דברים ז:י מחשבת ישראל: באר הגולה, חובות הלבבות, נצח ישראל ומורה נבוכים

וכבר אמרנו, שגם כן אל יקשה לך שיהיה החוטא נשכר מי שעשה החטא. ועל זה אמרנו כי משפטו אצל השם יתברך. וכאשר הדור הוא דור צדיק*, לא ינקה השם יתברך אדם כמו זה, רק "אל פניו ישלם לו" (דברים ז, י). כי השם יתברך משגיח בישראל לאבד החוטאים מן הדור, ולתקן את ישראל, כאשר היה השם יתברך עם ישראל, אז הוא יתברך מאבד הרשעים ועושה דין בהם. וכמו שאמרו ז"ל (מכות י:) אחד הרג במזיד, ואין עדים לזה, ואחד הרג בשוגג, ואין עדים. זה אינו נידון, וזה אינו גולה. הקב"ה מזמן אותם לפונדק אחד, ושם עדים; מי שהרג בשוגג עולה בסולם, ואותו שהרג מזיד עומד למטה, ונופל על המזיד. זה נהרג, וזה גולה. וכך אמרו, מי שחייב מיתה ואין עדים בדבר, אם חייב סקילה נופל מן הגג ומת. וכן כל ד' מיתות, כמו שמבואר בגמרא. הרי לך, כי כאשר השם יתברך עם ישראל, כל אשר חייב מיתה לא ינצל מידו בעולם הזה, ונוטל שלו.

אֲבָל טוֹבַת הָאֵל יִתְבָּרַךְ עַל הָרָשָׁע יֵשׁ שֶׁתִּהְיֶה בַּעֲבוּר טוֹבָה שֶׁקָּדְמָה לוֹ יִגְמְלֵהוּ הָאֱלֹהִים עָלֶיהָ בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּמוֹ שֶׁאָמַר (דברים ז י) וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ, וְתִרְגְּמוּ בּוֹ הָרִאשׁוֹנִים וּמְשַׁלֵּם לְשָׂנְאוֹהִי זַכְוָון דְּאִינּוּן עָבְדִין קָדָמוֹהִי בְּחַיֵּהוֹן לְאוֹבָדֵיהוֹן.

וע״כ הָיוּ הַחֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים כְּשֶׁהָיְתָה בָּאָה לָהֶם טוֹבָה מִטּוֹבוֹת הָעוֹלָם מִתְפַּחֲדִים לָהּ מִשְּׁנֵי פָּנִים אֶחָד מֵהֶם שֶׁלֹּא יְקַצְּרוּ מֵהַשְׁלָמַת הָעֲבוֹדָה עָלֶיהָ וְהַהוֹדָאָה בַּעֲבוּרָהּ וְתָשׁוּב לָהֶם לְרָעָה כמ״ש יַעֲקֹב אָבִינוּ (בראשית לב) קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וְהַשֵּׁנִי שֶׁלֹּא תִּהְיֶה גְּמוּל הַבּוֹרֵא עַל עֲבוֹדָתָם וְיִגָּרַע מִגְּמוּלָם לָעוֹלָם הַבָּא כְּמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּ הַקַּדְמוֹנִים בְּעִנְיַן (דברים ז) וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ וְדַי לְךָ בָּזֶה.