דברים ב:יט מחשבת ישראל: דרוש חדושי הלבנה

וְהִנֵּה, אָמַר "לִמְשׁוֹל בַּיוֹם וּבַלַּיְלָה", לָתֵת לָהּ תַּשְׁלוּמִין עַל דָּבָר הָגוּן, כִּי אֵין מִדָּתוֹ יִתְבָּרֵךְ לְקַפֵּחַ שְׂכַר כָּל בִּרְיָה (פסחים קיח.). וּכְמוֹ שֶׁהַצְּעִירָה שֶׁבִּבְנוֹת לוֹט קִבְּלָה שָׂכָר עַל שֶׁקָּרְאָה בְּנָהּ בְּלָשׁוֹן נְקִיָּה, כִּדְפֵרֵשׁ רַשִׁ"י בִּמְקוֹמוֹ ^ידוַתֵּלֶד הַבְּכִירָה בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מוֹאָב הוּא אֲבִי מוֹאָב עַד הַיּוֹם. ובפרש"י: מואב - זו שלא היתה צנועה פירשה שמאביה הוא, אבל צעירה קראתו בלשון נקיה, וקבלה שכר בימי משה, שנאמר בבני עמון (דברים ב יט) אל תתגר בם כלל, ובמואב לא הזהיר אלא שלא ילחם בם, אבל לצערן התיר לו. (בראשית יט לז). וְזוֹ הַמֶּמְשָׁלָה שֶׁבַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה שֶׁאָמַר בַּעַל הַמַּאֲמָר אֵינוֹ צָרִיךְ לִמְצוֹא פֶּתַח וְסַעַד, שֶׁמְּבֹאָר מִן הַכָּתוּב עַצְמוֹ שֶׁהוּא מְיֻתָּר, שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר "וּלְהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ", וּמַה לּוֹ עוֹד לוֹמַר "וְלִמְשֹׁל וגו׳". וְגַם הָיָה לוֹ לוֹמַר ׳וְלִמְשֹׁל אֶחָד בַּיּוֹם וְאֶחָד בַּלַּיְלָה׳, אִם הַהַבְדָּלָה שֶׁבֵּין הָאוֹר וְהַחֹשֶׁךְ הוּא עִנְיָן אֶחָד.