וַיִּוָּעַ֗ץ אֲמַצְיָ֙הוּ֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה וַ֠יִּשְׁלַח אֶל־יוֹאָ֨שׁ בֶּן־יְהוֹאָחָ֧ז בֶּן־יֵה֛וּא מֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר לך [לְכָ֖ה] נִתְרָאֶ֥ה פָנִֽים׃
גן נעול
"וַיִוָעַץ אמציה מלך יהודה וישלח אל יואש בן יהואחז בן יהוא מלך ישראל לאמר לך נתראה פנים" (דהי"ב כה, יז). פירוש. נועץ כן מנפשו לעצמו, כי גאות לבו השיאו להסכים כן להלחם עם יואש מלך ישראל. וזה עצה בדברי המלחמה ותחבולותיה כדרך "יועץ בליעל" ומבואר למעלה. והיה מגאותו שלא נועץ את שריו ועבדיו. גם לא הודיעם מה שהסכים לעשות לשמוע מה בפיהם גם הם, אבל הסכים בנפשו ועשה כהסכמתו לשלוח אל יואש ולהזמינו למלחמה טרם הודיע עצתו ליועציו ועוזריו, כי אמר בלבו כמו שנצח את אדום כן ינצח את מלך ישראל. ותראה כן מתשובת יואש קְרָאוֹ "החוח אשר בלבנון שלח אל הארז אשר בלבנון וגו' הנה הכית את אדום ונשאך לבך להכביד. עתה שבה בביתך, למה תתגרה ברעה ונפלת אתה ויהודה עמך?" (שם כה, יח-יט). למדנו שהיתה עצה נבערה שלקח בחוטר גאותו1מליצה ע"פ משלי יד, ג והיתה זה לו למכשול-עון, מדה כנגד מדה. הוא לא שמע לעצת הנביא הטובה כמבואר למעלה (דהי"ב כה, טז; חדר ג, חלון ד), ונכשל על ידי עצת נפשו. וכן כתיב "ולא שמע אמציהו כי מאלהים היא למען תתם ביד, כי דרשו את אלהי אדום" (כה, כ). כלומר אל [סיבה] שנשען על עצת נפשו ולא שאל פי יועציו וזקניו, ולא שמע לעצת יואש הטובה, כי האלהים אמץ לבבו שישען על עצת נפשו למען ינתן ביד יואש על אשר דרש אלהי אדום ולא שמע לעצת הנביא.