וְשָׁמַעְתָּ֤ יִשְׂרָאֵל֙ וְשָׁמַרְתָּ֣ לַעֲשׂ֔וֹת אֲשֶׁר֙ יִיטַ֣ב לְךָ֔ וַאֲשֶׁ֥ר תִּרְבּ֖וּן מְאֹ֑ד כַּאֲשֶׁר֩ דִּבֶּ֨ר יְהוָ֜ה אֱלֹהֵ֤י אֲבֹתֶ֙יךָ֙ לָ֔ךְ אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ׃ (פ)
עקידת יצחק
האחד כי בתחלת ענינם נאמר (שמות ט״ו:כ״ו) ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' וגומר. שהכוונה האזנה והשמיעה. רצוני ההשכלה אשר בלב כמו שנזכר בכל מקום (דברים ו׳:ג׳) ושמעת ישראל ושמרת לעשות (שם י"ב) שמור ושמעת וגומר. (שם כ"ז) הסכת ושמע ישראל. כי הענין בכלם הטבת ההבנה וההשכל כי בזאת יאותו לו לעם ולא באופן אחר כמו שאמר לו בשעת הזיווג עצמו כלומר במעמד הנכבד (שמות י״ט:ה׳) ועתה אם שמוע תשמעו בקולי וגו'. והכוונה שתהיה לו לאשה משכלת כמו שאמרנו. וכנגד זה הענין המעולה באת בכאן מלת שמע כי היא נאמרת על זאת הבחינה לא על שמיעת האזן לבד והענינים המושכלים הנמשכים יוכיחו בלי ספק.
חובות הלבבות
וְהוּא שֶׁצִּוָּנוּ לְהַאֲמִין בַּבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ בְּאָמְרוֹ שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה׳. וְלֹא הִתְכַּוֵּן בְּכָאן בְּאָמְרוֹ שְׁמַע לְשֵׁמַע הָאֹזֶן אַךְ הִתְכַּוֵּן לֶאֱמוּנַת הַלֵּב כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (שמות כד) נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע (דברים ו) וְשָׁמַעְתָּ יִשְׂרָאֵל וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת וְגוֹ׳ וְכָל מָה שֶׁבָּא עַל הַדֶּרֶךְ הַזֶּה בִּלְשׁוֹן שְׁמִיעָה לֹא הִתְכַּוֵּן בּוֹ כִּי אִם לְהַאֲמִין וּלְקַבֵּל.
אגרות צפון
; — בהשתלמות פנימית תמידית, להתרומם אל על ולשוב אל ה' ולתעודתך. ; — להפוך את האדמה וכל אשר עליה למושב האדם ולאחוזת נחלתו, לצרף אל רכוש קניניך הפנימים גם קנינים חיצוניים לאמצעים בעד תעודת ברכתך ולכונן לך מצב איתן: בית, היכל־החנוך לצאצאי האדם להיות איש־ ישראל. : — במובן כזה להביא לך נות ביתך, את האשה, אשר תקח לך לכונן בית נאמן כזה. ; — ומני אז תחל חובתך בברכת פעולת אהבה שהיא הראשונה והשלמה: מבלתי: יכולת בן אדם במדרגתו לבד להיות הכל. תקריב את כל עצמותך בגלל בנים, למען יהיו המה, את שלא תוכל אתה להיות, ואתה תאריך את חייך רק בהם, — לחנך את הבנים להיות איש ישראל.