ה֤וֹד וְהָדָר֙ לְפָנָ֔יו עֹ֥ז וְחֶדְוָ֖ה בִּמְקֹמֽוֹ׃
לנבוכי התקופה
חז״ל עמדו על הסתירה שבדברי הנביאים, שפעם הם אומרים (ירמיהו יג, יז): ״בְּמִסְתָּרִים תִּבְכֶּה נַפְשִׁי – מִפְּנֵי גֵוָה״ – שמכאן רואים אנו ש״מקום יש לו להקדוש ברוך הוא ומסתרים שמו״, ששם בוכה הוא בלי הפוגות; ופעם הם אומרים (דברי הימים א טז, כז): ״הוֹד וְהָדָר לְפָנָיו, עֹז וְחֶדְוָה בִּמְקֹמוֹ״? – המה מתרצים בפשטות: ״לא קשיא, הא בבתי גוואי הא בבתי בראי״ (חגיגה ה, ב). את ה״לא קשיא״ זו רואים אנו לא רק בדברי חז״ל, אך גם בחיים ממש.