כי הם מנהיגים ומנהלים אותם גם כי יהיו בגיא צלמות באור מעולה ממאור העינים הפלא ופלא. תדע שהעיר הנה הוא ממלא בעצת שכלי חסרון עורונו אמנם חסרון השכל לא ישלימהו דבר כמ"ש במאמר החכם עיניו בראשו וכו'. ועל זה האופן ממלוי החסרון אמר איוב (כ"ט) עינים הייתי לעיר ורגלים לפסח אני. והוא מבואר מכמה מקומות. אמנם האנשים המסגלים להיותם אנשי עצה ותושיה להאיר עיני הסכלים או הפתאים הנה הם אשר ימצא בהם בשלמות הכח המשער על האופן אשר כתב הרב המור' פרק ל"ח חלק שני כי איש מהם בכחו זה יעבור מהם על סבות רבות מעניינים קודמים והווים ומתאחרים ויוליד ענין צודק בהם. אלא שהכח הזה הוא נפלא מאד אצל הנביאים. ולזה נמצאו אצל היועצים האלה עצות נכונות מאד ויוצאות אל המציאות כענין נבואה כמו שאמר באחיתופל: כאשר ישאל איש בדבר אלהים כן כל עצת אחיתופל גם לדוד גם לאבשלום (שמואל ב ט״ז:כ״ג) יורה כי למה שהיה יודע ומכיר בהם ובענייניהם הקרובים והרחוקים היה כחו עצום לשער מה שימשך ממקריהם ולא יחטא כאלו שאל בדבר אלהים. וכמ"ש עצת ה' לעולם תעמוד מחשבות לבו לדור ודור (תהילים ל״ג:י״א). ירצה כי מהמחוייב שעצתו יתברך תכון לעד אחר שמחשבותיו עוברות ומפלשות כל הדורות. והנה הנרבוני כתב כי בכח זה יתכן שהגיד שמואל לשאול את דבר האתונות וכדומה לאלו העניינים שלא יאות לייחסם אל מדרגות הנבואה הגמורה. והנה להיות טוב העצה מיוחס אל מאור העינים כאשר אמרנו. הנה אחרי עצת יוסף הנכונה אשר יען בפרנסת הארץ כמו שיבא כתיב וייטב הדבר בעיני פרעה ובעיני עבדיו כי העם ההולכים בחשך בעצתי זאת ראו אור גדול. והנה לדעתי בכח המשער הזה הוא עקר מה שישתמשו בו פותרי החלומות ומגידי התעלומות על דרך שאמר הרב בפרק ההוא ובזה הכח הגידו בני אדם קצת עתידות עצומות ע"כ. לפי שחוזק ההשערה ההיא בחבור העניינים כולם הראוי לחבר אליהם בפתח יועיל מאד לשפוט בהוראות ההם משפטים ישרים צדיקים ויראו כמגידי פלאים אשר בהבנת זה יותרו כמה ספקות הנופלים בענייני החלומות ופתרונן ויתבאר הבדל פתרונות יוסף בחלומות אשר לפנינו מפתרונות זולתו מהנקראים פותרי חלומות ויובנו שני המאמרים אשר זכרנו ראשונה. האחד שאמר לסריסים הלא לאלהים פתרונים ומה שאמר למלך אלהים יענה את שלום וכו'. וזה כי המובן מדבריו הוא שפתרון החלומות הוא ענין אלהי לא תושג אמתתו רק אל איש אישר רוח אלהים בו כמוהו. והנה חכמינו ז"ל אמרו מה שיראה מהם הפך זה משני פנים באמרם (ברכות נ"ה:) כל החלומות הולכים אחר הפה. האחד מצד מה שהחליטו המאמר על כל פותר יהיה מי שיהיה. והשני במה שאמרו (שם.) שהחלום הולך אחר הפתרון כי מן הראוי שיתחייב הוא הלוך הפתרון אחר החלום כמו שאמר הכתוב איש כחלומו פתר. כי כאשר יחלום החולם כבר נפל בחלומו ההצדק אשר יכילהו לפי עניינו ואיך תתחלף אחר כך הוראתו לחילוף דעות הפותר אותו כרצונו עד שכבר יראה מהם שיש ביד הפותר לפתור החלום אחד בעינו לשני אנשים אשר יחלמו אותו בלילה אחד לזה לטוב ולזה לרע כמו שנתבאר זה מעובדא דבר הדייא עם אביי ורבא (שם נ"ו.). ופלא גדול מזה מה שאמר רבי נהוראי (שם נ"ה:) עשרים וארבעה פותרי חלומות היו בירושלם והלכתי אצל כלם ומה שפתר לי זה לא פתר לי זה ומה שפתר לי זה לא פתר לי זה וכולם נתקיימו, שיראה מזה היות זה הענין תלוי יותר בקרי והזדמן ממה שיהיה משום חכמה וידיעה אלהית עם שכבר תראה סתירת זה ממה שקבעו שם בפ' הרואה (ברכות נ"ז.) פתרונים ידועים להרבה מהחלומות ואם הכל הולך אחר הפותר הנה לא הועילו כלום. הנה במאמרים האלה ובזולתם המדברים בענין הזה יש הרבה מבוכות ובלבולים והיותר זר ונפלא לקבל, כי את אשר האלהים עושה יגיד לאשר יחפוץ בחלומות וחזיונים ואחר ישתנה בחפץ הפותר לדברים משונים מכמה גוונים עד שכבר יתחייב מאלו העניינים הפך מה שכיוון יוסף בדבריו הנאמנים, הלא לאלהים פתרונים:
אח"כ מבאר הרב כל זה יותר, באמרו, כי כמו שכל מראה מתכת, או מראה זכוכית אשר פניו לטושים ואחוריו מכוסים היטב בכסף חי שחלקיו דבוקים יחד, עד שקרני האור לא יעברו בתוכו כ"א חוזרים לאחוריהם , אשר ע"כ ירושמו בו הדברים העומדים לעומתו המשליכים קרני זהרם עליו, וחוזרים לאחוריהם אל עין הרואה העומד לנגדו, כן יצר ה' את בת עין האדם, כי יהי' בעצמו חושך ואופל ובלתי מעביר לאחוריו חוצה, קרני האור מהדברים שחוצה לו, אל תוכו, ובעבור זאת יעברו תחלה דרך כמה לחיות זכות אשר בעין וישתברו פעמים רבות, ר"ל שתשתנ' נטיתם מאשר היתה בתחל', ואח"כ ירושמו ציורי ותמונת הדברים הנראים, אשר מהם נפלו קרני זהרם אל תוך העין על העור הפנימי שבו, הנקרא דיא נעטצהויט, ועי"ז ישיג אותם השכל אשר מושבו בעורקי ועצבי המוח, המחוברים עם עצבו העין. וע"ז מורים ?לדברי דחז"ל באמרם "מי שהוא בחושך רואה באור ומי שהוא באור אינו רואה בחושך" כי בת העין אף שהיא חשוכה ואפיל' רואה הדברים המוארים מאור שמש ואור נר אבל בהיות הדבר בחושך ואינו משליך קרני זהרו לעין הרואה, אינו נראה ממנו אף שהרואה בעצמו הוא במקום האור, ונמשך מזה כי הי"ת אשר איננו רואה בעיני בשר, ולא יצטרך לקרני האור היוצא מדבר הנרא' כמאחז"ל "וכי לאורה הוא צריך," רואה גם מה שהיא בחושך, ורק ד"מ וקירוב אל השכל אה"כ על מה שאינו ראוי שיושגח מהי"ת בהשגח' פרטית, שהוא בחושך כמחה"כ "הנה החושך יכסה ארץ וערפל לאומים" מאמר מורה, שהעמים אשר עוד לא יכירו אמיתת הי"ת אינם ראוים להיות מושגחים מאתו, אבל באמת לא יראה הדבר שהוא בחושך, רק לעיני בשר, אבל אצל הי"ת גם חשך לא יחשיך ממנו, וכן אחז"ל ד"מ שכמו שהמלך הרוצה לבנות וליסוד יסודות ארמונו במקום אופל במעב' האדמ', צריך להדליק נרות תחלה, כן ברא אלקים ג"כ את האור תחלה, אין כוונתם שהי"ת הוצרך אל האור במעשהו, כ"א להורות שבראותו הכרחיות האור לבני אדם ולכל בעלי חיים בכל מעשיהם, בראו תחלה לפני בראו חותם.-
אח"כ אמר הרב כי בעבור היות השכל ההיולני ר"ל כשרון האדם לקבל המושכלות ולהשיגם, ביחסו אל החכמה המודיע' איתן לו, כיחס הדברים הנראים, אנ האור אשר על ידו לבד הם מוארים ונראים, ע"כ נקראת החכמ' ג"כ בשם אור כמאה"כ "וראיתי אני כי יש יתרון לחכמה וכו' כיתרון האור מן החושך" ואף כי התורה האלקית אשר תאיר עיני שכל האדם ומישרת את תומכיה ללכת בדרך הישר', עליה נאמר "כי נר מצוה ותורה אור" ר"ל כי כל מצוה פרטית המישרת ומלמדת לאדם לרוב רק מדה טובה אחת או שתים דומה רק לנר, ואור מלאכותי הזורח רק במקום אחד ועל גבול קטן, אבל התורה בכלל מישרת והמטיב' כל מדות ותכונות האדם דומה לאור שמש אשר אין נסתר מחמתו, גם העצה הנכונה קרויה אור, והיועצים הטובים המוליכים זולתם בדרך הישר' והנכונ' להשגת חפצם נקראים בשם עינים, כמו "והיית לנו לעינים" והסנהדרין נקראים "עיני העדה" כי כקרני האור המאירים הדברים אשר יפלו עליהם, כן חכמת היועצים האמיתיים" וכח המשער אשר להם, חודרים בתוך כל דבר וענין לדעת ולהבין האופן היותר ראוי להשתמש בהם למען סבב והשיג התועלת הנרצה מהם, וזאת היא ג"כ פעולת הפותרים, החודרים רק בעין שכלם האנושי אל תוך דברי החלום, להבין מתוכו האמת על מה שיורה, ובכח המשער שלהם יבררו העיקר מן הטפל, כי החלום יבוא תמיד ברוב ענין מעורב מדברים בטלים אשר לא יורו מאומה, והנה לדחז"ל יש חלומות צודקים עד שאחז"ל, "החלום אחד מס' בנבוא'" וכל בני אדם יחד גם אשר נגה עליהם אור האמונ' האמיתית יחלמו לפעמים חלומות צודקים כמו שנרא' בפרעה ובעבדיו, כי כאשר נפתר להם כן הי', ואשר אלקים עושה הראה להם בחלום תחלה למען סבב בזה הטוב הכללי.-
ופה מצא הרב מקום להעיר על מה שאחז"ל בחלומות שהכל הולכים אחר הפה, ר"ל אחר דברי הפותר אותם, הלא דבר זה מתנגד אל טבע החלום הצודק, כי אם הוא מורה על דבר ידוע מה שיהי' איך יוכל הפותר לשנותו ולהפכו לדבר אחר? וביאר זאת הרב באמרו, כי באמת כל הדברים העיקרים והצודקים בחלום יגיעו כולם אל הפועל, רק הפותר ישים לפעמים עין בחינתו וכח המשער שלו, רק אל קצת חלקי החלום, ועל האחרים לא ישקיף, ונמשך מזה כי גם החולם אשר נפתר לו החלום, לא ישים עין השגחתו רק לראות אם באו דברי הפותר וכאשר פתר כן הי', או לא, אבל על שאר דברי החלום ועל מה שיורו לא ישים לבו, יען כי יחשבם כמו הפותר רק לדברים בטלים הבאים מעורבים בכל חלום עם הדברים העיקרים, ובעבור זה יחשוב ג"כ, כי רק מה שפתר לו מפורש באר היטב בא, אף שבאמת גם שאר חלקי החלום יושלמו, ר"ל שיבא כל מה שיורו עליו, רק הוא אינו מרגיש בבואם, יען כי לא הוגד לו הפתרון מהם תחלה, ומזה נמשך ג"כ כי חלום אחד יוכל להיות נפתר מכמה פותרים על אופנים שונים, כי זה ישים עין בחינתו על קצת חלקיו, וזה על האחרים, ובאמת יבאו כולם, יען כי על כולם הורה החלום, אפס כל זאת רק באיש הפותר רק לפי בחינתו וכח המשער אשר לו, כי הוא פותר רק לפי מה שיבין ענין החלום, ולפי מה שיחשוב מוונו לעיקר או לדבר טפל, אבל האיש אשר עליו יערה רוח הנבוא' ממעל, הוא ידע העתידות מעצמו וע"כ יוכל על נקלה לשפוט על נכון מה הוא הטפל בדברי החלום ומה הוא העיקר, ואיך יורו דברי החלום על זאת, וידע ג"כ על נכון לבחון בין האמת והשקר, בדעתו מה זה העיקר ומה הוא הטפל בדברי החלום, ע"כ נבוכדנאצר שהרגיש שבחלומו נסתר ונטמן ענין אלקי, ואשר יהי' באחרונה רוצה האלקים להראות לו, רצה לנסות חרטומיו ואשפיו אם ידעו לפתור חלומו ע"פ רוח אלקי המגל' מצפונות למו או רק יפתרו לו כחכמים טבעיים בכח המשער שלהם את חלומו, ע"כ בקש מהם שיאמרו לו ברוח נבואתם אם נוססה בקרבם, גם את אשר חלם, כמו שהגיד לו דניאל באחרונ', יען כי נחה עליו רוח אלקים, והנה השפע האלקי הזה אשר גלה ליוסף ולשאר השלמים, ענין מציאות ומקרה הזמן העתיד יקרא אור גם כן, כי גם בו יוכלו להשתמש לשחר תמיד טובם והצלחתם ולסבב על ידי זה גם אושר הכללי, כמו שהיה הענין ביוסף, כי פתרונו חלום פרעה הי' לפלטה גדולה להחיות עם רב בשבע שני הרעב, אשר באו על ארץ מצרים וסביבותיה, ועל זה מורים דברי המדרש "שמחה לפני הקב"ה כשאמר יהי' אור" וכו', ר"ל יען כי לא לבד אור הטבעיי טוב לכל הברואים, כי אם גם דבר רוחני המכונה בשם אור כחכמ', עצה, ותורה, והשפע אלקי אשר יושפע על קצת השלמים, טובים לבני אדם ומשחרים אשרם והצלחתם הזמנית והנצחית, ע"כ שמח ד' בבריאתו, יען כי חפץ חסד ואושר ברואיו כולם, הוא.- להיות האור הכרחי להשגת המובטים. כל המושל עליו ימשול הדברים הדומים בכללים ובפרטים. סבת הקודם נתבארה בספר הנפש וזולתו והיא להיות בת העין כמרא' מלוטשת נעדרת המראות והגוונים כלם ולכן תקבל כל מראה וכל גוון שתעמוד לפניה. ומזה יתחייב שאם הדבר המובט יהי' נסתר בחשך לא יראה במראה כי אז אין לו גיון ולא שום תמונה. אבל כשהמובט נרא' ופניו צהובים באי זה מין מן האור הנה אז יראה בה מיד הן שהמראה תהי' באור או בחשך אין הפרש בזה כי הדבר תלוי בהיות המובט זרוח ובהיר וכמו שאמרו ז"ל (תנחומא פ' תצוה) אתה מוצא כי מי שהוא בחשך רואה מה שהוא באור ומי שהוא באור אינו רואה מה שהוא בחשך. אמנם המרא' הגדולה והנוראה הוא אורו ועינו של עולם ית' שמו אינו צריך לאורה זו כי עינו הטובה לא תראה מצד היות' נעדרת מהצורות כעיני האדם אבל מצד היות כל הצורות נמצאות בו בעצם וראשונ' בהשגתו עצמו ישיג הכל. ולזה אין דבר נסתר מנגד עיניו גם חשך לא יחשיך ממנו מהשיג כל הנמצאים הנעלמים והנסתרים כמו שחתמו אותו מאמר (שם) אבל הקב"ה אור ויושב באור ורואה מה שהוא בחשך דכתיב (דניאל ב') ידע מה בחשוכא ונהורא עמה שרא. והפירוש נכון מאד עם שבשערים זכרנו אותו על כוונה אחרת. והנה על פי הדברים האלה שם הנביא זה הענין למשל באשר אינם ראויים להראה לפניו יתב' מצד חסרונם. ואמר כי הנה החשך יכס' ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה' וכו' (ישעי' ס'). אמר כי כלל האומות עכו"ם ישארו אצלו כביכול בטבע הנמצא אצלנו בענין המובטים עד שלא יראו לפניו מפני היותם בחשך ובאפלה. אמנם בהשקפת האומ' הזאת ישתמש יתברך משלימותו זה המיוחד אשר מפאת אור עצמותי הזורח על כל מובט ישיגהו הן שיהי' המובט באור או בחושך והוא אומרו (שם) וכבודו עליך ירא'. כי הכבוד הזה לא יראה על אומות העכו"ם לפי המשל כאשר אמרנו. אמנם יראה על זה שירא' באור כבוד עצמותי המיוחד אע"פ שיהיו במחשך מעשיהם וכמו שאמר במקום אחר (מיכה ז׳:ח׳) כי אשב בחשך ה' אור לי. והנה על פי המשל הזה הקדים האל יתברך למעש' בראשית מאמר יהי אור ויהי אור כמו שאמר במדרש (ב"ר פ' ג') ר' יהוד' אומר האורה נבראת תחלה. משל למלך שבקש לעשות פלטרין והיה אותו המקום אפל מה עשה הדליק נרות ופנסין לידע איך קובע תלמוסין לכך האור' נבראת תחלה. כי עם שהוא יתברך ליל' כיום יאיר לפניו כאשר אמרנו הנה הורה הכרחיות האור לחיי האדם ולשלמות כל מלאכה כי על ידו יראה הרוא' ויבדל בין צורה לצורה ויבחין בין דבר לדבר והפלא מה שהכתיב זה לעצמו יתברך באומרו בגמר כל המלאכ' (בראשית א') וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד כלומר כי כאשר ראה את כל אשר עשה הנה היה טוב מאד מה שלא היה כן בזולת זה כביכול. ולזה מה שאמרו ז"ל (פסחים ב'.) לעולם יצא אדם בכי טוב ויכנס בכי טוב. וכההוא עובדא דר' מאיר שנזכר במדרש (ב"ר פ' צ"ב) כי ראה אלהים את האור כי טוב והבדילו לצדיקים בכל מעשיהם דכתיב ואור צדיקים ישמח. ואורח צדיקים כאור נוגה (משלי ד׳:י״ח). וכתב הכא הבקר אור והאנשים שולחו. ואולם לפי שהשכל ההיולאני הוא על הדמיון הנזכר עצמו כי הוא בתחלה משולל מהמושכלות וע"י כן ישכילם וישיגם כמו שנתבאר בספר הנזכר הנה היה לו אור החכמ' כאור החמה להוציא כחו אל הפועל במדרגת האור אל המובט וכמו שכתב הרב המור' פרק י"א חלק ג'. וכן אמר החכם (קהלת ב') וראיתי אני כי יש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החשך. וביאר הענין באומרו החכם עיניו בראשו והכסיל בחשך הולך. ירצה כי החכם אף על פי שיהי' סומא מעיניו הנה עיניו האמתיים הם בהשכל אשר בראשו. לחזית הדבר המושג משרשי החכמ' המוקדמים אליו. אמנם הכסיל עינים לו ולא ירא' שום מושכל כי כשאינו יודע הוא בחשך על דרך האמת. ולהיות התור' האלהית מסגלת לזה משאר החכמות אמר החכם כי נר מצוה ותור' אור (משלי ו') ירצה שכל מצוה ומצוה אל השכל היא כנר אצל העין להיישירו להוציא פעולותיו בעיונים ודרושים חלקיים אמנם התור' בכלל היא אור כולל להשלים אותו בכללות כמו שיבא זה עוד שער ס"ח ב"ה. והוא הטעם למה שהועתק שם האור אל ההישרה הנכונ' אל תיקון המעשים על ידי העצה התבוניית כי כמוה היה אור ונר ביד האדם להגיע אל דבר חפצו והשגת תכליותיו. ובבחינה זו אמר משה ליתרו (במדבר י') והיית לנו לעינים. והסנהדרין נקראין (הוריות ה':) עיני העדה כי הם מנהיגים ומנהלים אותם גם כי יהיו בגיא צלמות באור מעולה ממאור העינים הפלא ופלא. תדע שהעיר הנה הוא ממלא בעצת שכלי חסרון עורונו אמנם חסרון השכל לא ישלימהו דבר כמ"ש במאמר החכם עיניו בראשו וכו'. ועל זה האופן ממלוי החסרון אמר איוב (כ"ט) עינים הייתי לעיר ורגלים לפסח אני. והוא מבואר מכמה מקומות. אמנם האנשים המסגלים להיותם אנשי עצה ותושיה להאיר עיני הסכלים או הפתאים הנה הם אשר ימצא בהם בשלמות הכח המשער על האופן אשר כתב הרב המור' פרק ל"ח חלק שני כי איש מהם בכחו זה יעבור מהם על סבות רבות מעניינים קודמים והווים ומתאחרים ויוליד ענין צודק בהם. אלא שהכח הזה הוא נפלא מאד אצל הנביאים. ולזה נמצאו אצל היועצים האלה עצות נכונות מאד ויוצאות אל המציאות כענין נבואה כמו שאמר באחיתופל: כאשר ישאל איש בדבר אלהים כן כל עצת אחיתופל גם לדוד גם לאבשלום (שמואל ב ט״ז:כ״ג) יורה כי למה שהיה יודע ומכיר בהם ובענייניהם הקרובים והרחוקים היה כחו עצום לשער מה שימשך ממקריהם ולא יחטא כאלו שאל בדבר אלהים. וכמ"ש עצת ה' לעולם תעמוד מחשבות לבו לדור ודור (תהילים ל״ג:י״א). ירצה כי מהמחוייב שעצתו יתברך תכון לעד אחר שמחשבותיו עוברות ומפלשות כל הדורות. והנה הנרבוני כתב כי בכח זה יתכן שהגיד שמואל לשאול את דבר האתונות וכדומה לאלו העניינים שלא יאות לייחסם אל מדרגות הנבואה הגמורה. והנה להיות טוב העצה מיוחס אל מאור העינים כאשר אמרנו. הנה אחרי עצת יוסף הנכונה אשר יען בפרנסת הארץ כמו שיבא כתיב וייטב הדבר בעיני פרעה ובעיני עבדיו כי העם ההולכים בחשך בעצתי זאת ראו אור גדול. והנה לדעתי בכח המשער הזה הוא עקר מה שישתמשו בו פותרי החלומות ומגידי התעלומות על דרך שאמר הרב בפרק ההוא ובזה הכח הגידו בני אדם קצת עתידות עצומות ע"כ. לפי שחוזק ההשערה ההיא בחבור העניינים כולם הראוי לחבר אליהם בפתח יועיל מאד לשפוט בהוראות ההם משפטים ישרים צדיקים ויראו כמגידי פלאים אשר בהבנת זה יותרו כמה ספקות הנופלים בענייני החלומות ופתרונן ויתבאר הבדל פתרונות יוסף בחלומות אשר לפנינו מפתרונות זולתו מהנקראים פותרי חלומות ויובנו שני המאמרים אשר זכרנו ראשונה. האחד שאמר לסריסים הלא לאלהים פתרונים ומה שאמר למלך אלהים יענה את שלום וכו'. וזה כי המובן מדבריו הוא שפתרון החלומות הוא ענין אלהי לא תושג אמתתו רק אל איש אישר רוח אלהים בו כמוהו. והנה חכמינו ז"ל אמרו מה שיראה מהם הפך זה משני פנים באמרם (ברכות נ"ה:) כל החלומות הולכים אחר הפה. האחד מצד מה שהחליטו המאמר על כל פותר יהיה מי שיהיה. והשני במה שאמרו (שם.) שהחלום הולך אחר הפתרון כי מן הראוי שיתחייב הוא הלוך הפתרון אחר החלום כמו שאמר הכתוב איש כחלומו פתר. כי כאשר יחלום החולם כבר נפל בחלומו ההצדק אשר יכילהו לפי עניינו ואיך תתחלף אחר כך הוראתו לחילוף דעות הפותר אותו כרצונו עד שכבר יראה מהם שיש ביד הפותר לפתור החלום אחד בעינו לשני אנשים אשר יחלמו אותו בלילה אחד לזה לטוב ולזה לרע כמו שנתבאר זה מעובדא דבר הדייא עם אביי ורבא (שם נ"ו.). ופלא גדול מזה מה שאמר רבי נהוראי (שם נ"ה:) עשרים וארבעה פותרי חלומות היו בירושלם והלכתי אצל כלם ומה שפתר לי זה לא פתר לי זה ומה שפתר לי זה לא פתר לי זה וכולם נתקיימו, שיראה מזה היות זה הענין תלוי יותר בקרי והזדמן ממה שיהיה משום חכמה וידיעה אלהית עם שכבר תראה סתירת זה ממה שקבעו שם בפ' הרואה (ברכות נ"ז.) פתרונים ידועים להרבה מהחלומות ואם הכל הולך אחר הפותר הנה לא הועילו כלום. הנה במאמרים האלה ובזולתם המדברים בענין הזה יש הרבה מבוכות ובלבולים והיותר זר ונפלא לקבל, כי את אשר האלהים עושה יגיד לאשר יחפוץ בחלומות וחזיונים ואחר ישתנה בחפץ הפותר לדברים משונים מכמה גוונים עד שכבר יתחייב מאלו העניינים הפך מה שכיוון יוסף בדבריו הנאמנים, הלא לאלהים פתרונים: