רְאֵ֣ה ׀ לִמַּ֣דְתִּי אֶתְכֶ֗ם חֻקִּים֙ וּמִשְׁפָּטִ֔ים כַּאֲשֶׁ֥ר צִוַּ֖נִי יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֑י לַעֲשׂ֣וֹת כֵּ֔ן בְּקֶ֣רֶב הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֛ם בָּאִ֥ים שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ׃
גן נעול
חדר שביעי ובו יב חלונות ראיה מן התורה שכל "חכמה" [היא] אלהית, ושהיא על המנהגים שהן כפי חקי השם ב"ה. ראיה שניה מספר ירמיה מבאר שיש רבים מן המצווֹת שבתורה שהן עניני בינה. מופת ממצות קדוש החדש שהתורה מן השמים. מופת שני מפרשת בהמות וחיות טהורות וטמאות. ענין דרך אמונה. כל ספרי דברי הימים עדים נאמנים על התורה. השתלשלות הדורות וסדר הקבלה והזמנים שבתורה ובדברי הנביאים, עדות נאמנה על התורה. יושר המצווֹת לתקון הנפש ולתועלת הקבוץ המדיני הכתובים בתורה, מעידים על היותה אלהית. דעת הנפלאות שבתורה וסוד צבאיו ומשרתיו וכבודו וגדלו. עדות על היותה אלהית. מליצותיה משליה ויושר הוראת כל שרש ושרש כפי הענין שנכתב אצלו, מורים שהיא אלהית:
כשתשגיח בדברי התורה והנביאים תמצא דבר זה מפורש, שהחכמה כולה מאת האלהים ואינה יוצאת מן השכל האנושי ובינת האדם. כי כשהזהיר אדוננו משה ע"ה ב"משנה תורה" על שמירת התורה והמצוה אמר (דברים ד, ה) "רְאֵה למדתי אתכם חקים ומשפטים כאשר צוני יי' אלהי לעשות כן בקרב הארץ אשר אתם באים שמה לרשתה". הודיע שהחקים והמשפטים שלמד לישראל לא הוציאם מלבו, ולא קבצם מבעלי החקים שהיו בעולם, אלא כאשר צוהו ה' כולם מפי הגבורה. והוא ב"ה צוה שיעשו ישראל החקים האלה. וחזר ופירש שאלו החקים והמשפטים הן הן החכמה והבינה. ואע"פ שלא יצאו משכל האדם ומבינתו ולא ימצאו מהן. גם הרבה מנגדים לטבע השכל והבינה הנטועות בנפש, בכל זאת הם החכמה והבינה הגמורה. ולכן אמר (דברים ד, ו) "ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה". הודיע שישמרו החקים האלה בלב שלם ויעשו וינהגו על פיהן. כי אין החקים האלו שוים לחקים שחקקו כל עם ועם ללשונותם בארצותם, אלא חקי התורה הן חכמה ובינה לעיני העמים בעבור שצוה עליהם השם ב"ה. ואינם כמו חקי עם ועם שאינם חכמה ובינה כי הם מתחבולות בני אדם. ואין בכח האדם לחוקק חקי חכמה ובינה. ולכן אם ישמרו ויעשו חקי התורה יגדל שם ישראל לכבוד ולתפארת עד אפסי ארץ. כי אם ישמעו העמים החקים האלה שנוהגים בהם בני ישראל, כולם יודו ויאמרו שהוא גוי גדול מכל הגוים. ובעבור גדולתו הוא חכם ונבון מכל הגוים ונתנה להם לבדם החכמה והבינה למורשה. ושאר הגוים השפלים בערך ישראל, משפטים אלה בל ידעום. מבואר הדבר שחקי התורה הן החכמה הגמורה. והנוהג על פיהן הוא החכם.
כשתשגיח בדברי התורה והנביאים תמצא דבר זה מפורש, שהחכמה כולה מאת האלהים ואינה יוצאת מן השכל האנושי ובינת האדם. כי כשהזהיר אדוננו משה ע"ה ב"משנה תורה" על שמירת התורה והמצוה אמר (דברים ד, ה) "רְאֵה למדתי אתכם חקים ומשפטים כאשר צוני יי' אלהי לעשות כן בקרב הארץ אשר אתם באים שמה לרשתה". הודיע שהחקים והמשפטים שלמד לישראל לא הוציאם מלבו, ולא קבצם מבעלי החקים שהיו בעולם, אלא כאשר צוהו ה' כולם מפי הגבורה. והוא ב"ה צוה שיעשו ישראל החקים האלה. וחזר ופירש שאלו החקים והמשפטים הן הן החכמה והבינה. ואע"פ שלא יצאו משכל האדם ומבינתו ולא ימצאו מהן. גם הרבה מנגדים לטבע השכל והבינה הנטועות בנפש, בכל זאת הם החכמה והבינה הגמורה. ולכן אמר (דברים ד, ו) "ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה". הודיע שישמרו החקים האלה בלב שלם ויעשו וינהגו על פיהן. כי אין החקים האלו שוים לחקים שחקקו כל עם ועם ללשונותם בארצותם, אלא חקי התורה הן חכמה ובינה לעיני העמים בעבור שצוה עליהם השם ב"ה. ואינם כמו חקי עם ועם שאינם חכמה ובינה כי הם מתחבולות בני אדם. ואין בכח האדם לחוקק חקי חכמה ובינה. ולכן אם ישמרו ויעשו חקי התורה יגדל שם ישראל לכבוד ולתפארת עד אפסי ארץ. כי אם ישמעו העמים החקים האלה שנוהגים בהם בני ישראל, כולם יודו ויאמרו שהוא גוי גדול מכל הגוים. ובעבור גדולתו הוא חכם ונבון מכל הגוים ונתנה להם לבדם החכמה והבינה למורשה. ושאר הגוים השפלים בערך ישראל, משפטים אלה בל ידעום. מבואר הדבר שחקי התורה הן החכמה הגמורה. והנוהג על פיהן הוא החכם.
דרשות מהר''ל
שם תורה הונח על המצות שנתן הש"י על ידי משה. ולא נקראו בשם מצות, אף שהיה שם זה ראוי יותר באשר הם מצות מאתו ית'. מפני כי לשון מצוה שייך בציווי הבא ממי שלא יבקש שידע המצטוה ענין הציווי ומהותו רק כל תכליתו לשתהא ציוויו נעשית, והש"י רחקו מחשבותיו מזה בתתו המצות לישראל וחפץ שידעו ויבינו כל ענין המצוה, ולכך נקראו תורה לשון הוראה שמורה דברים השכליים שבהם והחכמה. ובאולי תאמר א"כ היה ראוי לקרותם חכמה שאין לך חכמה יותר מזה, והכתוב העיד (דברים ד׳:ה׳) ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים וגו' ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם וגו'. אין הכוונה בתורה שנתן הש"י החכמה לבדה, רק שהיא מורה לאדם המעשה אשר יעשה, מה שאין בזולת מהחכמות, שאין כוונת תכליתם על המעשה רק עצם החכמה בלבד, אבל התורה צריכה לשניהם להבין החכמה שבמצותי' ולעשותם על פי הידיעה ההיא. לכן יפול בזה לשון תורה הכולל שניהם להורות להם הידיעה בם ואת המעשה אשר יעשה, כי אם אין מעשים אין תורה. וביבמות (דף ק"ט ע"ב) ר' יוסי אומר כל האומר אין לו תורה אין לו תורה פשיטא אלא כל האומר אין לו אלא תורה אין לו אלא תורה הא נמי פשיטא אלא דאפילו תורה אין לו מ"ט אמר רב פפא אמר קרא ולמדתם ועשיתם כל שישנו בעשייה ישנו בלמידה כל שאינו בעשייה אינו בלמידה ע"כ. הרי שאם אין לו מעשים כאילו אין לו תורה כלל, וזה יורה השם שנקראת תורה ולא חכמה, כי צריך לצרף הדבר שיורה חכמתה אל החכמה והידיעה והוא המעשה. והטעם כי אין התורה כשאר חכמות שישיגם האדם מעצמו ולא נתנו לו מהש"י בעצם, כמו התורה שמצד עצמה אין לה חבור אל האדם כלל כאשר היא שכל אלקי נבדל, לכן צריך להתעצם ולהתחבר אליה במעשה ובידיעה:
אגרות צפון
מצות — אבל החלק השני ושלמות החיים היא האהבה! לא די לך, כי לא תביא קללה לעצמך ומסביב לך, רק תתאמץ ללכת בדרכי ה' הפועל הכל באהבה, והיה ברכה לך ולאשר מסביב לך; לך לעצמך, — למען תוכל היות גם לזולתך; בראשונה תתאמץ בכל הכחות והאמצעים, לעשות חיל ותרכוש לך בשפע רב כל טוב ויקר, ואז תמסור עצמך כליל אל העולם מסביב לך בשלמות עבודת אלהים לברכה. — פעולת הברכה תחל בך: כבוד הורים שהמה לך שלוחי עליון, האנושית וישראל; המה יכניסו אותך בבריתם. כבוד החכמה, הזקנה והמישרים, להיות לך למורה דרך ולנס, בכל אשר תמצא אותם בשלמות פעולתם בתכונת האדם. להשכיל עצמך ולראות אור בחכמת החיים אשר בתורה. להתרחק מחבר רע ולהתחבר לטוב למען היות טוב כמוהו.