וְעַתָּה֙ לָ֣מָּה נָמ֔וּת כִּ֣י תֹֽאכְלֵ֔נוּ הָאֵ֥שׁ הַגְּדֹלָ֖ה הַזֹּ֑את אִם־יֹסְפִ֣ים ׀ אֲנַ֗חְנוּ לִ֠שְׁמֹעַ אֶת־ק֨וֹל יְהוָ֧ה אֱלֹהֵ֛ינוּ ע֖וֹד וָמָֽתְנוּ׃
עקידת יצחק
ובמדרש (ויקרא רבה פ' א') א"ר תנחום בר חנילאי בנוהג שבעולם משאוי שהוא קשה לאחד נוח הוא לשנים קשה לשנים נוח לד' שמא משאוי שהוא קשה לששים רבוא יהיה נוח לאחד. וכל ישראל עומדים על הר סיני ואמרו (דברים ה') אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' עוד ומתנו ומשה שמע את קול הדבור עצמו וחיה. תדע שכך הוא שהרי לא קרא הדבור אלא למשה שנאמר ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר: ראה כמה הסכים עם כל מה שאמרנו. כי באמת לפי המנהג הטבעי שהוא הנוהג שבעולם ובכל עניניהם תגבר יד המרובים על המועטים. אמנם בענין זאת ההנהגה החכמה אשר לפי השכל והדת יד המועטין תגבר בה כפי טבעה. והדבור אשר דבר בו החכם הזה הוא למשל ודוגמא לכל שאר הענינים. כי הנה באמת לפי רוב ההכנות הצריכות אל השגת הנבואה וקושי מציאותם אצל הרבים יתחייב מיעוט מציאותה אצל הרבים עד שכבר יהיו הנביאים מתי מספר בתוך זאת האומה והאחד המיוחד רבן של נביאים ואין שני לו. וזה הענין נתבאר להם זכרונם לברכה ממה שאמרו (שבת צ"ב:) אין נבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר ובעל קומה וכלן ממשה וכלן הן דברים גדולים קשי ההשגה כמו שביארנו ענינם יפה בתחלת זה הספר שער ל"ה. ומזה הטעם עצמו אמרו כל העם אם יוספים אנחנו לשמוע וגו'. כי לחסרונם המעלות המוכרחת קדימתן והאותות להשתמש בהם כמוזכר שם היה המשא כבד עליהם. אמנם משה לבדו נגש אל ה' כי הוא היה יכול בזה ולא זולתו כ"ש שיהיו כלם כי הוא באמת המעט מכל והמרובה מכלו כי הוא אשר כיוון כל הציורין שנעשו במשכן כוונות שלמות כמו שאמרו במדרש (ויקרא רבות שם) כנגד י"ח חוליות שבשדרה וכנגד י"ח ברכות שבתפלה וכנגד י"ח הזכרות שבפרשת שמע וכנגד י"ח הזכרות שבמזמור הבו לה' בני אלים (תהילים כ״ט:א׳) שהם כנגד חכם גבור ועשיר ובעל קומה כמו שנתבאר הכל בשער ההוא המיוחד אל דבור הנבואה ביאור שלם:
תפארת ישראל
עוד שם אמר רבי יהושע בן לוי כל דבור ודבור שיצא מפי הקדוש ברוך חזרו ישראל לאחריהן שנים עשר מיל והיו מלאכי השרת מדדין אותן שנאמר מלאכי צבאות ידודון אל תקרי ידודון אלא ידדון ע"כ. רוצה לומר כי מצד עצם הדבור מן השם יתברך ראוי שיהיו ישראל נדחים ממנו והיו חוזרים לאחריהם י"ב מיל, שהדבור היה יוצא י"ב מילין כנגד מחנה ישראל, רק מה שהמלאכים ממונים לעשות רצון השם יתברך אשר היה רוצה בקבלת התורה היו מביאים אותם לקבלת הדבור מן השם יתברך, וזולת זה היו נדחים מן הדבור, ואין צריך לומר שהיה החזרה הזאת בפעל רק כמו שנתבאר פעמים הרבה דברים כאלו שהיו נדחים ונבדלים מן השם יתברך לגמרי בעבור שאין שתוף עם השם יתברך, אבל לא היה לדבר זה מציאות בפעל. ושני דברים נאמרו בכתוב (שם כ') וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק ועוד כתוב (דברים ה') כי אם יוספים אנחנו לשמוע קול ה' ומתנו לכך בא רבי יהושע בן לוי לומר כי דבר זה מה שהיו חוזרין לאחריהן כי איך ישמע האדם קול ה' וישתתף עם השם יתברך, והשמיעה הוא שתוף והתחברות ודבר זה אינו ראוי מצד המקבל ולכך מצד עצמם היתה החזרה י"ב מיל שלא לשמוע הקול והיו נדחים לגמרי רק כי היו מחזירין אותם המלאכים שהם שלוחי השם יתברך שהיה רוצה בקבלת התורה, וכן מה שלא מתו בשמעם הקול הזה מפני שבאה להם התחיה ממקור החיים. והבן זה: