דברים ו:ו מחשבת ישראל: חובות הלבבות, אגרות צפון, גן נעול והאמונות והדעות

וְיִלְמַד מִמָּה שֶׁצִּוָּה בּוֹ הָאֵל אֶת הַמֶּלֶךְ בְּאָמְרוֹ (דברים יז) וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר וְגוֹ׳ וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו וְגוֹ׳ וְאָמַר (יהושע א) לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְגוֹ׳ וְאָמַר (דברים ו) וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם וְגוֹ׳ וְאָמַר וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְגוֹ׳ וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ. וְחִזֵּק הָעִנְיָן בַּצִּיצִית בְּאָמְרוֹ (במדבר טו) וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִית וְאָמַר (שם) לְמַעַן תִּזְכְּרוּ.

וְכַאֲשֶׁר מָנוּ הַמִּצְוֹת אָמְרוּ לֹא נַעֲלֶה הָאַזְהָרוֹת בַּחֶשְׁבּוֹן מִפְּנֵי שֶׁהָעֲמִידָה מֵהֶן הִיא עֲשִׂיָּתָן וְקִיּוּם חוֹבוֹתָן [וַאֲנַחְנוּ וְהַיָּשֵׁן וְהַמֵּת וְהַבָּקָר הָאוֹכֵל עֵשֶׂב שָׁוִים בְּקִיּוּמָן], וַתִּקְטַן בְּעֵינֵיהֶם עֲבוֹדָתָם לֵאלֹהִים וַיִּמְעֲטוּ אֶצְלָם מַעֲשֵׂיהֶם בְּצַד מַאֲוַיָּים וְכָסְפָּם לְמָה שֶׁיַּגִּיעוּ בּוֹ אֶל רְצוֹן הָאֱלֹהִים, וּבִקְשׁוּ מִצְוֹת עֲשֵׂה מֵחוֹבוֹת הָאֵבָרִים אֲשֶׁר הֵם חוֹבוֹת הַיָּחִיד בְּכָל זְמַן וּבְכָל מָקוֹם וּבְכָל עִנְיָן וְלֹא מָצְאוּ אֶלָּא קְרִיאַת הַתּוֹרָה וְלִמּוּד הַמִּצְוֹת כמ״ש הַכָּתוּב (דברים ו) וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם וְגוֹ׳ וּמָה שֶׁזֵּרֵז הַנָּבִיא עַל זֶה אַחַר כָּךְ שֵׁנִית בְּאָמְרוֹ (שם יא) וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם וְגוֹ׳,

וְאַחַר כֵּן נֶעְתַּק מֵהֶם לְהַזְהִיר עַל חוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת בְּאָמְרוֹ וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ ר״ל שֶׁתַּדְבִּיקֵם אֶל לִבְּךָ וְתַאֲמִין בָּם בְּמַצְפּוּנְךָ.