בראשית מא:מו מחשבת ישראל: מורה נבוכים

׳עמידה׳ – שם משתתף. יהיה בענין עמידת האדם וקימתו; ״בעומדו לפני פרעה״, ״אם יעמוד משה ושמואל״, ״והוא עומד עליהם״. ויהיה בענין ההמנע וההפסק: ״כי עמדו לא ענו עוד״, ״ותעמד מלדת״. ויהיה בענין הקיום וההשאר: ״למען יעמדו ימים רבים״, ״ויכלת עמד״, ״עמד טעמו בו״ – התקים ונשאר ולא נשתנה. ״וצדקתו עומדת לעד״ – קימת ונשארת. וכל ׳עמידה׳ שבאה באלוה ית׳ – היא מזה הענין האחרון: ״ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים״ – ויתקימו סבותיו כלומר: מסובביו. והנה יתבאר זה בזכר שתוף ׳רגל׳. ומזה הענין – אמרו ית׳ אל משה ״ואתה פה עמוד עמדי״; ולפי זה ״אנכי עומד בין יי וביניכם״.

ולא יטעך אמרו: ״בטרם אצרך בבטן ידעתיך ובטרם תצא מרחם הקדשתיך״ כי זה – ענין כל נביא אי אפשר לו מבלתי הכנה טבעית בעיקר יצירתו כמו שיתבאר. ואמנם, אמרו: ״נער אנכי״ כבר ידעת קריאת העברים ׳יוסף הצדיק׳ ׳נער׳ – והוא בן שלושים שנה; וקרוא יהושע ׳נער׳ – והוא קרוב לששים – והוא אמרו בעת ׳מעשה העגל׳: ״ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש וגו׳״ – ו׳משה רבנו׳ אז בן אחת ושמונים וכלל שניו – מאה ועשרים וחיה יהושע אחריו ארבע עשרה שנה ושני יהושע מאה ועשר הנה כבר התבאר שיהושע אז בן שבע וחמשים שנה לפחות – וקראו ׳נער׳.