דברים יא:טו מחשבת ישראל: נתיבות עולם

וְנָתַתִּ֛י עֵ֥שֶׂב בְּשָׂדְךָ֖ לִבְהֶמְתֶּ֑ךָ וְאָכַלְתָּ֖ וְשָׂבָֽעְתָּ׃

נתיבות עולם

ובפרק הנזקין (גיטין ס"ב, א') אמר רב יהודה אמר רב אסור לו לאדם שיטעום כלום עד שיתן מאכל לבהמתו שנא' ונתתי עשב בשדך לבהמתך והדר ואכלת ושבעת ע"כ. פי' דבר זה כמו שתמצא בבריאה שהש"י ברא תחלה הבהמה ואחר כך ברא האדם, וכן בסדר הפרנסה ראוי שתהיה השלמת הבהמה קודם השלמת האדם. וכאשר אין עושה כן משנה סדרי בראשית שהיה השלמת הבהמה קודם השלמת האדם ולכך כתיב ונתתי עשב בשדך ואח"כ ואכלת ושבעת. ומה שהיה בריאת הבהמה קודם בריאת האדם, דבר זה מפני כי קודם יוצא לפעל הדבר שאין לו כ"כ מעלה כמו דבר שיש לו מעלה יותר, ובודאי העשב גדולו קודם משגדל עץ פרי, ולכך הבהמה שאין לה מדריגה השכלית היה יוצא אל הפעל קודם האדם. ואין להקשות הרי חמה ולבנה נבראו ג"כ קודם הבהמה וא"כ יהיו הם יותר פחות, זה אינו קשיא כי אין הכוונה רק על אותם שנבראו ביום אחד שהיה בריאת הפחות קודם מאשר יותר במעלה. וענין זה ג"כ בפרנסה כי האדם מתפרנס בפרנסה מיוחדת היא פרנסה אנושית אבל הבהמה מתפרנסת כפי אשר ראוי אל הבהמה, ובודאי יותר קודם הפרנסה שהיא בלתי מיוחדת מן הפרנסה שהיא פרנסה מיוחדת. לכך כתיב ונתתי עשב בשדך ואח"כ ואכלת ושבעת, כי העשב קודם בזמן לדבר שהיא פרנסת האדם, ואם לא יתן לבהמתו פרנסה קודם הרי כאלו היה מחסר לבהמה לפרנסתה שהטיל הש"י על האדם שמזונות הבהמה קודם מן מזונות האדם כמו שאמרנו. ולפיכך אסור לאדם לטעום כלום עד שיתן מזונות לבהמתו, וזה מבואר:
שאל רבBookmarkShareCopy