הַעֲנֵ֤יק תַּעֲנִיק֙ ל֔וֹ מִצֹּ֣אנְךָ֔ וּמִֽגָּרְנְךָ֖ וּמִיִּקְבֶ֑ךָ אֲשֶׁ֧ר בֵּרַכְךָ֛ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ תִּתֶּן־לֽוֹ׃
הצדק הסוציאלי והצדק המשפטי והמוסרי שלנו
הענקה (דברים טו, יב-יח) למשל, שמה מעיד עליה שהיא לא חיוב אך מתנה ונדבת-הלב של האדון, שהוא מעניק לעבד אף על פי שאינו חייב לו כלום; כל התחייבותו לנגדו כבר מילא בהיותו אצלו; ובכל זאת כופים על הענקה כמו שכופים על כל עניני ממונות. אף על פי שבתורה כתוב "אשר יברכך" (שם יד), אמרו חז"ל: "בין שנתברך הבית בגללו בין שלא נתברך, שנאמר 'הענק תעניק לו' - מכל מקום. אם כן למה נאמר 'אשר יברכך', הכל לפי הברכה תן לו" (עי' רמב"ם, הלכות עבדים פ"ג).
גן נעול
והמצווֹת הנוהגת בפני הבית שאינן מחויבות כמו הראשונים. וענין המצוה בהם כשיקרה כך וכך תעשה כך וכך אלו הן. י"ג מצות במשפט טומאה וטהרה שאם קרה לאדם טומאה מן הטומאות האלו שיטמא בם, ואסור לאכול קדש או להכנס למקדש עד שיטהר. ופרטן *טומאת נבלה. *טומאת שמונה שרצים *טומאת אוכלין ומשקין. *טומאת נדה. *טומאת יולדת. *טומאת צרעת איש. *טומאת בגד מנוגעת. *טומאת בתים מנוגעים. *טומאת זב. *טומאת קרי. *טומאת זבה. *טומאת מת. *משפט מי חטאת לטמא ולטהר. ושלשה מהן נוהגים גם בזמן הזה לעניין המשכב. והן נדה זבה ויולדת. *מצות הטבילה. וגם היא נוהגת בזמן הזה לעניין שלשה שאמרנו. *משפט טהרת צרעת. *מצות תגלחת צרוע. *מצות "בדד ישב". ד' מצות בדיני ערכין כשיאמר "ערך דבר זה עלי", ופרטן. *ערכי אדם, *ערכי בהמה* ערך בתים, *ערך שדות. *דיני חרמים, כי יחרים איש מכל אשר לו. *כשיקנה עבד עברי שש שנים יעבוד, ובשביעית יצא לחפשי חנם, ויתר משפטיו. ואין המצוה הזאת מנגדת למִדַת הכילי האומר מדוע אשלחנו חפשי, ואבדתי שכר עבודה שנתתי לו? כי מתחלה לא קנהו רק עד שנת השבע. ולא פרע לו יותר. וכדרך שאמרנו אצל חזרת שדות ביובל. ואם העבד איש יקר ויודע במלאכות יקרות, וקנהו האדון במחיר הרבה יותר מכדי המגיע לשש שנים שכר עבודה. כי אמר בלבו היטב איטב עמו ויאהבני ולא יצא מעמי עד שנת היובל. וכמו שאמרה תורה (שמות כא, ה-ו) "ואם אמר יאמר העבד אהבתי וגו' ועבדו לעולם". וכשכלו שש שניו לא אבה העבד להיות עמו עוד, ויקרה שיקשה בעיני האדון לשלחו ולאבד ממונו, לכן נשמרה התורה במליצתה ואמרה (דברים טו, יח) "לא יקשה בעיניך בשלחך אותו חפשי מעמך כי משנה שכר שכיר עבדך שש שנים וברכך יי'". וכדרך שבארנו אצל מצות הלואה וצדקה ודומיהן. *ליעד אמה עבריה. ומצוה זו תכבד לפעמים על בעלי כחות ידועות. וכמו שאמרנו אצל מצות יבום. ולכן באה *מצות וְהֶפְדָהּ, אם לא יעדה. והפדיון שתצא חפשי בשש שנים או לפני זה אם תרצה, אבל יגרע מן המעות שנתן בעבודתה כמספר השנים שקדמה לצאת. ואין בזה חסרון כיס. *מצות הענק תעניק. וההענקה כפי עושר האדון, מעט מכל אשר לו. שכן נאמר (דברים טו, יד) "הענק תעניק לו מצאנך ומגרנך וגו' אשר ברכך יי' אלהיך". וקבלנו כמה נותן לו מכל מין ומין, והוא דבר מועט לפי עושר האדם. ובכל זאת הוסיפה התורה ואמרה (טו, טו) "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויפדך יי' אלהיך, על כן אנכי מצוך את הדבר הזה היום". כלומר אם התגברה בך מידת הכילות עד מאד ויקשה בעיניך להיטיב עם העבד גם בדבר המועט הזה. אני מצוך שתכריח עצמך לעשותו בעבור יראתי, ורק תזכור שהיית עבד במצרים ופדיתיך, ונתתי לך ארץ הכרמל לשבוע מטובה ומפריה. ויספיק הזכרון הזה, שתתן לעבדך היוצא מאתך, מעט מן הטוב שנתתי לך. וכאלו יוצר הנפשות ב"ה מעיד על עמו המאמינים בו ובנפלאותיו שעשה עמהם, שיש ביכלת כולם לעשות המצוה הזאת מבלי התנגדות היצר הנוטה אל הרע. *מצות "לעולם בהם תעבודו".
יסוד מורא וסוד תורה
אמר המשורר (תהילים קי״ט:י״ח) גל עיני ואביטה נפלאות מתורתיך. (שמות י״ב:ב׳) החדש הזה לכם ראש חדשים יום המולד הוא הראש באמת ובו הוקם המשכן ובעשור דבר החוט המשולש זה נכבד וזה בבית קלון וככה (שמות י״ב:ג׳) בעשור לחדש הזה ויום הזכרון פירשתיו ובחג המצות ובחג הסוכות בשלם וחציו ובעבור התמהמה במהלך על כן יום שמיני עצרת והמילה קרוב מז' ימים שלמים כי רגע שנשאר בו חשוב יום בחשבון התורה וככה יום בשנה חשוב שנה. ודבר השביעי ידוע גם ככה השנה השביעית ושבע שבועות השנים יובל לקרוא דרור כנגד (במדבר ח׳:כ״ה) מבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה. ופסח שני כנגד שנת העבור. (שמות כ׳:י״ט-כ׳״ג:י״ט) ולא תבשל גדי כמו (ויקרא כ״ב:כ״ח) לא תשחטו ביום אחד (דברים כ״ב:ו׳-ז׳) לא תקח האם על הבנים (ויקרא כ״ב:כ״ח) ולא תחרוש. ודבר הרובע ובארצכם לא תעשו (ויקרא כ״ב:כ״ד) לא יהיה כלי גבר ולא ילבש גבר הפך מעשה ה'. וככה (ויקרא י״ח:ד׳) ואת חקותי תשמרו על כן בגד כלאים. וסגירת שבעת ימים הטעם ידוע וככה הנדה והיולדת והערך מבן חדש עד שוב אל המקום ועד ה' שנים ה' שקלים כמספר הזה ומן ה' עד כ' ככה עשרים ומבן ך' ועד ס' אז ככח נפשו וגופו הוא חמשים כנגד ה' שנים ומשם חסר ה' ולנקבה קרוב מחצי והנה הוא שלשה ועשרים ושלשים. ודבר עזאזל כמעשה הצרעת ומפורש סודו בדברי חכמינו הקדושים וככה דבר הערפה בנחל והמבין סוד דיקות הלשון יבין טעם אשר לא יעבד בו. אמר הגאון ר' סעדיה אין לתמוה מדבר פרה אדומה שהיא מטמאה הטהורים ומטהרת הטמאים כי הנה הדבש מועיל ומזיק כפי השתנות מזג גוף האוכל. וטעם הבהמה הטמאה והעוף הטמא ושרץ המים ידוע. ואתנן זונה ומחיר כלב למען הבזיון וכן להקריב קרבן אשר בו מום או יקריבנו כהן אשר בו מום או ראשו מוקרח כי הוא הפך מעשה ה'. וכמצות (דברים ט״ו:י״ד-ט״ו) הענק תעניק לו וזכרת כי עבד היית וה' הוציאך ברכוש גדול. ואריכות ימים למשלוח הקן לא בעבור לקיחת הבנים כי היא רשות וככה בכבוד אב ואם שהוציאו לעולם הזה והם יאריכו ימיך כי (דברים כ״ב:ז׳) והארכת ימים פועל יוצא הוא. ואמר (ויקרא י״ט:י״ד) ויראת מא·להיך במצות לפני עור ודבר החרש פן ישימך כמוהם וככה להדר פני זקן ואם לא תירא ממנו ירא מה' שיביאך במשפט בימי זקנותך. וכתוב על פני בע"ז על דרך (ירמיהו י׳:י״א) די שמיא וארקא לא עבדו וככה (שמות כ׳:כ׳) אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם ולא ראיתם כל תמונה כאשר פירש משה ע"ה (שמות כ) על כן לא תעשון אתי או טעמו אין לכם צורך עמי לעשות תמונה לעבדה וכבר פרשתי מעשה העגל כי לא היה ע"ז והעד (שמות ל״ב:ה׳) כי חג לה' מחר שאהרן צוה כן וככה עשו ויהי ממחרת ויעלו עולות וזה ה' הוא לבדו ואינו כמלת אלהים. וסוד הארון ידעהו המשכיל מהקול היוצא מבין שני הכרובים ואמתים וחצי ארכו להיות הלוח רבוע ארכו כרחבו למלא הארון והחצי בעובי הקורה והנה החצי בקומה עם הרגלים כדרך השולחן כי כן כתוב על ארבע פעמותיו וזאת המלה במקומות רבים בלשון הקודש ואיננה זוית והעד הנאמן ושתי הטבעות כי על דרך המפרשים היה ראוי להיות שתי הטבעות. ומזבח הקטורת נתון בין המנורה ובין השלחן מחוץ לפרוכת והמזבח גבוה משניהם וככה הוא ועשר יריעות. גם עשתי עשרה ידוע סודם וככה כ"ח גם שלשים ומזבח הנחושת תחת כרכובו ומלמטה עד חציו וככה הוא באמת. וסוד האפוד נכבד מאד כי היה בשתי האבנים שהם באפוד ושהם שמאליים גם ימניים ששה שמות בכל אבן והנה שתיהן אבן שהם והנה אין בה צורה וזה כנגד המחשבה ואלה החלקים בישראל. והחשן כמעשה אפוד והיה רבוע כנגד נקודות הארבע על כן לא תדמה אבן אל אבן. ודבר המשבצות והטבעות שיהיה בכל זמן החשן על חשב האפוד שהוא הקו הגדול התיכון שאיננו נוטה. והאורים כמשמען גם התומים כחשבון העגול ומשה נתנם בתחלה על החשן כאשר היו ביום הקים את המשכן והמשכילים יבינו: