לֹא־תֹאכַ֤ל עָלָיו֙ חָמֵ֔ץ שִׁבְעַ֥ת יָמִ֛ים תֹּֽאכַל־עָלָ֥יו מַצּ֖וֹת לֶ֣חֶם עֹ֑נִי כִּ֣י בְחִפָּז֗וֹן יָצָ֙אתָ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לְמַ֣עַן תִּזְכֹּר֔ אֶת־י֤וֹם צֵֽאתְךָ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם כֹּ֖ל יְמֵ֥י חַיֶּֽיךָ׃
גבורות השם
מצות עשה מן התורה לספר ביציאת מצרים ליל הראשון של חג המצות. ומצוה זאת פירשה הרמב"ם ז"ל בפרק ז' מהלכות חמץ ומצה (ה"א) שהיא 'מצות עשה מן התורה, דכתיב (שמות יג, ג) "זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים", כמו שנאמר (שמות כ, ח) "זכור את יום השבת לקדשו". ומנין [ש]בליל חמשה עשר, תלמוד לומר (שמות יג, ח) "והגדת לבנך ביום ההוא [לאמר] בעבור זה", בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך. ואף על פי שאין לו בן, אפילו חכמים גדולים, חייבין לספר ביציאת מצרים, שכל המאריך בדברים שהיו הרי זה משובח'. הרי שמפרש כי המצוה הזאת למדנו מדכתיב "זכור אשר יצאתם", שיזכיר יציאת מצרים בליל חמשה עשר בניסן, דומה למה שכתוב "זכור את יום השבת לקדשו", ושם פירושו זכור את היום לקדשו בשבת עצמו, כשהשבת נכנס, וכך יש לפרש "זכור את היום הזה", היינו בכניסת חג המצות יש לזכור את היום, כך הוא דעת הרמב"ם ז"ל.
גבורות השם
וכך דרשו רבותינו ז"ל קרא של "זכור היום הזה אשר יצאתם" במכילתא, והכי איתא במכילתא (שמות יג, ג); "זכור את היום אשר יצאתם", אין לי (-אלא-) שמזכירין יציאת מצרים אלא בימים, בלילות מנין, תלמוד לומר (דברים טז, ג) "למען תזכור את יום צאתך כל ימי חייך". הרי בפירוש שמפרשים "זכור את היום הזה" להזכיר יציאת מצרים כל יום ויום, שלא כדברי הרמב"ם ז"ל. וכן בפירוש רש"י בפירוש החומש. והדין עמהם, שאין רמז בכתוב הזה להזכיר יציאת מצרים בליל חמשה עשר. ועוד, דמהך קרא של "זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים" לא נוכל ללמוד רק להזכיר היום שיצאו, ויהיה די בקידוש היום בלבד, שנאמר בו "את חג המצות הזה זמן חרותנו", ולא נוכל ללמוד שיש להזכיר נסים ונפלאות.
יסוד מורא וסוד תורה
יש מצות חיוב הצבור כעולות ולחם הפנים ויין לנסך ושמן למאור. ויש למשפחה ידועה כמו מצות הגדול הכהנים הגדולים וההדיוטים והלוים והם מצות רבות. ויש לאדם לבדו מאיזה משפחה שיהיה כמצות המלך והנזיר והמצורע והטמאים. ורוב המצות כולל הזכרים והנקבות. ויש לזכרים לבדם כמו המילה ומקרה לילה ופטר רחם ופדיון בכור ופי שנים. ויש לנקבות לבדן כנדה ויולדת וסוטה ונדר בעולה או קטנה. ויש תלויות בדבר אחר כמו העולות והמוספין במקום הנבחר ושלש פעמים ומצות רבות ככה. ומהתלויות אם היה לנו בן מלנוהו ופדנוהו אם היה בכור ואם נטענו עץ למאכל ערלנוהו וחללנוהו ואם שדה או כרם עשרנוהו ואם הלוינו כסף לא נהיה כנושים ואם קנאנו נשינו נעשה כמשפט ואם היו לנו עבדים או שפחות או מי שיקח אשה נעשה ככתוב עליהן והמצות הדומות לאלה רבות ורובם דינים ומשפטים. ויש מצות רבות תלויות בזמנים כמילה בן שמונת ימים והערך מבן חדש ועד בן חמש ועד בן עשרים ועד בן ששים. ויש מצות רבות ביום כעולות והמילה ויש בלילה כאכילת פסח וספירת העומר. ויש בין היום ובין הלילה כסוף זמן שחיטת הפסח והדלקת הנרות וביאת הטמאים אל המחנה ויש בצהרים כתפלת המנחה ותחלת שחיטת הפסח. ויש פעם בשבוע בשבת ופעם בשנה כחג השבועות ויום הזכרון וצום כפור וחג שמיני עצרת ויש שבעת ימים כמצות כי על דרך הפשט כי הם חיוב כי הכתוב הזכיר הפסח ואמר (דברים ט״ז:ג׳) שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עני למען תזכור את יום צאתך והנה הזכיר הטעם כי עד שבעת ימים אכלו ישראל המצות כי הענן היה הולך יומם ולילה עד שטבע פרעה אז הסיעם משה עד שנעשה המשכן כאשר פירשתי זה במקומו. וככה שבעת ימי סוכה והדלקת הנר שמונה ימים. וככה מקרא מגילה בזמנה. ולגמור הלל י"ח ימים ולילה אחד ולקרוא בכל ראש חדש וששת ימי הפסח. וספירת העומר שבעה שבועות וקדוש השנה השביעית ושנת החמישים: