דברי הימים ב ל:כג מחשבת ישראל: גן נעול

ובאלה הבנויין בבנין נפעל תמצא חמשה מונחים על עצות של חכמה בדרכי מנהגי התורה, והן עצת חזקיהו בפסח שני (דהי"ב ל, ב), ועצת הקהל בחנוכת הבית (דהי"ב ל, כג), ועצת יהושפט (דהי"ב כ, כא). "ואת נועצים חכמה" (משלי יג, י). ועצת דוד להעלות ארון ה' (דהי"א יג, א-ג). ובארנום במקומם. ואחד מהם מונח על עצה במלאכת שמים וארץ "את מי נועץ" (ישעיה מ, יד). ושלש עשרה מהם מונחים על עצות במלחמות ובמדיניות ובדרכי המלוכה. ושלשה מהם מונחים על עצת רֶשע ובליעל. וגם בהן הזכיר לשון "עצה" מטעם ידוע. ומזה המין עצת ירבעם (מל"ב יב, כח), הודיע כי לא במחשבת ציור הלב הרע בחר לעשות אלילים, כי ירבעם ידע את ה' וטרם [שנמשח] היה מלא חכמה ותבונה.⁵סנהדרין קב ע"א ואין מופת גדול על זה ממה שבחר בו ה' וּמְשָׁחוֹ למלך על ישראל ע"י נביאו אחיה השילוני. ולכן היה הדבר שקול אצלו במשפט לבו, כי עלו על לבו מחשבת גאוה לעשות כל התועבות למען התחזק במלכותו. גם עלו על לבו מחשבת יראה וחכמה, והיה נבוך בלבו כדת מה לעשות. וגברה הנטיה הצפונה שרש גאותו ורום לבבו, ונועץ לעשות העגלים. ולולי שהעיד הכתוב שעשה זה בעצה היה נפלא בעינינו איך הקים השם למלך איש אשר לבבו רע וזונה לאלילים? ועתה ידענו כי גם הוא ידע כי ה' אמת וחותמו אמת. ועל כן כשמשל עליו הפחד והגאוה היה צריך לעצה, ולקח עצה רעה להחטיא נפשו ונפש עמו.

"וַיִוָעַצוּ כל הקהל לעשות שבעת ימים אחרים, ויעשו שבעת ימים שמחה" (דהי"ב ל, כג). פירוש. כראות כל הקהל כי פתאום הוכן הקדש, ושָׁבָה העבודה על מקומה, היתה השמחה גדולה בלבם, כמו שכתוב "ויעשו בני ישראל הנמצאים בירושלים את חג המצות שבעת ימים בשמחה גדולה" (דהי"ב ל, כא), ומרוב שמחתם הסכים כל אחד מנפשו לעשות עוד שבעת ימים אחרים שמחה. ושמא תאמר איך אפשר שתהיה הסכמת כולם שוה, וכל אחד יועץ כן מנפשו? דע כי הענין היה אפשר, לפי שהיתה כזאת מימי קדם בימי שלמה, כאשר חנך את הבית עשו את חנוכת המזבח שבעת ימים, וחג הסכות שבעה ימים, והיה דבר זה מפורסם בכל ישראל. לכן גם בימי חזקיהו שנעשה להם נס כדוגמת הנס שנעשה בימי שלמה, כי לפני זה היה עבודת המקדש בטלה, ונפטרו הכהנים והלוים מעבודתם כל ימי אחז, ולא נקבצו ישראל [לשם] כמו שכתוב [פסוקים טו-טז] ששב הכל על מכונו, ונשמעה תפלתם. ורפא השם ב"ה את העם, ובאו ישראל לראות פני ה' ועשו שבעת ימים חג המצות, דנו כולם והסכימו לעשות עוד שבעת ימים שמחה וחנוכת המזבח. ועל זה רמז הכתוב "ותהי שמחה גדולה בירושלים, כי מימי שלמה בן דוד מלך ישראל לא כזאת בירושלים" (ל, כו). להורות¹הוזכר כאן שמו של שלמה, וזהו "להורות" שעשו עתה כמו שעשו בימי שלמה, ובהיות בעת ההיא שמחת אלהים בלב כל הקהל, נועצו כולם על הפועַל הנבדל הזה.