דברים טז:יט מחשבת ישראל: עקידת יצחק, גן נעול, דרשות מהר''ל ולנבוכי התקופה

לֹא־תַטֶּ֣ה מִשְׁפָּ֔ט לֹ֥א תַכִּ֖יר פָּנִ֑ים וְלֹא־תִקַּ֣ח שֹׁ֔חַד כִּ֣י הַשֹּׁ֗חַד יְעַוֵּר֙ עֵינֵ֣י חֲכָמִ֔ים וִֽיסַלֵּ֖ף דִּבְרֵ֥י צַדִּיקִֽם׃

עקידת יצחק

הקודם הוא מבואר מכמה מצוות הבאות בתורה האלהית שכל אחת היא באה להרחיק האדם מאי זה גנאי ומדה פחותה כמו שתאמר מצות פריקה וטעינ' שהכוונ' לעקור ולשרש טבע השנא' מקרבנו נגד אחינו מקניהם וקניינם עד שכבר תהיה בעבור זה טעינת השונא קודמת לפריקת האוהב כמו שבא בפרשת משפטים כי כל זה בכלל לא תשנא את אחיך בלבבך וגו' (ויקרא י"ט). וכן הלואת כספים נאמר בו נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו (דברים ט"ו) מלמד שהמצו' ההיא להרחיק צרות העין וכילות הלב מהאנשים. והקש על זה בלא תלך רכיל ולא תקום ולא תטור (ויקרא י"ט) והדומים שכלם להשיב האנשים במדותיה' הנפרדות כל אחת לפי ענינה כי על כן אמרה התור' על כללן לטוב לך (דברים י') לטוב לנו (שם ו') למען ייטב לך (שם כ"ב) כלומר שהכוונ' בהם היא להיטיב האנשים כדי שימצאו אצל כל מעשה ומעש' על צד הישר והטוב: אמנם הנמשך מה שיתחייב מזה בגזירה שכלית הכרחיית מצאנו ראינו ביאור אמתתו מקצת מצות ממנה כמו שהוא הענין בדבר המשפט כי לפי שאין הכוונ' בו להרחיק מדה אחת רעה לבד כי אם למנוע ולהרחיק חמס וריב מעיר על כל דבר פשע אשר יולד ביניהם עושק רש וגזל משפט וצדק מעניני הממונות או קלונות וחבלות הגופים והרציחות אשר המה רעים וחטאים גדולים ורבים כי כרובם וגדולתם כן החמיר' התור' מאד על זה והרחיק' הטיית הדין והמביא אליו אמר בפרשת משפטים לא תטה משפט וגו'. מדבר שקר תרחק וגו'. ושחד לא תקח וגו'. במקום אחר לא תעשו עול במשפט לא תשא פני דל וגו' (ויקרא י"ט). ובאחר שמוע בין אחיכם ושפטת צדק וגו' (דברים א'). לא תכירו פנים במשפט וגו' (שם ט"ז). ולסוף לא תטה משפט לא תכיר פנים ולא תקח שחד וגו' (שם ט"ז) הנה שבאו האזהרות רבות וחמורות כפי רוב הנזקים המתרגשים לבא מהעדר המשפט וכמו שאז"ל צדק צדק תרדוף למען תחיה וירשת את הארץ כדאי הוא מנוי הדיינים להחיות את ישראל ולהושיבם על אדמתם (ספרי פ' שופטים) והוא מבואר. ומזה המין עצמו הוא למוד התורה שאין הכוונ' להישיר האדם ולהטיבו במדה אחת או קצת מדות כי אם להסיר מסביביו כמה מכשלות ונזקים העוטרים אליו מפה ומפה ולזה רבו כמו רבו עליו המצות התמידיות וגם הטיל' המצו' על כל האדם וכל זמן עד שלא ישאר לו זמן פנוי ממנה כמ"ש הנביא לא ימוש ספר התור' הזה מפיך והגית בו יומה ולילה למען תשמור ככל הכתוב בו וגו' (יהושע א'). ובמלך והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו למען ילמד לירא' את ה' אלהיו לשמור את כל דברי התורה הזאת וגו' (דברים י"ז) כי להיות המלך איש שהכל תלוי בו והטוב והרע הנמצאת בו אינו טוב או רע חלקי ופרטי אבל כללי הנה הרבה עליו תורה ומצות בצוותו לכתוב את ספר משנה התור' ולקבוע למודו בה תמיד להקריב הטוב הכללי הבא לרגלו ולהרחיק ולמנוע הרעות הרבות הגדולות והנזקים הנפלאים המתחייבים מהפכו. וכבר קרה בשמירתו בזה יותר משאר האנשים מה שיקרה בשמירתו בסבות המלחמות כי הנה לכל איש מאנשי הצבא יספיק שיבאו שמה איש וכליו בידו להדיח מעליו סכנת המנגד אמנם המלך ישתדלו שלא יצא עמהם אבל שיהיה במקום המשומר מכל פגע כמו שאמרו עבדי דוד אליו זה פעמים וכאשר כתבנו בשער ע"ח ואם א"א לו שלא לצאת תהיה ביאתו לשם היותר בטוח' שאפשר בהיות כל גבוריו סביבו שומרים לראשו וכל שרי חייליו מימינו ומשמאלו ולפניו אין מספר לנדודיו וכל זה למה לפי שנפילת המלך לא תהיה נפילה חלקית מאיש אחד אבל נפילת העם כלו וכן הוא הענין בשמירת המלך המצוה והתור' או עוברו עליה וזה מה שנתאמת מאד בספורי המלכים אשר מלכו על ישראל ויהודה כל הימים כי בכלם נתקיים מה שאז"ל דור לפי פרנס (ערכין י"ז.):
שאל רבBookmarkShareCopy

עקידת יצחק

ואחר שנתיישב כל זה כהוגן נשוב להשלים עצת יתרו וטוב כונתה בתוארים ההם שהזכיר בדיינים וסמניהם המובהקים אל המלאכה ההיא וזה ממה שנעמוד על אמתתו כשנזכיר תחלה כונת המשורר באותו מזמור שייחד להתרעם על הדיינים המקולקלים באומרו (תהלים פב א) אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט עד מתי וגו' שפטו ונו' יאמר כי השם יתעלה נתן המשפט ביד הדיינים שיהיו הם הרועים והמפרנסים עדת ה' כאלהים יודעי טוב והוא נצב עליהם אמנם בקלקולם והפסדם יהיה האלהים נצב בעדת אל ובקרב הדיינים ישפוט לייסר ולהוכיח אותם על כל חלקי פשיעתם בדבר המשפט ואמר שהם לא מנעו עצמם מחטא באחת אחת מארבעה סבות אשר נעשה לחטוא בהנה להוציא משפט מעוקל. האחת להיות הדיין מצד רוע תכונתו רשע ואוהב חמס ולא ירא אלהים ועל זה אמר עד מתי תשפטו עול ופני רשעים תשאו סלה כי החסרים יראת אלהים הם אשר ישפטו עול כרצונם ונושאים פני רשעים מפני אלהים. והשנית כי הונח שיהא השופט ירא אלהים ובבא עם הארץ להשפט לפניו יחפוץ להצדיק צדיק ולהרשיע רשע עם כל זה אינו חפץ בזה מצד מה שהוא אמת שירדוף אחריו לעשות אותו בכל מקום ובכל ענין ואנשים אשר כאלו על הרוב יסתלקו מהדברים הקלים אם מצד שיווים אם מצד קוטן בעליהם ועליהם אמר שפטו דל ויתום עני ורש הצדיקו כי על הרוב בין הדל והיתום יהיה דין ממון מעט ועני ורש הם שתי כתות קטני הערך ואין להסתכל אל שיעור הממון ולא אל גדולת הבעלים רק אל הצדק מצד עצמו כמ"ש (דברים ט״ז:י״ט-כ׳) צדק צדק תרדוף, עד שיהא חשוב לפניו דין פרוטה כדין מאה מנה. והשלישית כי אע"פ שיהיו לו שתי המדות הקודמות רצוני שיהיה ירא שמים ואוהב האמת מצד עצמו כבר יקרה שיהי' כבודו או ממונו חשוב עליו מנפשו ואם אחד מבעלי הדין יהי' רשע עריץ הנה הוא ירא לאמר פן יזיקני או יבזני וכדומה לזה ויסתלק מן הדין ולהם אמר פלטו דל ואביון מיד רשעים הצילו. שהכוונה שימסרו נפשם על הצלת העני מחזק ממנו ולא יחושו לנזק הבא להם מזה. והרביעית והיא אשר תקרה על הרוב מה שיהיה הדיין טועה בדבר משנה או בשקול הדעת או בעניינים אחרים מחוסר הבנה או הכרה בחומר המשפט או בצורתו ועליכם אמר לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו ימוטו כל מוסדי ארץ כי יש מהם שלא ידעו שרש הדין ועקרו ואם ידעו זה לא יבינו להוציא דבר מתוך דבר ואפילו בדברים אשר בהם ילמדו ענין מענין בחשכה יתהלכו. ימוטו כל מוסדי ארץ הפך מה שאמר (שבת י'.) כל הדן דין אמת לאמתו נעשה שותף להקב"ה במעשה שמים וארץ כי באמת על הדין העולם עומד (אבות פ"א) וכתיב (משלי כ״ט:ד׳) מלך במשפט יעמיד ארץ. ולזה אמר אני אמרתי אלהים אתם ושותפין לי להעמיד העולם ביושר ההנהנה עד שתהיו כלכם בני עליון כענין שנאמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש ונאמר על כלל האומה (דברים י״ד:א׳) בנים אתה לה' אלהיכם וזה יושלם להם על ידי הנהגת הרועים השלמה. אכן כאדם תמותין. ירצה אכן בנטותכם מהכונה כאדם שאין לו שותפות עם העליונים תמותין ולא יהיה לכם יתרון על הב"ח הבלתי מדברים כי כמות זה כן מות זה בהעדר השלמות. זולתי כי במה שהם אדם ימותו בכבוד על משכבותם והב"ח ימותו על פני השדה סחוב והשלך. ועשה. משל זה ממה שנראה ממשפטי הנמוסים שישומו יתרון גדול בין שרים לעובדי אדמה כשיתחייבו מיתה כי לזה יהרגו בסייף ולזה יתלו על העץ והוא אומרו וכאחד השרים תפולו כי אין הפרש ביניהם זולתי באופן המיתה לבד: קומה אלהים שפטה הארץ. ירצה יקום אלהים וישפוט הארץ בכבודו ובעצמו ויסלק השתוף מאלו הדיינים הממאנים בשיתופו כי אתה תנחל בכל הגוים ואין להם שום חלק ונחלה עמך ולזה לך יאתה כי אין מי שישגיח על הדבר כעין בעליו: (יב) ואתה תחזה כי ארבעת העניינים הללו בעצמם הם אשר זכרם יתרו בזה באומרו אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת וגו'. כי מאמר אנשי חיל הוא כולל כל שאר המדות אשר יפרש אח"כ וכמ"ש ויבחר משה אנשי חיל מכל ישראל דכלהו איתנהו ביה. וכבר כתב זה הרמב"ן ז"ל והיא לשון מובהק בכל התורה כלה על זה השמוש אמנם על הענין הראשון אמר יראי אלהים. ועל השני אנשי אמת. ועל השלישי שונאי בצע וכמו שאמרו ז"ל (ספרי פ' דברים) אפי' אומרים לו אשרוף ביתך או גדישך וכו' והם כלם מבוארים בעצמם. אמנם על הרביעי אמר אח"כ והיה כל הדבר הגדול יביאו אליך וכל הדבר הקטן ישפטו הם. וזה שיעור מה שהישירו בבירור הדיינים הראויים לכך. ולזה אמר ואתה תחזה מכל העם כלומר שא"א בעם עצום ורב כמוהו אם תחזה ברוח הקדש שעליך שלא תמצא בהם מבעלי המעלות האלו ואם עד הנה לא היו נכרים לך: ועוד תשוב ותראה כי כשקבל משה עצתו ושמה לפועל זכר אלו הארבע עניינים עצמם אחד לאחד. כי אומרו (דברי' א') לא תכירו פנים במשפט הוא שוה למאמר ופני רשעים תשאו סלה וירא אלהים אשר זכר יצא את כלם: ואומרו כקטן כגדול תשמעון הוא ממש אנשי אמת כי אוהבי האמת מצד עצמו חביבין עליו הדינין הקטנים עם הגדולים והוא מאמר שפטו דל ויתום וגו'. ואומרו לא תגורו מפני איש הוא עצמו ענין שונאי בצע והוא יראת הנזיקין ולזה אמר כי המשפט לאלהים הוא וכמו שביארנו למעלה והוא מה שאמר שפטו דל ויתום. והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי ושמעתיו הוא עצמו והיה כל הדבר הגדול יביאו אליך וגו' ודבר המשורר לא ידעו ולא יבינו וגו'. ובמלאכת החשן ענין נכבד מאד מיוסד על אלו העניינים הארבע כי על כן אמרו חכמינו ז"ל (ערכין ט"ז.) שהוא מכפר על עוות הדין ובמקומו יתבאר ב"ה שער נ"א: ושמת עליהם שרי אלפים ושרי מאות וגו' בהיות הדיינים על המספר הרב הזה הקשה הראב"ע ז"ל בפשע ארץ רבים שריה (משלי כ״ח:ב׳) ופירש כי שרי אלפים ושרי מאות וכן כלם הם שהיו תחת ידם המספר ההוא מעבדים או נערים או שכירים וגו'. ולא יקבל הדעת שהיה העם היוצא ממצרים מעבודת פרך על זה האופן מהשררה מאלו על אלו ועוד שלפי זה לא יפורש אומרו שרי חמשים ושרי עשרות כמאמר שרי אלפים שרי מאות. וזה כי אלפים ומאות על כרחנו ירצה כמה אלפים וכמה מאות שהרי אי אפשר שלא ימצאו בהם שרי מאתים ושרי שלש מאות וכן עד תשע מאות ואותם הם ראויים להמנות יותר משרי המאה אבל שרי חמשים ושרי עשרות על כרחך הם דוקא כי מה טעם שיאמר שרים על שני פעמים חמשים והרי הם בכלל המאה וכן חמשה פעמים עשרה הם חמשים ולפי דרכו יסבול יותר כי יהיו אלו מספרים סמוכי הממון אשר עליו ישפטו השרים האלה איש כפי גודלו וחכמתו וכבר נהגו על זה קצת המדינות. אמנם האמת הברור הוא שהיו הדיינים רבים על המספר ההוא כמו שקיימו וקבלו זה חכמינו ז"ל במסכת (סנהדרין י"ח.) באר היטב. והכתוב מוכיח מאד שאמר ויבחר משה אנשי חיל מכל ישראל ויתן אותם ראשים על העם שרי אלפים וגו' ואם כדבריו היה לו לומר ויקח משה שרי אלפים וגו' ויתן אותם ראשים על העם. אמנם היתה כונתו להסיר פקפוק בירור הדיינים וסלק המחלוקת מקנאת איש מרעהו כדי שיתפייסו כולם ויקבלו עליהם וגם שאופן ישובם לשם באהלים ובהתמדת המסעות והחניות יצטרכו בכל מבוי ומבוי שיתיישבו בו כמה דיינים להושיבם על מתכונתם וכבר אמרו ז"ל (תו"כ אמור פ' י"ד) וינצו במחנה (ויקרא י"ד) על עסקי מחנה כלומר על עסקי חנייה והוא מבואר כי לפי צורכם ומנהגם היו צריכין כן בכל המ' שנה שהלכו במדבר והוא מה שביארו היטב באומרו בסוף דבריו וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום כי על דרך האמת במקומות וזמנים אחרים כל מה שימעטו הדיינים תהיה ההנהגה יותר שלמה עד שנראה שצוה השם יתעלה בהניח השם להם ובשבתם על אדמתם ישימו עליהם מלך (סנהדרין כ':) יהיה ראש אחד ושופט אחד לכל העם וכמו שאמר (דברים ל״ג:ה׳) ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל. והנה בזה נתבארה היטב עצת יתרו הנכונה אשר באה בבחינה ישרה על איכות הדינין וישיבת השופטים אשר הוא ענין הכרחי אל החיים המדיניים הראויים להקדים לספור מתן תורה. ובזה כבר נודע חביבות העצה הזאת ותועלתה הנפלא בעוצם השלמות המגיע אל האומה הזאת מהיותם נשפטים על פי משפטים אלהיים כמו שיעץ כי לא לבד יגיע מהם שמירת הממון והגבלת האנשים לבל יהרסו לפרוץ אלו באלו בשאר המשפטים האנושיים אלא שנוסף על שיגיע מהם זה בענין יותר משובח יועיל מאד אל הקנייני' השלמים אשר בנפש ואל חיי הצלחת העולם הבא כמו שיתבאר זה במקומו המיוחד שעד מ"ו ב"ה. ולזה אם יהיו זבחיו נרצין לפני השם יתעלה כמו שאמרנו יותר ראויה היתה עצתו וכמו שאמר עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח. וזאת היתה כוונת המאמר (רבות פ' שופטים) שזכרנו ראשונה שאמר כזבח לא נאמר אלא מזבח כיצד הקרבנות אינם מכפרים אלא בפני הבית וכו' יאמר שבשמירת הנכסים והממונות יועילו צדקה ומשפט מהקרבנות למה שתתפשט תועלתם לכל הזמנים בין בפני הבית ובין שלא בפניו. ואם בהגבלת האנשים והטלת הרסן על פניהם יועיל מהם כי הקרבנות יכפרו על השוגג וצדקה ומשפט גם על המזיד. וזה שהמשפט יעניש על המזיד יותר מהשוגג ולזה המתנהגים בו לא יחטאו במזיד וביד רמה. ואלו השני עניינים אם שישתתפו בהם שאר הנמוסים הנמוס האלהי יוסיף עליהם יתר שאת מהטעמים שיבא זכרם בשער הנזכר והם מוסיפים עליהם שני עניינים אחרים נפלאים מהם. האחד היא שהם גם כן דרושים שכליים תתעלה בהם הנפש בהשכילה אמתתם ויושרם ביתר המושכלים אשר תשמח ותתעצם מהם ולזה אמר שהקרבנות אינם אלא בתחתונים והוא עונש לחוטא בחלק החומרי ממנו על דרך שאמר (משלי י״ט:כ״ה) לץ תכה ופתי יערים אבל צדקה ומשפט נוהגים בעליונים והם האנשים האלהיים אשר ישכילו אמתתם וישבחו את שם כבוד מניחם וכמו שאמר דוד (תהילים י״ט:י׳-י״א) משפטי ה' אמת צדקו יחדיו הנחמדים מזהב ומפז וגו' ואמר (שם קי"ט) שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך. והנה על הדבר היותר מיוחד שבתועלתם והוא השכר הרוחני אמר שהקרבנות אינן נוהגין אלא בעולם הזה להסיר כתם העון ונגע הפשע מעל החוטא לא שיסוגל מהם שכר לעולם הבא אמנם צדקה ומשפט כשיהיו על הנמוס האלהי הנה הם עושים לשם פירות ופירי פירות במצות היותר חמורות שבתורה כמו שפירש דוד זה באומרו אחר משפטי ה' אמת צדקו יחדו הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש וגו' גם עבדך נזהר בהם בשמרם עקב רב כי הוא מיחל ומצפה חלף עבודתם עקב רב כמו שאמר על שאר החקים החמורים הורני ה' דרך חקיך ואצרנה עקב (שם) נטיתי לבי לעשות חקיך לעולם עקב והיא כוונה נכונה מאד מסכמת למה שרצינו אליו בזה השער מאלו השני דרושים הנקראים בשם צדקה ומשפט כי הענין הראשון מהנהגת הבית הנקרא שלום יצדק עליו שם צדקה כענין (משלי כ״א:כ״א) רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד והענין השני הוא המשפט בביאור וזה שיעור מה שיאמר בזה החלק מהשלום והדין ונבוא אל שער האמת ב"ה:
שאל רבBookmarkShareCopy

עקידת יצחק

*והנה וכו' תוכן דעתו הוא אחרי שהודיע אותנו הרב ז"ל כי כל הנאמר בפרשתנו רומז גם על המלחמה הפנימית אשר יש לאדם בקרב לבו כל ימי חייו עלי ארץ עם יצרו הרע, יאמר עתה כי עד הנה דבר הכ' מנעורי האדם בהיות עוד דמו חם בקרבו, ועתו עת דודים והוא נוטה אז יותר אל התאות הגופניות, ואל המלחמה עם זולתו, וע"כ דבר מעניני הנישואין, איסור הקדשה, ודיני יפת תואר, ומשפטי המלחמה והדברים הקרובים והמתיחסים לכל זה כמו שמבאר הרב ז"ל (עיין בפנים) אפס עתה יחל לדבר מעת החל זקנת האדם אשר אז תשבותנה כבר בקרבו התפעליות נעוריו, וטבעו יחל להתקרר, וכחו נחלש כבר עד שלא יוכל לעבוד עוד עבודה קשה כבתחילה, כי אם יושב לרוב בביתו ומתעסק רק בהנהגתו, שהיא רק מלאכה קלה, ומניעת העמל והיגיעה, בימים האלה, מביאה את האדם להתענג רק בדבר שפתים מעניני ועסקי רעהו, וברוב דברים אלה לא יחדל פשע ולשון הרע, גם בסור ממנו התפעליות נעוריו תתעורר בקרבו חמדת ההון ורכוש יותר מלפנים. כאשר יאמר גם האשכנזי דאס אלטער איזט נייטציג אונד געשוועטציג," ע"כ יזהיר הכ' פה תחילה במאמרו "השמר בנגע הצרעת" וכו' מעון לשון הרע, ומזהיר אח"כ על השבת העבוט לעני, ושלא תרע עין העשיר באחיו האביון להניח לו הלקט השכחה והפאה, ושלא לעות המשקלים בעשותו מסחר וקנין עם רעהו, ויען כי רק הזקנים בעם נבחרו לרוב בימי קדם להיות שופטים בארץ, כי בישישים חכמה ונסיון, ע"כ הזכיר פה גם עניני המשפט והדברים המתיחסים לו כדיני חליצה וייבום, והשלים הפרשה במצות "זכור את אשר עשה לך עמלק" שהיא מצוה המוטלת ג"כ רק על הב"ד והזקנים והשופטים. והנה אחר שסדר הדברים האלה הנמשכים אל עסקי המלחמה שכלם באים ליד האדם בעודו בימי תנועות הבחרות והמיותיו כמו שאמרנו נעתק אל הענינים הנמשכים אליו בבואו בימים והיותו שוקט על נכסיו מנהיג ביתו ובני עירו. ולפי שהבטלה וישיבת המרגוע על הרוב מביאות לידי דבור לשון הרע בזולת לזה התחיל השמר בנגע הצרעת לשמור מאד ולעשות וגו'. לפי שהוא נודע שעקר מה שהצרעת בא הוא על לשון הרע כמו שאמר זאת תורת המצורע המוציא שם רע (ערכין ט"ו:) וכבר נתייחדה הפרשה ההיא לזה ואין צריך להאריך והוא עצמו מה שביאר היטב בסמכו זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים וגו': כי תשה ברעך משאת מאומה וגו'. הוא דבר מיוחד אל העשיר הנושה בעם מתוך עסקיו שלא יבא אל בית הנושה לעבוט עבוטו גם שאם איש עני הוא לא ישכב ועבוטו עמי אם הוא כסות לילה ואם הוא כסות יום כבר צוה בפרשת משפטים עד בא השמש תשיבנו לו (שמות כ״ב:כ״ה) וכבא השמש תקחנו ואמר ושכב בשלמתו וברכך ולך תהיה צדקה וגו' (שם) ירצה שהוא אינו משתמש אלא בשלו והוא מחזיק לך טובה עליו וגם שתשא ברכה מאת ה'. והנה החוקר מפרק העשירי מהחמישי מספר המדות כתב זה לשונו כי אם אחד לא ישיב העבוט מרצונו כי אם מיראה לא נאמר שעשה מעשה צדק כי אם במקרה. ואם כן יאמר בכאן שיעשה מדעתו ורצונו באופן שיקרא שמו על המעשה ויחשב לו לצדקה וחז"ל אמרו צדקה למה אלא מכאן שב"ח קונה משכון (קידושין ח':) ומה שכתבנו על דרך הפשט הוא הנכון. לא תעשוק שכיר עני ואביון וגו' ביומו תתן שכרו וגו'. גם זו מצוה מיוחדת אל העשיר ופירש שיש בעכוב השכירות שני דברי' בהפך מה שיהיה בהשבת העבוט. האחד שיקרא עליך אל ה' כמי שגוזל את שלו הפך מה שיהיה מגמילות החסד בהשבת העבוט ומה שכבר היה ממושכן בידו עד זמן הפרעון. והשני כי יהיה בך חטא הפך מה שאמר ולך תהיה צדקה לפני ה' אלהיך. אמנם מה שאמר אחר זה לא יומתו אבות על בנים וגו' וכן לא תטה משפט גר יתום ולא תחבול בגד אלמנה הם מצות מיוחדות אל העשיר מצד היותו שר ושופט כי יזהירנו שלא יפקוד עון אבות על בנים ולא עון בנים על אבות גם שלא ימית על פי קרובים גם שלא יטה משפט האומללים ולא יחבול בגד אלמנה כמו שממשכנין לאיש ואף שתהיה עשירה לפי שמשיאה שם רע בהשבת העבוט אם יום ואם לילה ואמר וזכרת כי עבד היית וגו'. על כן אנכי מצוך לעשות את הדבר הזה לפי שהוא קשה לקבל שיהא נושה באלמנה עשירה ולא יכול לחבול בגדה ולמשכנה. והנה לפי שמשפט גר ויתום והאלמנה מאת העם הם לקט שכחה ופאה כמו שאמר בכלם לגר ליתום ואלמנה יהיה סמך כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה לא תשוב לקחתו וגו'. כי תחבוט זיתך וגו' לגר ליתום וגו'. כי תבצור כרמך וגו' לגר ליתום וגו' וזכרת כי עבד היית וגו'. וכאלו כל הדברים האלו הם בכלל לא תטה משפט גר יתום ולא תחבול בגד אלמנה והמונע מהם כאלו גוזל משפטם. וחזר אל עניני המשפט ואמר כי יהיה ריב בין אנשים ונגשו אל המשפט ושפטום והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע והיה אם ביך הכות הרשע והפילו השופט וגו'. (יא) כבר אפשר שיהיה הריב ביניהם על דבר שהנתבע חייב עליו מלקות כגון אם תבעו התובע שבא על בתו או אחותו שהנתבע עליה בלאו כגון שהיתה שומרת יבם או גרושתו אחר שנתקדשה לאחר או שהיא ממזרת וכיוצא או שהוא עליה בכרת ונתברר שעבר במזיד והתראה שמלקין אותו בבית דין וכבר יהיה זה דומה ללא תחסום שור בדישו שהוא לאו שיש בו מעשה ולא נתק לעשה (מכות ט"ו.) ובספרי (פ' תצא) מי גרם לזה ללקות הוי אומר מריבה ומדיני הדיינים הוא מה שאמר כי ישבו אחים יחדיו ומת אחד מהם וגו'. כמו שכתב ועלתה יבמתו השערה וגו'. וקראו לו זקני עירו וגו'. והנה לפי שמצות היבום היתה לתועלת המת ופדיון נפשו כמו שנראה ממעשה תמר והיה משפט גאולתו מוטלת על אחד מאחיו והוא הראוי לגאול את גאולתו לזה תלה הכתוב הענין ברצונו ואם לא ירצה כבר הותרה היבמה לזר כשתחלוץ רגלו כמשפט. ולזה ראתה תורה כי אחר שתחלוץ אותו ותרוק בפניו תאמר עליו ככה יעשה לאיש אם לא יבנה את בית אחיו כי ודאי הוא חרפה וקלון לו שתטיל התורה עליו גאולת אחיו והוא לא יחפוץ לגאל וכן אמר ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל כלומר בית המתנכר לאחיו ולא רצה להקים שמו בישראל ומהמין הזה עצמו מה שסמך כי ינצו אנשים יחדו איש ואחיו וקרבה אשת האחד להציל את אישה וגו' וקצותה את כפה וגו'. (יב) והכוונ' שאם בתואנת ההצלה מההכאה שלא היתה בה סכנה כי על כן תארם באחים כמאמר איש ואחיו היא תחזיק במכה ממקום שהיא סכנה לו שיצילוהו מידה עכ"פ אפי' יצטרכו לקצות כפה על זה אפי' בנפשה שנא' לא תחוס עינך ומ"ש ר"י בספרי (פ' תצא) לא תחוס עיניך מה להלן ממון אף כאן ממון זה חוייב שיובן כשהזיקה באחד מאיבריו כעדים זוממין אף אם המיתה ודאי תומת שהרי עדים זוממיו אם העידו על הנפש והוזמו קודם שיעשו הדין על פיהם נהרגין. והנה גם כן מה שאמר לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן וגו' לא יהיה ביתך איפה ואיפה וגו'. אבן שלמה וצדק וגו'. בפשוטו יכוין לדבר עם האדם מצד מה שהוא עשיר נושא ונותן בסחורות הנמכרות והנקבות במדה במשקל ובמשורה ועם בית דין להכריח ולכפות על כך כי עליהם לחקור ולדרוש על זה כדאיתא במסכת בתרא (פ"ט:) וגם רומז אל השופט שישוה משקלותיו במשפטיו ושלא יתחלף שקול דעתו לחלוף האנשים מקורבא וריחוק ושנאה ואהבה או מנקלה לנכבד וכיוצא ולזה אמר למען יאריכון ימיך וגו'. כמו שאמר צדק צדק תרדוף למען תחיה וגומר (דברים ט״ז:י״ט-כ׳). והעד הנאמן מה שחתם כי תועבת יי' אלהיך כל עושה אלה כל עושה עול הרי דתרויהו איתנהו. וכן אמר בפרשת קדושים לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה כמו שכתבנו ואמרו חכמינו ז"ל (תורת כהנים פרשת קדושים) מלמד שהדיין המקלקל את הדין נקרא עול שנוי ומשוקץ וכו' שנאמר כי תועבת יי' כל עושה אלה כל עושה עול וכן יש בכלל שווי המדות האנושיות בכללם שלא ימצא בהם אבן ואבך גדולה וקטנה על דרך שאמר החכם אבן ואבן איפה ואיפה תועבת יי' גם שניהם (משלי כ׳:י׳) כמו שנתבאר עם הכתובים הסמוכים בפרשת המחזה שער י"ז דרוש משם. וכן גם כן מצות זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם וגומר מצוה מוטלת על בית דין הגדול או על המלך כמו שנראה מענין שאול. ובפרשת עמלק שער מ"ב ביארנו יפה פרשה זו (יג) ונתן טעם למה שצוה בכאן והיה בהניח יי' אלהיך לך וגו' תמחה את זכר עמלק אחר שנא' שם מלחמה ליי' בעמלק מדר דר (שמות י״ז:י״ד) זהו מה שראיתי לכתוב באלו הפרשיות המעולות מלחמת רשות וסופן מלחמה חובה ראשיתן במלחמה המוטלת עלינו ואחריתך במלחמת יי' אשר עם עמלק אויבנו ראשית צרינו ולוחמינו ומפלתו תהיה סוף וקץ לכל צרותינו תחלה וראש לישועתינו והצלחותינו אשר לא יסורו לעולמי עולמים. ודי בזה לכוונת זה החלק:
שאל רבBookmarkShareCopy

הצדק הסוציאלי והצדק המשפטי והמוסרי שלנו

זמין למנויי פרימיום בלבד