דברים ד:יז מחשבת ישראל: מורה נבוכים

תַּבְנִ֕ית כָּל־בְּהֵמָ֖ה אֲשֶׁ֣ר בָּאָ֑רֶץ תַּבְנִית֙ כָּל־צִפּ֣וֹר כָּנָ֔ף אֲשֶׁ֥ר תָּע֖וּף בַּשָּׁמָֽיִם׃

מורה נבוכים

יחשב שענין ׳תמונה׳ ותבנית׳ בלשון העברי – אחד ואינו כן. וזה כי ׳תבנית׳ – שם נגזר מן ׳בנה׳ וענינו – בנין הדבר ותכונתו – רצוני לומר: תארו כריבוע והעיגול והשלוש וזולתם מן התארים. אמר ״את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו״ ואמר בתבניתם אשר אתה מראה בהר״, ״תבנית כל צפור״, ״תבנית יד״, ״תבנית האולם״ – כל זה תואר. ולזה לא הפיל לשון העברים אלו המילות בתארים נתלים באלוה בשום פנים.
שאל רבBookmarkShareCopy

מורה נבוכים

׳כנף׳ – שם משותף, ורוב שתופו מצד ההשאלה. הנחתו הראשונה – לכנפי בעל החיים הפורח: ״כל צפור כל כנף״, ״כל צפור כנף אשר תעוף בשמים״.
שאל רבBookmarkShareCopy