בראשית מה:כו מחשבת ישראל: קול התור ומורה נבוכים

וַיַּגִּ֨דוּ ל֜וֹ לֵאמֹ֗ר ע֚וֹד יוֹסֵ֣ף חַ֔י וְכִֽי־ה֥וּא מֹשֵׁ֖ל בְּכָל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וַיָּ֣פָג לִבּ֔וֹ כִּ֥י לֹא־הֶאֱמִ֖ין לָהֶֽם׃

קול התור

קח) עוד יוסף חי (בראשית מ״ו) – כולם ביסוד ובהם צפון כל עיקר קיומו ותחיתו של משיח בן יוסף וקיום חייו של משיח בן דוד שכל ״עוד יוסף חי״ דוד מלך ישראל חי וקים. ולכן אנו מתפללים בכל יום לחייו של משיח בן יוסף בתפלת כסא דוד עבדך בברכת בונה ירושלים כמבואר לעיל והסימן מ״ז) בחינה כסא דוד (וראה לעיל פרק א׳ סעיף כ״א). ורבנו שהיה נהורא דמשיח בן יוסף היה מתפלל בכל יום את תפלת עוד יוסף חי שבו תלויה וקשורה כל טצ״ץ עקבות משיחא באתחלתא דגאולה. בתפלה זו היה מזכיר ג״כ את זכותו של אב זקנו ר׳ אלי׳ חסיד שהיה מב״י בדורו. וזאת כוונת הפסוק על אפרים: זכור אזכרנו עוד, כלומר את התכונה של עוד יוסף חי.
שאל רבBookmarkShareCopy

מורה נבוכים

׳שמוע׳ – מלה משותפת, תהיה בענין שמע האזן, ותהיה בענין הקבול. אמנם בענין השמע ״לא ישמע על פיך״, ״והקול נשמע בית פרעה״ – וזה הרבה;
שאל רבBookmarkShareCopy