בִּרְכֹ֣ת אָבִ֗יךָ גָּֽבְרוּ֙ עַל־בִּרְכֹ֣ת הוֹרַ֔י עַֽד־תַּאֲוַ֖ת גִּבְעֹ֣ת עוֹלָ֑ם תִּֽהְיֶ֙ין֙ לְרֹ֣אשׁ יוֹסֵ֔ף וּלְקָדְקֹ֖ד נְזִ֥יר אֶחָֽיו׃ (פ)
קול התור
קמר) ראש יוסף תהיינה לראש יוסף (בראשית מ״ט:כ״ו), נקרא ראש בשביל שהוא וממנו משיח הראשון.
גבורות השם
"וישק את הצאן" (שמות ב, יט), ודרשו (שמו"ר א, לב) "צאננו" לא נאמר, לומר שהשקה כל צאן על ידי ברכה, שעלו המים לקראתו. לפיכך אמר "למה זה עזבתן את האיש" (שמות ב, כ), הכיר בו שהוא מזרע של יעקב, שהבאר מתברך בשבילו. וזה מפני כי יעקב היה מתברך בברכה זו, מה שלא נאמר בשאר האבות, דכתיב* (בראשית מט, כה) "מאל אביך ויעזרך ואת שדי ויברכך ברכות שמים מעל ברכות תהום רובצת תחת". וזאת הברכה היא ברכת יעקב, לפיכך כתב אחריו (שם פסוק כו) "ברכות אביך גברו על ברכות הורי [עד תאות גבעות עולם] תהיינה לראש יוסף", שתראה מזה שזאת הברכה היא ברכת יעקב. וזאת הברכה, שהיא ברכת תהום, היא עליית הבאר. ובאמת כאשר נתברך יעקב בברכה "עד תאות גבעות עולם", מזאת הברכה התהום עולה ומתגבר למעלה, כמו שאמר "ברכת שמים מעל ברכת תהום רובצת תחת", וברכה זאת מורה על הנצחי, שאין אבדון לזרע יעקב, והפסק אין להם, שהם דבקים במקור הברכה שאינה פוסקת לעולם. וזה היה יודע יתרו, ולפיכך היה חפץ בזרע שאין לו הפסק לעולמי עולמים.