וַיְהִ֨י עָלַ֤י דְּבַר־יְהוָה֙ לֵאמֹ֔ר דָּ֤ם לָרֹב֙ שָׁפַ֔כְתָּ וּמִלְחָמ֥וֹת גְּדֹל֖וֹת עָשִׂ֑יתָ לֹֽא־תִבְנֶ֥ה בַ֙יִת֙ לִשְׁמִ֔י כִּ֚י דָּמִ֣ים רַבִּ֔ים שָׁפַ֥כְתָּ אַ֖רְצָה לְפָנָֽי׃
שמונה פרקים
ואין מתנאי הנביא שיהיו אצלו כל המעלות המידות, עד שלא תפחיתהו פחיתות - שהרי שלמה המלך ע"ה, העיד עליו הכתוב: "בגבעון נראה יי אל שלמה" (מלכים-א ג, ה), ומצינו לו פחיתות מידות, והיא רוב התאוה, בבאור בהרבות נשים, וזה מפעולות תכונת רוב התאוה. ואמר מבואר: "הלא על אלה חטא שלמה" (נחמיה יג, כו). וכן דוד המלך ע"ה, נביא אמר: "לי דיבר צור ישראל" (שמואל-ב כג, ג) ומצאנו אותו: בעל אכזריות. אע"פ שלא שימש בה כי אם בעובדי גילולים ובהריגת הכופרים, והיה רחמן לישראל; אבל בבאור ב-'דברי הימים', שהשם יתברך לא הירשהו לבנות בית המקדש, ולא היה ראוי בעיניו לזה לרוב מה שהרג, אמר: "אתה לא תבנה בית לשמי כי דמים רבים שפכת ארצה לפני" (דברי הימים-א כב, ח). ומצאנו באליהו, זכור לטוב, מידת הרגזנות. ואע"פ ששימש בה בכופרים ועליהם היה כועס, אבל אמרו החכמים: שהשם יתברך לקחו ואמר לו, שאינו ראוי למשול בבני אדם ולהיות להם לכהן, מי שיש לו קנאה כמו שיש לו - כי ימיתם. וכן מצינו בשמואל שפחד משאול; וביעקב שפחד מפגישת עשו. אלו המידות וכיוצא בהן - הן מחיצות בין השם יתברך עם הנביאים ע"ה. ומי שיש לו שתי מידות או שלוש מהן בלתי ממוצעות - כמו שבארנו בפרק רביעי - נאמר בו: שראה השם יתברך מאחר שתי מחיצות, או שלוש.