בִּנְיָמִין֙ זְאֵ֣ב יִטְרָ֔ף בַּבֹּ֖קֶר יֹ֣אכַל עַ֑ד וְלָעֶ֖רֶב יְחַלֵּ֥ק שָׁלָֽל׃
דרוש חדושי הלבנה
וְהַסַּעַד מִן הַכָּתוּב לְטַעֲנָה זוֹ, דִּשְׁרַגָּא כו׳, נִרְאֶה בְעֵינַי מִמַּה שֶּׁאָמַר בִּלְדַּד הַשֻּׁחִי (אִיּוֹב כ׳׳ה (ד-ה)) "וּמַה יִּצְדַּק אֱנוֹשׁ עִם אֵל וּמַה יִּזְכֶּה יְלוּד אִשָּׁה הֵן עַד יָרֵחַ וְלֹא יַאֲהִיל" טזוז"ל האלשיך: הן עד ירח כו', והנה מלת הן עד משוללת הבנה, אך יאמר כמה דאת אמר עד דיבון שהוא לשון ביזה ושידוד, והענין איך יצדק אנוש עם אל, כי הנה ירח משולל יצה"ר ושודד ולא יאהיל, כי מיעטה את עצמה, והוא כי אמרה אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד, ואמר לה לכי ומעטי את עצמך והפסיד אורה, וזהו הן עד ושודד ירח והפסיד שלא יאהיל, הנה כי עם שאין לה יצה"ר לקתה כי חטאה: וכיו"ב פירש במצודת דוד שם וז"ל: הן עד ירח - הנה העביר והסיר אור הירח לבל תאיר כשעור האורה אשר שם בה כשבראה והוא על שקנאה בשמש ואמרה א"א לשני מלכים וכו' ואם כי היה מעט מן המרי ומעלתם הלא גדלה מ"מ כמוה כאין מול המקום ואף המעט תחשב לרב.. שֶׁהַוא״ו שֶׁל "וְלֹא" אֵינָהּ מְקֻשֶּׁרֶת יָפֶה. וְלָכֵן אֲפָרְשֵׁהוּ בִּשְׁנֵי פָנִים. הָאֶחָד, שֶׁיִּהְיֶה ׳עַד׳ מִלְּשׁוֹן שָׁלָל, כְּמוֹ "בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד" (בראשית מט כז) יזוברש"י שם: בבקר יאכל עד - לשון ביזה ושלל, המתורגם (במדבר לא יב) עדאה. ועוד יש לו דומה בלשון עברית (ישעיה לג כג) אז חולק עד שלל מרבה, ועל שאול הוא אומר שעמד בתחלת פריחתן וזריחתן של ישראל., יֹאמַר, הֵן שֻׁלַּל הַיָּרֵחַ מִגָּדְלוֹ יחמדברי רבינו נראה שלומד פירוש תיבת "שלל" משורש שלילה דהיינו לקיחה בכח, וכן משמע מזה שתיבת "מלקוח" (במדבר לא יב) היא מלה נרדפת ל"שלל" (ועיין שם במפרשי התורה למה כתוב גם מלקוח וגם שלל)., וְגַם לֹא יַאֲהִיל. שְׁמַע מִנָּהּ, שֶׁהָיָה לַטּוֹעֵן לִטְעוֹן שֶׁיַּהֵל אוֹרוֹ אַף שֶׁיֻּקְטַן בְּגוּפוֹ. וְאֵין לְךָ טוֹעֵן יוֹתֵר מִבַּעַל הַדָּבָר עַצְמוֹ, אִם כֵּן הַיָּרֵחַ טָעַן כֵּן.
גבורות השם
"ותאמרנה המילדות כי לא כנשים המצריות העבריות כי חיות הנה" (שמות א, יט). מאי* "חיות" (סוטה יא:), אי לימא חיה ממש, אטו חיה לא צריכה חיה. אלא [אמרו לו], אומה זו כחיה נמשלת*; יהודה, (בראשית מט, ט) "גור אריה". דן, (שם פסוק יז) "יהי דן נחש". נפתלי, (שם פסוק כא) "אילה שלוחה". יששכר, (שם פסוק יד) "חמור גרם". יוסף, (דברים לג, יז) "בכור שור". בנימין, (בראשית מט, כז) "זאב יטרף". דכתיב ביה כתיב ביה, דלא כתיב ביה, כתיב ביה (יחזקאל יט, ב) "ואמרת מה אמך לביאה בין אריות רבצה כפיריה", עד כאן.