וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜יד לְכֹ֣ל ׀ קְהַ֣ל יִשְׂרָאֵ֗ל אִם־עֲלֵיכֶ֨ם ט֜וֹב וּמִן־יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֗ינוּ נִפְרְצָה֙ נִשְׁלְחָ֞ה עַל־אַחֵ֣ינוּ הַנִּשְׁאָרִ֗ים בְּכֹל֙ אַרְצ֣וֹת יִשְׂרָאֵ֔ל וְעִמָּהֶ֛ם הַכֹּהֲנִ֥ים וְהַלְוִיִּ֖ם בְּעָרֵ֣י מִגְרְשֵׁיהֶ֑ם וְיִקָּבְצ֖וּ אֵלֵֽינוּ׃
גן נעול
"וַיִוָעַץ דוד עם שרי האלפים והמאות לכל נגיד" (דהי"א יג, א). פירוש. המלך דוד נועץ עצה טובה מנפשו, והוא להעלות ארון ה' מקרית יערים אל ציון. והגיד עצתו לכל קהל ישראל לשמוע אם יסכימו עמו בעצה אחת, שכן אמר "ויאמר דויד לכל קהל ישראל אם עליכם טוב ומן יי' אלהים נפרצה וגו' וְנָסֵבָּה את ארון אלהינו אלינו" (דהי"א יג, ב-ג). כלומר אם עצתי טובה עליכם, גם תישר בעיני אלהים נעשה דבר זה. והודיע הכתוב כי ישרה עצתו בעיני כל הקהל שנאמר "ויאמרו כל הקהל לעשות כן, כי ישר הדבר בעיני כל העם" (יג, ד). והנה היתה העצה מלב דוד, והקהל הסכים עמו.