דברי הימים א כב:א מחשבת ישראל: צורת בית המקדש

וְעַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה יֵשׁ לָנוּ לְהִתְבּוֹנֵן, אַיֵּה מְקוֹמוֹ שֶׁל הַמִּזְבֵּחַ שֶׁיִּבָּנֶה בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. וְאֵין לָנוּ סָפֵק שֶׁלֹּא יִשְׁתַּנֶּה מְקוֹמוֹ בְּהַר הַמּוֹרִיָּה מִמָּקוֹם שֶׁהָיָה לְשֶׁעָבָר לְמָקוֹם אַחֵר. דְּהָא אַמְרִינָן בַּפֶּרֶק הַנִּזְכָּר (זבחים סב.), תַּנָּא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: ג' נְבִיאִים עָלוּ עִמָּהֶן מִן הַגּוֹלָה, אֶחָד שֶׁהֵעִיד לָהֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ וְעַל מְקוֹם הַמִּזְבֵּחַ וְכוּ'. שְׁמַע מִנַּהּ, שֶׁהָיוּ צְרִיכִין לְעֵדוּת זוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יְשַׁנּוּ אֶת מְקוֹמוֹ. וְכָךְ פָּסַק הָרַמְבָּ"ם בְּפֶרֶק שֵׁנִי מֵהִלְכוֹת בֵּית הַבְּחִירָה (ה"א-ד'),^דוז”ל: המזבח מקומו מכוון ביותר, ואין משנין אותו ממקומו לעולם, שנאמר (דה”א כב א) וזה מזבח לעולה לישראל. ובמקדש נעקד יצחק אבינו, שנאמר (בראשית כב ב) ולך לך אל ארץ המוריה, ונאמר בדברי הימים (ב ג א) ויחל שלמה לבנות את בית ה’ בירושלים בהר המוריה אשר נראה לדויד אביהו אשר הכין במקום דויד בגרן ארנן היבוסי. ומסורת ביד הכל, שהמקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח בגורן ארונה, הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק (זבחים סב.), והוא המקום שבנה בו נח (פרקי דר”א פל”א) כשיצא מן התיבה , והוא המזבח שהקריבו בו קין והבל (שם כג), ובו הקריב אדם הראשון קרבן כשנברא (ב”ר פל”ד), ומשם נברא, אמרו חכמים (שם פי”ד) אדם ממקום כפרתו נברא. מדות המזבח מכוונות הרבה, וצורתו ידועה איש מאיש (זבחים שם), ומזבח שבנו בני הגולה כעין מזבח שעתיד להבנות עשוהו, ואין להוסיף על מדתו ולא לגרוע ממנה. ושלשה נביאים עלו עמהם מן הגולה (שם), אחד העיד להן על מקום המזבח, ואחד העיד להן על מידותיו, ואחד העיד להן שמקריבין על המזבח הזה כל הקרבנות, אע”פ שאין שם בית, עכ”ל. וְכֵן הוּא בַּסְּמַ"ג (עשה קסג). אָמְנָם נִסְתַּפֵּק^הכוונת רבינו, נראה שאע”פ שמקום המזבח מכוון ביותר ולא ישתנה, הרי מדות הבית והחצרות ודאי ישתנו כמפורש בכתוב, וע”כ ביחס למקדש עצמו (מול הפתח ומקומו בתוך החצר וכדו’) יש להסתפק האיך יהיה מקומו, וכמו שמפרש לקמן. בָּזֶה לְפִי שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁהַבִּנְיָן הַמַּקִּיף הַמִּזְבֵּחַ, שֶׁהוּא יִשְׁתַּנֶּה, וְהַמִּזְבֵּחַ עוֹמֵד עַל עָמְדוֹ בִּמְקוֹמוֹ הָרִאשׁוֹן מוּנָח, שֶׁהֲרֵי עַל כָּרְחִין הֶקֵּף עֲזָרָה דִּלֶעָתִיד לֹא כָּרִאשׁוֹנָה הִיא, כְּמוֹ שֶׁהִתְבָּאֵר (עיין סימן ל"ו ול"ז).