בְּכָל־הַדֶּ֗רֶךְ אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֜ה יְהוָ֧ה אֱלֹהֵיכֶ֛ם אֶתְכֶ֖ם תֵּלֵ֑כוּ לְמַ֤עַן תִּֽחְיוּן֙ וְט֣וֹב לָכֶ֔ם וְהַאֲרַכְתֶּ֣ם יָמִ֔ים בָּאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר תִּֽירָשֽׁוּן׃
גבורות השם
"ויהי בשלח פרעה את העם ויסב אלקים את העם דרך המדבר ים סוף" (שמות יג, יז-יח). במכלתא (שם), רבי אליעזר אומר, "דרך" כדי ליגען, כמו דאת אמר (תהלים קב, כד) "ענה בדרך כחי". "המדבר" לצרפן, שנאמר (דברים ח, טו) "המוליכך במדבר הגדול והנורא". "ים סוף" לנסותן, שנאמר (תהלים קו, ז) "וימרו על ים בים סוף". רבי יהושע אומר, "דרך" כדי ליתן להם התורה, שנאמר (דברים ה, ל) "מכל הדרך אשר צוה ה'". "המדבר" כדי ליתן להם המן, כמו שנאמר (דברים ח, טז) "המאכילך מן במדבר". "ים סוף" כדי לעשות להם נסים, שנאמר (תהלים קו, ט) "ויגער בים סוף ויחרב"*, עד כאן.
גבורות השם
ולרבי יהושע הכל לשבח, כי בא לתת להם התורה, ואין התורה ראויה להיות ניתן להם "בדרך ארץ פלשתים" (שמות יג, יז), שהוא הדרך הקרוב ממצרים לארץ ישראל, כי התורה תקרא "דרך", דכתיב (דברים ה, ל) "מכל הדרך אשר צוה וגו'". ופירוש כיון שהתורה נקרא "דרך", לכן ראויה* שתנתן בדרך. ואם הולכים בפשוטה, לא היה אפשר להנתן התורה בארץ פלשתים, בארץ גוים אחרים, כי אם בארץ ישראל, וזה לא היה בדרך, וצריך לתורה דרך כמו שיתבאר. והמן גם כן נתן להם במדבר דוקא, מטעם דלעיל (פרק כב), שכל הדברים הבלתי טבעים הם במדבר, מפני שבישוב שם הלחם הטבעי, אבל במדבר שם לא תמצא לחם טבעי. וכן הנסים שעשה הקב"ה עמהם, הכל במדבר ובים סוף, ולא בישוב העולם, הכל מטעם דלעיל, שכל הדברים היוצאים מן הטבע שייכים במדבר*.
מורה נבוכים
וכבר הרבו גם כן לעשות זה השם בענין קנות החכמה: ״ויהיו חיים לנפשך״, ״כי מוצאי מצא חיים״, ״כי חיים הם למוצאיהם״ – וזה הרבה. ולפי זה נקראו הדעות האמתיות ׳חיים׳ והדעות המופסדות ׳מות׳ – אמר ית׳: ״ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב וכו׳״ – כבר באר כי ה׳טוב׳ הוא ׳חיים׳, וה׳רע׳ הוא ׳מות׳, ופרשם. וכן אפרש באמרו ית׳: ״למען תחיון״ – כפי מה שבא הפרוש המקובל באמרו: ״למען ייטב לך וכו׳״. ולהתפשט זאת ההשאלה בלשון אמרו: ״צדיקים אפילו במיתתם קרואים חיים ורשעים אפילו בחייהם קרואים מתים״. ודע, זה!