וַיָּשִׂ֥ימוּ ל֛וֹ לְבַדּ֖וֹ וְלָהֶ֣ם לְבַדָּ֑ם וְלַמִּצְרִ֞ים הָאֹכְלִ֤ים אִתּוֹ֙ לְבַדָּ֔ם כִּי֩ לֹ֨א יוּכְל֜וּן הַמִּצְרִ֗ים לֶאֱכֹ֤ל אֶת־הָֽעִבְרִים֙ לֶ֔חֶם כִּי־תוֹעֵבָ֥ה הִ֖וא לְמִצְרָֽיִם׃
תורת העולה
הטעם השלישי כתב הרב המורה חלק שלישי פרק ששה וארבעים, וזה לשונו. וכבר אמרה התורה כפי מה שפירש אונקלוס (בראשית מג לב) שהמצריים היו עובדים מזל טלה, והיו אוסרין לשחוט הצאן, והיו מואסין רועי צאן, אמר (שמות ח כב) הן נזבח את תועבת מצרים וגו'. וכן היו כתות מן הצבאה עובדים לשדים, והיו חושבים שהם ישובו בצורות העזים, ולזה היו קורין לשדים שעירים, כמו שנאמר (ויקרא י״ז:ז׳) לא יזבחו עוד זבחיהם לשעירים וגו'. לכן היו אוסרים כתות ההם זביחת השעירים, אבל שחיטת הבקר כמעט היו מואסים אותו רוב עובדי עבודה זרה, וכולן היו מגדילין זה המין מאד, ולזה תמצא אנשי הודו לא יזבחו הבקר כלל, אפילו במקום אשר ישחטו שאר הבעלי חיים, ובעבור שימחה זכר אלו הדיעות אשר אינן אמיתיות, צוה להקריב אלו השלשה מינין לבד, מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם. עד שיהיה המעשה אשר חשבוהו תכלית המרי, בו יתקרבו אל השם, ובמעשה ההוא יתכפרו העוונות כן מרפאים חולי הנפשות. ולזאת הכוונה צוה לשחוט הפסח, מחובר אל הויות שלשה המינין גם כן נמצאין מאד, ולא כמעשה עבודה זרה המקריבין דובים ואריות ובהמות היער, כמו שזכר טמט"ס בספרו, ומפני שרוב בני אדם לא היו יכולין להקריב קרבן בהמה, צוה להקריב קרבן גם כן ממיני העוף מן הנמצא בארץ ישראל יותר מן הנאה והקל למצא, עד כאן לשונו.
תורת העולה
ויש להתבונן במדרש זה, מה טעם נתן על מספר החמשה, כי נראה מלשון השאלה שזה היתה הקושיא, ונראה שהמדרש לטעמיה אזיל, שפירש טעם הקרבנות שהם נגד האבות כמו שביארתי לעיל פרק שבעה ופרק שמונה, וכן כוונו בעניין המנחות, כי יהיו חמשה מיני טיגון נגד האבות, לזכור זכותן ומעשיהם, סולת נגד אברהם, שנאמר (בראשית יח ו) קח שלש סאים קמח סולת. מרחשת נגד יצחק, שנאמר (בראשית כז ז) עשה לי מטעמים. והעיקר הוא הלחם, ובהיות כי מיני טיגון הנעשים למטעמים נעשים במרחשת, באה המצוה במרחשת. מחבת נגד יעקב, שנאמר (בראשית כח כ) ונתן לי לחם לאכול. שני מיני מאפה תנור, שהם חלות ורקיקים נגד יוסף ואחיו, שנאמר בהן (בראשית לז כה) וישבו לאכול לחם וגו'. ונאמר ביוסף (בראשית מג לב) וישימו לו לבדו וגו'. ודוגמא זה ממש אמרו (תורת-כהנים) שקרבן הבא מן השעיר היה מכפר על מכירת יוסף, שנאמר (שם לא) וישחטו את השעיר. כן נראה לי לדעת המדרש והוא נכון, ומטעם זה בא הלבונה עם המנחה, נגד האמהות הנקראות לבונה, שנאמר (שיר השירים ג) ואל גבעות הלבונה. שפירשו המפרשים שרמז אל האמהות.