דברים ו:כא מחשבת ישראל: עקידת יצחק, יסוד מורא וסוד תורה וגבורות השם

א כי בכל פרשה ופרשה מהג' נזכר צורך הגדה או אמירה לבנים. בפרשת משכו והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה וכו'. ובפרשה קדש לי וגו' והגדת לבנך ביום ההוא וגו'. ובפרשת והיה כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר. הנה בפרשה זאת חקת הפסח שבאמצע עם שיראה שההיא היותר צריכה לפירוש מכולם במה שתכלול החוקים הבלתי נודע טעמם ועניינם לא נזכר בה לא הגדה ולא שאלה כלל: ב כי כלם באו בתורת שאלה והגדה גם בלשון יחיד והגדת לבנך והיה כי ישאלך בנך וגו'. ובפרשת משכו אמרה בלשון רבים ואמירה והיה כי יאמרו אליכם בניכם: ג שכבר בא דבר ה' אל משה ואהרן בפרשת החודש הזה לכם בדיני הפסח כלם גם במצות החגיגה ומצות מצה ואיסור חמץ לא נפל דבר כמו שנתבאר והנה משה כאשר ספר לישראל בפרשה משכו לא אמר להם רק ושחטו הפסח ולקחתם אגודת אזוב וגו' ועבר ה' לנגוף את מצרים וגו' ושמרתם את הדבר הזה וגו' והיה כי תבואו אל הארץ וגו' והיה כי יאמרו אליכם בניכם וגו' ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל ויקוד העם וישתחוו וילכו ויעשו וגו'. ואלו מענין החגיגה והמצות וכל הדברים הנלוים אליהם לא נזכר דבר. גם בסדר ההגדה יש לדעת למה ייחסו חז"ל שאלת מה העבדה הזאת לכם אל הרשע ואמר שהוציא עצמו מן הכלל והלא החכם אמר (דברים ו') מה העדות וגו' אשר צוה ה' אלהינו אתכם. ומאמר אלהינו אינה תשובה גמורה שכבר איפשר שהוא מודה באלהות ולא במצות. ועוד מה ראו שהחליפו התשובות ולא השיבו לכל אחד התשובה אשר בצידו כי תשובת החכם היא (שם) עבדים היינו לפרעה ותשובת הרשע ואמרתם זבח פסח וגו', ולא עוד אלא שנשתמשו בו בתשובת שאינו יודע לשאל. ועוד שהתורה לא שמה בענין הפסח וחג רק שני שאלות והם שאלת הרשע ושאינו יודע כי שאלת החכם אינה רק במשנה תורה אצל התורה בכללה כמו שאמר (שם) שמור תשמרון את מצות ה' אלהיכם ועדותיו וחקיו אשר צוך וסמיך ליה כי ישאלך בנך מחר לאמר וגו' ואמרת לבנך עבדים וגו'. וגם שאלו התם אינה אלא לגבי פדיון בכורות אמר והעברת כל פטר רחם וגו' והיה כי ישאלך וגו'. והנה הם ז"ל מנו ארבעתן לענין הפסח והלכותיו כמו שנראה מסדר ההגדה. ואולם טעם הקשירות אשר באו בארבעה פרשיות של תפילין יתבאר יפה אצל תפילי דמארי עלמא בשער צ"ח ב"ה. ואחר זכרון אלו הספקות נבוא אל הביאור:

והנה בעשרת הדברים החמשה כנגד השם הם הדבקים בלב והם החמורים והחל כנגד דבור האדם ששי לא תרצח מהחמור. וכלל אומר כי כל כרת ומיתה היא על מצות לא תעשה כי הוא מכעיס יותר מהמתעצל לעשות מה שצוה. ולא מצאתי כרת במצות עשה כי אם במילה כי היא לאות ברית עומדת בגופו כל ימי חייו. ופעם אחת היא חיוב מצוה והחיוב על אבי הנולד או אב בית דין רק אם גדל ולא ימול יש עליו כרת. וככה כרת על מי שחדל לעשות הפסח כי זכר יציאת מצרים עקר לכל המצות על כן כתוב אחר (שמות ל״ד:י״ז-י״ח) אלהי מסכה לא תעשה לך את חג המצות תשמור וכתובה תשובה (דברים ו׳:כ״א) מה העדות עבדים היינו לפרעה במצרים.

בארו בזה המדרש שני דברים גדולים מאוד שהיו במצרים; האחד, שהמצריים היו מחזיקין וגוברין עליהן בחזקת היד שלהם שלא יצאו ישראל מרשותם. השני, מעצמם של ישראל, שהיו בתוך מצרים כאילו היו מחוברין למצרים, טפלים עמהם, אין להם* מציאות בפני עצמו. ולפיכך על הראשון אמר שהיו ישראל כמו הזהב שהוא בכור, שהאש פועל בזהב שבכור, ומפסיק בין המוציא ובין הזהב, עד שקשה ההוצאה מאוד. כך ישראל כאשר היו במצרים, היו מצרים פועלים בהם ומשעבדין בהם ביותר, והיו מושלים עליהם, עד שקשה היה ההוצאה. וכנגד הב' אמרו שהיו ישראל דומין כעובר במעי בהמה מחובר לאם, טפל אצלה, שהוא ירך אמה, ואין לו מציאות בעצמו. וזהו שאמר (דברים ו, כא) "עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה' אלקינו ביד חזקה ובזרוע נטויה". ודבר זה יתבאר באריכות אצל "עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה' ביד חזקה".