דברים ז:טו מחשבת ישראל: חובות הלבבות וגן נעול

כְּשֶׁיִּסְתַּכֵּל הַמַּשְׂכִּיל בָּזֶה וְיַחְשֹׁב בְּמָה שֶׁמְּנַסֶּה הַבּוֹרֵא בּוֹ אֶת בְּנֵי אָדָם בְּמָה שֶׁסִּפַּרְנוּ מִן הַפְּגָעִים בעוה״ז וּבְהַצָּלָתוֹ מֵהֶם וְהִמָּלְטוֹ מֵהֶם עִם מָה שֶׁהוּא רָאוּי לָהֶם, יִגְדַּל שִׁבְחוֹ עַל טוֹבוֹת הָאֱלֹהִים עָלָיו וִימַהֵר אֶל הַתְּשׁוּבָה וּבַקָּשַׁת הַמְּחִילָה עַל מָה שֶׁקָּדַם לוֹ מִן הָעֲוֹנוֹת וְהַחֲטָאִים אֲשֶׁר הִסְתִּירָם הַבּוֹרֵא עָלָיו זְמַן אָרֹךְ וְיָרוּץ לְהִדָּבֵק בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא לְיִרְאָה מֵהֶם וְלִדְחוֹת אוֹתָם כמ״ש (דברים כ״ח:א׳) וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה׳ אֱלֹהֶיךָ וְאָמַר (שם ז) וְהֵסִיר ה׳ מִמְּךָ כָּל חֹלִי וְכָל מַדְוֵי מִצְרַיִם וְגוֹ׳, וְאָמַר אֶחָד מֵחֲסִידֵינוּ הַקַּדְמוֹנִים זַ״ל רְאוּ שֶׁאֵין עַרְוָד מֵמִית אֶלָּא הַחֵטְא מֵמִית וְאָמַר דָּוִד ע״ה (תהלים צא) עַל שַׁחַל וָפֶתֶן תִּדְרֹךְ תִּרְמֹס כְּפִיר וְתַנִּין כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ וְגוֹ׳:

(משלי ג, ח) "רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך". פירוש, אל תראה בעיניך "שהחכמה צער ועמל לאדם ומחליש כחו, כי הוא צריך תמיד להלחם עם יצר הלב ולסבול בזיון וצער, ולעשות מוסר לנפשו שלא תשׂבע מתאוה ומדברים אסורים. להזהר מתענוגות בני אדם ומן הזוללות והסביאה, מרדוף אחרי העושר וההון, להתרחק מן הכבוד ומן השררה והרבנות. וכל אלה יוסיפו יגון, יחלישו הגוף, יביאו רקב בעצמות. וכיוצא בזה". כי שקר אתה רואה. אבל "רפאות תהי לשרך". כלומר החכמה היא רפואה לשרך, והוא טבור הגוף שהוא אונו ושרירותו. ומלבד שלא תחליש הגוף אבל גם אם חלש הוא תשלח רפואה. כי דרכי החכמה מוסיפים כח באדם ומשמרים אותו מכל מחלה. וההולך בחכמה השגחת השם דבקה עמו. כמו שכתוב בתורה (שמות כג, כה) "וברך את לחמך ואת מימך והסירותי מחלה מקרבך". והיא משמחת הלב ומשקיטו מהמית היצר. וכמו שבארנו בבית הראשון (חדר ג' חלונות ה-ו) ומן הלב תוצאות חיים. כי הוא המתפעל הראשון שבכלי הגוף. כמבואר שם (חלון ה' חדר א'). ובהיותו שקט ושמח, תהיה רפואה בכל הגוף. וכן תהיה החכמה שקוי לעצמות, שהן מוסדות הגוף. ואם יקרה בהם יובש, אין רפואה ואין תחבושת לרפאותם, כי הם מכוסים והמוח בפנים. והחכמה תַשְׁקֵם ותלחלחם שיעמדו בכחם. וכמו שבאר ישעיה ע"ה (ישעיה נח, י) "ותפק לרעב נפשך ונפש נענה תשביע" וגו' שהן מדרכי החכמה הרחמים והחנינה. ואמר (נח, יא) "ונחך יי' תמיד והשביע הצחצחות נפשך, ועצמותיך יחליץ והיית כגן רוה", וכמבואר בבית הראשון (חדר ג' חלון ו'). וכן בתורה (שמות טו, כו) "כל המחלה אשר שמתי וגו' כי אני יי' רופאך". וכן בפרשת עקב (דברים ז, יב-טז) ובכמה מקומות בתורה ובנביאים כתוב כן, שההולך בדרך חכמה ימלט מכל צער ויגון ומחלה. ועל הנלוז מן החכמה אמר (משלי ה, יא-יב) "ונהמת באחריתך בכלות בשרך ושארך. ואמרת איך שנאתי מוסר" וגו'. ולכן הזכיר פסוק זה "רפאות תהי לשרך" אצל ה"חכם בעיניו", כי הוא בונה טענתו ודמיונו על דבר זה. והבן: