נַפְתָּלִ֖י אַיָּלָ֣ה שְׁלֻחָ֑ה הַנֹּתֵ֖ן אִמְרֵי־שָֽׁפֶר׃ (ס)
קול התור
ח) אילת השחר (תהילים כ״ב:ב׳) – ושם אלי למה עזבתני. תפלת אסתר המלכה שהיתה משיב״י ראה להלן (סימן קמ״א). וע״ז אמרו חז״ל (ירושלמי ברכות) כך היא גאולתן של ישראל כאילת השחר וכל הענין על האתחלתא דגאולה שהוא ביעודו של מב״י ובסוד אילה שלוחה בטוריא דמב״י בחינת בכור שורו כביאור רבנו בחבקוק (פ׳ ב׳).
גבורות השם
"ותאמרנה המילדות כי לא כנשים המצריות העבריות כי חיות הנה" (שמות א, יט). מאי* "חיות" (סוטה יא:), אי לימא חיה ממש, אטו חיה לא צריכה חיה. אלא [אמרו לו], אומה זו כחיה נמשלת*; יהודה, (בראשית מט, ט) "גור אריה". דן, (שם פסוק יז) "יהי דן נחש". נפתלי, (שם פסוק כא) "אילה שלוחה". יששכר, (שם פסוק יד) "חמור גרם". יוסף, (דברים לג, יז) "בכור שור". בנימין, (בראשית מט, כז) "זאב יטרף". דכתיב ביה כתיב ביה, דלא כתיב ביה, כתיב ביה (יחזקאל יט, ב) "ואמרת מה אמך לביאה בין אריות רבצה כפיריה", עד כאן.
תורת העולה
קלופה שלשה נגד נפתלי שהיה ארצו מבורכת בפירות, שנאמר (בראשית מט כא) אילה שלוחה. והפירות מחולקים בקליפתן לשלשה דברים רך וקשה ובינוני, והאגוז יש לה שלשה קליפות, והוא הפרי המשובח אשר ראוי להיות בו הרמז על שבטו של נפתלי, והנה נתברך שנותן אמרי שפר, והוא ברכת הפירות כמדרשם ז"ל (ב"ר פרשה צט יג), ולכן נרמז גם כן כאן בקליפות הפירות.