דברי הימים ב כב:ג מחשבת ישראל: גן נעול

"כי אמו היתה יועצתו להרשיע" (דהי"ב כב, ג). פירוש. אחזיה הלך בדרכי בית אחאב הרעים. והודיע הכתוב כי לא הלך בדרכים אלו בטבע נפשו ובהסכמת לבו, כי הוא היה מזרע הקדוש מבני דוד. אבל אמו היתה סבה לרשעתו, כי היא היתה מבית אחאב, עתליהו בת עמרי, והיה נשמע לקול אמו. והיתה לו יועצת ושאל את פיה מה יעשה בכל דבר ודבר, אם כך או כך. והיתה היא יועצתו להרשיע. והוא סמך על עצותיה ועשה כן.

"כי המה היו לו יועצים אחרי מות אביו למשחית לו" (דהי"ב כב, ד). פירוש. הכתוב הראשון אומר "גם הוא הלך בדרכי בית אחאב" (כב, ג). והיה זה קודם מות אביו והוא עודנו נער, וכרוך אחר אמו. והיתה מלמדתו ויועצתו מנעוריו להרשיע, וע"י כן היו דרכי לבו מוכנים לעשות הרע כי במועצותיה היתה מעירה בו דרכי הציורים הרעים. וכאשר גדל ומת אביו והגיע למלוכה, אמר הכתוב "ויעש הרע בעיני יי' כבית אחאב" (כב, ד), כלומר אז עשה רעות גדולות והשחתות עצומות כמו שעשו בית אחאב, לפי שבית אחאב וגדוליו שָׂם ליועציו ושאלם על כל עניני משפט המעשה, והם נתנו לו עצות נשחתות ומתועבות למשחית לו. והוא שמע להן ועשה כעצתם, כמו שאמר "גם בעצתם הלך". והנה אמו היתה יועצתו במנהגי האדם בדברים שהן בסוג החכמה. והודיע שנתנה לו עצות להרשיע, לעזוב חֻקי ה' ומשפטיו אשר צוה על ישראל. ויועצי בית אחאב נתנו לו עצות נשחתות בהנהגת המלוכה ומעשה המלחמות שהיו לו למשחית, כי הסיתוהו ללכת את יהורם בן אחאב למלחמה על חזאל מלך יורם, ובזה נמשך להסיתו יהוא מלך ישראל, כמבואר בכתוב.

הכלל הי"א. יתכן להניח תואר "יועץ" על השם ב"ה, וכן יתכן להניח על מעשהו שם "עצה". ונקל להבין ענין זה מן המבואר למעלה ששם "עצה" נופל על ההסכמה ההחלטית שנמשך אחריו מעשה בפועל, כשיהיה באותו הדבר דרכים רבים, שבחר היועץ באחד הדרכים. וכל זה תמצא בדברים שהשם ב"ה גוזר עליהם ופועל אותם, כי הוא מנהיג עולמו כפי משפטי החכמה, כמבואר (חדר ב') בבית הראשון. ויש בכל מנהג ומנהג דבר והיפך הדבר, טוב ורע חסד ודין וכיוצא. והוא ב"ה גוזר מה יהיה וגם ממלא גזרתו בכחו הבלתי בעל תכלית. ולכן גוזר הגזרה בהחכמה העליונה בתאר "עצה", והוא ב"ה בתואר "יועץ". וכן השתמשו כתבי הקודש בלשון זה אצלו ית' כשידברו על הגזרות שגזר על בריותיו לטוב או לרע. לבנות ולנטוע. או להאביד ולהרוס כשהודיע מועצותיו בנבואה לנביאים יאמרו שהוא ב"ה יעץ כן, כלומר הסכים לעשותו. לכן קרא הגזרה בשם "עצה", ואמרנו שנגזרה בעצת ה'. ואולם ההבדל שבין לשון "עצה" הסמוך אצל השם ב"ה ובין לשון "עצה" אצל האדם הוא הבדל עצמי. זה יובן מן המבואר למעלה, ויתבאר לך ששתוף שם "עצה" הנאמר על השם ב"ה ועל האדם איננו רק בדרך משל להסביר אוזן השומעת, כמו כל התוארים שנאמרו עליו ית', שאינן רק למשל ולהסביר גדולתו ורוממותו ית'.