דברים ו:ז מחשבת ישראל: תורת העולה, גן נעול, יסוד מורא וסוד תורה וחובות הלבבות

ולאלו הדברים כוונו ז”ל שאמרו בפרק קמא דברכות (ו א) שהקדוש ברוך הוא מניח תפילין ושהראה למשה קשר תפילין. וידוע שפרשיות של תפילין הן ארבע קדש והיה כי יבאך שמע והיה אם שמוע ובהן שני שינין אצל קדש היא של ארבע ראשין ואצל והיה אם שמוע היא שלשה ראשים והכל בא להורות על סוד זה כי קדש הם נגד מדריגות החי כמו שנאמר (שמות יג ב) קדש לי וגו' והיא כמו סוג כולל האדם והבהמה ואחר כך פרשת והיה כי יביאך המבדיל בין בכור אדם לבכור בהמה כמו שצותה התורה לפדות בכור בהמה טמאה בשה או לעורפו ולהקריב בכור בהמה טהורה ולפדות בכור האדם והוא ההבדל בין החי והמדבר. ולהיות כי מדריגות אלו מורכבים מארבע יסודות על כן בא אצלן השין מארבע ראשין והשין מלשון שינון לשון ושננתם (דברים ו ז) והוא ההשכלה.

והנה כל מה שהכיר אגור הן תעלומות מדעת האדם. ועוד היום לא היה איש מבני אדם מִכַּת אנשי החקירה והעיון שהשיג דבר מן הדברים הללו בשכלו ובבינתו. ועל זה אמר אגור "מה שמו ומה שם בנו? כי תדע". כלומר זה שעלה שמים וירד וכיוצא, אילו היה בעולם, הגד לי מה שמו. או מה שם תלמידו אם תדענו. כי התלמידים קרויים בנים (רמב"ם, הל' תלמוד תורה פ"א ה"ב) כמו (דברים ו, ז) "ושננתם לבניך". (מל"ב ב, ג) "ויֵצאו בני הנביאים". כי אי אפשר שֶׁתִּוָדַעְנָה המדעות הללו לאדם, זולתי באמצעות רוח אלהים ממרומים שתחול עליו, המצייר ציורי חכמתו ודעתו והמוספת בו כח שכל ובינה; ואז יִוָדְעוּ לו הענינים האלו. ואולם חוּל הרוח העליון על אחד ממנו יהיה בעבור צדקת וישרת לב האיש ההוא, שירא את ה' מאד והתגבר על יצרו ללכת בדרך הטובה. וזה הגיע לאדם באמצעות התורה, כי היא תלמדנו דרכי החכמה צדק משפט ומישרים. ועל זה חתם דבריו (משלי ל, ה) "כל אמרת אלוה צרופה, מגן הוא לחוסים בו". כלומר מי צור מבלעדי אלהינו היודע עמיקתא ומסתרתא. ולכן כל אמרותיו צרופות ומזוקקות, אין בהם נפתל ועקש. ומי שבוטח בה' והולך בדרכיו הנה השם ברוך הוא מגן לו בכל עניניו, ויורהו בדרך ישר, ויתן בו רוח דעת ותבונה. אז יבין יראת ה' ודעת אלהים ימצא. וכמו שאמר בראש הספר (שם ב, ז) "יצפון לישרים תושיה, מגן להולכי תום". כי יסוד הכל היא החכמה, ואם תחסר מן הנפש לא יועילו לה הדעת והשכל והבינה הנטועים בה. וכמו שבארנו בבית הראשון (חדר ו' חלון ג'). ועוד יתבאר ענין זה בחדר השנים עשר באופן שני, והכל בארח ישר. ובספר "מעין גנים" יתבאר הבדל המליצות והלשונות הנכתבות אצל שרש "חכמה", ובין לשונות ומליצות הנכתבות אצל "בינה", וכמו שרמזנו בכונה הד' מפתיחתנו לבית הראשון. ואז ידובר עוד על הפסוקים שבארנו בחלון זה. הוֹחֵל מעט²"המתן מעט", כלשון המקרא שופטים ג, כה עד בואנו שמה בעזרת השם ב"ה:

ועתה שים לבך ודע כי כל המצות הכתובות בתורה או המקובלות או התקונים שתקנו האבות אף על פי שרובם הם במעשה או בפה הכל הם לתקן הלב (דברי הימים א כח) כי כל לבבות דורש ה' וכל יצר מחשבות מבין וכתוב (תהלים קכה) ולישרים בלבותם והפך זה (משלי כג) לב חרש מחשבות און וכתוב אחר (משלי ו) ולבו בל עמך כי רוע עין תלוי ברוע הלב וזה ידוע מחכמת התולדות. על כן היתה העולה כליל כולה לשם על דבר העולה על הרוח דבר שאיננו נכון והחטאת והאשם על חטא בפה או במעשה וזה פירושו (דברים י) ומלתם את ערלת לבבכם. ודע כי מלת ערלה כבדות והנה ערל לב כמו (שמות ז) כבד לב פרעה. (שמות ו) ואני ערל שפתים כמו ( שמות ד) כי כבד פה. גם (ירמיהו ו) ערלה אזנם כמו (ישעיהו ו) ואזניו הכבד. ובהכרת ערלת הבשר יהיה לאות ברית בין האדם ובין בוראו שלא יטנף נפשו במשכב שאיננו על דרך אמת ושכרו אתו שיפרה וירבה וככה כתיב (בראשית יז) ואתנה בריתי ביני וביניך וארבה אותך. וכתיב (ויקרא יט) וערלתם ערלתו גם היא כובד ברוב הליחה גם זה מהתולדות. והנה המצוה היא כוללת שתענו מפני השם ותכנעו כאשר ייסר אתכם ותבינו האמת שתסירו ערלת לבבכם ולא תכבדו לבבכם כמעשה פרעה או אחז וכעת הצר לו (דברי הימים ב כח) ויוסף למעול בה' (מלכים א כא) ואחאב נכנע (דברים יב) וישר בעיני ה' וככה כתיב (ויקרא כו) אז יכנע לבכם הערל. והנה זאת כמו (דברים ד) בצר לך ושבת. וקשי עורף משל לאדם יקשה ערפו וישיבנו אל אדוניו וכאשר יקראנו לא ישיב אליו פניו והנה הוא מקציף. על כך אחרי אלה (יהושע ב ) כי ה' א-להיכם הוא א-להי האלהים הם המלאכים בשמים ואדוני המלכים שהם האדונים בארץ והכל ברשותו והוא א-ל גדול וגבור ונורא ואיך תוכל להנצל ולא יאבה כי תרבה שוחד. והעד כי בתחלת הפרשה (דברים ט) כי עם קשה עורף אתה על כן וערפכם וגו'. ומצות הלב תחלתם (שמות כ) אנכי ה' א-להיך שיאמין בכל לבו שהשם שהוציאו ממצרים הוא א-להיו והנה היא מצות עשה וככה (דברים ו) ואהבת את ה' א-להיך (דברים יא) ולדבקה בו וככה (ויקרא יט) ואהבת לרעך כמוך. ולא תעשה (שמות כ) לא יהיה לך אלהים אחרים באמונת הלב (ויקרא יט) ולא תשנא את אחיך (שמות כ) לא תחמוד. (דברים ד) וידעת היום והשבות אל לבבך מצות עשה וככה (דברים ו) שמע ישראל ה' א-להינו ה' אחד. ומצות הפה וידוי כהן (דברים כו) וענית ואמרת (דברים כג) מוצא שפתיך וברכת המזון והלל ותפלה (דברים ו) ושננתם לבניך ודברת בם והנה מצות עשה ורבים ככה. (שמות כ) ולא תעשה (שמות כ) לא תשא את שם ה' א-להיך (שמות כ) לא תענה ברעך (שמות כב) אלהים לא תקלל ולא תאור (שמות כג) לא תזכירו (שמות כג) ולא ישמע על פיך (שמות כג) לא תכרות להם ברית (שמות כג) ולא תענה על ריב ורבים ככה והמצות במעשה הם רבות ואין צורך לזכרם. ומצאתי פסוק אחד כולל כל המצות והוא (דברים י) את ה' א-להיך תירא ואותו תעבוד. והנה מלת תירא כוללת כל מצות לא תעשה בלב ובפה ובמעשה וזו היא המדרגה הראשונה שיעלה ממנה אל עבודת ה' יתעלה והיא כוללת כל מצות עשה. ואלה ירגילו לבו וידריכוהו עד כי ידבק בשם יתברך הנכבד כי בעבור זה נברא האדם כי לא נברא לקנות הון ולא לבנות בנינים יעזבם לזרים והוא ידור תחת הארץ ולא להתענג במיני מאכלים כי רגעים מעטים הם והיגיעה רבה גם יזיקו ברורם. גם משכב הנשים יכלה כחו ובשרו. גם דברי שחוק והשתכר סכלות והוללות כי המשכיל יבין כי ימי חייו מעטים הם וביד בוראו נפשו ולא ידע מתי יקחנה. על כן יש לו לבקש כל דבר שיביאנו לאהוב אותו ללמוד חכמה ולחפש האמונה עד שיכיר ויתבונן מעשה ה' ולא יתעסק בהבלי העולם רק להתבודד ללמוד ולהגות בתורת ה' ולשמור מצותיו והשם יפקח עינו ולבו ויחדש בקרבו רוח אחרת אז יהיה בחייו אהוב ליוצרו ונפשו דבקה בו ותשבע שובע שמחות את פניו ובהפרדה מעל הגויה תהיינה נעימות ימין אלהיו עליו נצח וזה שאמר אסף (תהלים עג) כלה שארי ולבבי צור לבבי וחלקי א-להים לעולם כדרך יעקב אבינו שנדר (בראשית כח) והיה ה' לי לא·להים כי כאשר בא אל בית אל אמר (בראשית לה) הסירו את אלהי הנכר והניח הצאן והתבודד לעבוד השם ולא שכב עם אשה כי רחל מתה וחוללה בלהה ובעבור זה מאס באם ראובן ושפחתה על כן כתיב בפסוק אחר (בראשית לה) ויהיו בני יעקב שנים עשר להודיע שלא שכב עם אשה אחר כך על כן לא הוליד עוד. והנה מי שהשיג זאת המעלה שזכר השם ומעשיו ונפלאותיו לא יסורו מלבו גם לא ידבר דבר בפיו שלא יזכיר השם להודיע לבני האדם כבודו על כן נשבעו הנביאים ברוב דבריהם וזהו (דברים ו) ובשמו תשבע ואז יהיה (דניאל יב) ממצדיקי הרבים.