וְהָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר אַתֶּ֜ם עֹבְרִ֥ים שָׁ֙מָּה֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ אֶ֥רֶץ הָרִ֖ים וּבְקָעֹ֑ת לִמְטַ֥ר הַשָּׁמַ֖יִם תִּשְׁתֶּה־מָּֽיִם׃
עקידת יצחק
מהמבואר שהתחלפות מדרגות הנמצאות ימצא מצד חלוף התחלותיהם הנותנות מהותם. וזה שכבר ביאר החוקר בראשון מהשמע שהתחלות כל נמצא משתנה שהנמצאות בזה העולם השפל הם שלשה החומר והצורה וההעדר כמו שכתבנו בשער ס"ד. והנה החומר הוא הענין המשותף לכל הנמצאים המורכבים אשר יקראוהו היולי. אמנם הצורה הוא ההבדל המיוחד לכל נמצא אשר בעבורו יאמר עליו כי הוא זה. אך ההעדר אינו דבר נמצא בהווה רק הוא מהכרחיות ההויה שאינה רק חדוש מציאות הצורה ההיא הנעדרת אשר זה הטבע ישתדל להמיר הצורה ההוא תמיד להביא אחרת תחתיה ולזה יוטבע בו התמורה והחלוף המתמיד עד שיוחד בשם נמצא משתנה או מתחלף. אמנם העולם האמצעי כבר ימצאו לו שתי התחלות מהנה והם הצורה השכלית ועצם השמים לטוהר שהוא חומרם. ואולם אין להעדר מבוא בגבולם שהרי לא קדם מציאות שום חומר שנאמר עליו שהיה נעדר מהצורות כי הוא ההעדר הקודם להויה. וכ"ש שלא יצוייר שהחומר ההוא הפשיט צורה שקדמה לצורתם וגם לא יקווה שיחליפו צורתם זאת בצורה אחרת תבא אחריה לעתיד. ומה שאמר (ב"ר פ"ד) שמים מאש ומים אחשוב שרצה ליחס אותם אל אלו העניינים למה ששתיהם מנהגם לירד מגובה שמים על הארץ כמו שאמר (דברים י״א:י״א) למטר השמים תשתה מים. ותרד אש מן השמים (מלכים ב א׳:י׳). מה שלא נראה כן לשאר היסודות. לא שכיוון שהשמים היו מדבר. כי לא די שיביא אל דעת הקדמות אלא שישים בהם טבע ההעדר וזה וזה בטל. אמנם להמציא בם גשמות נכנס במאמר הנביאים ומשליהם הדבור באיפשרות הבליה וההפסד אף על פי שא"א להם שיפסד כמו שכתב הרב המורה פ' כ"ט חלק שני. והוא כמאמר המשורר (תהלים ק"ד) לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים המה יאבדו ואתה תעמוד וכלם כבגד יבלו כלבוש תחליפם ויחלופו. והנביא אמר (ישעיהו נ״א:ו׳) כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה וגו': והנה באלו והדומים להם יאות לנו הרב שנאמרו על זה האופן מההפלגה לומר שכבר ישער השכל בהם העדר והפסד לסבה שזכרנו מה שלא שוער בנמצאים שלא יהיה במציאותם גשמות כללי שהרי אפשר לפרשם על שום מלך או אומה ומאמר המה יאבדו ואתה תעמוד יעוד על כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה וגו' וישועתי לעולם תהיה (שם) והוא ענין נכון. ואולם העולם העליון השכלי לא נמצא בו מאלו ההתחלות רק הצורה לבד כי אין לחומר מציאות במערכותם וכ"ש שאין להעדר שום השערה אצלם. לא בתידה ולא במשל. אמנם ימצא להם ההשתעבד וההכנע אל סבתם ראשונה יתברך שמו ולחרד אל רצונו מצד מה שהם יצוריו ותלויים במאמרו. ולזה אמרו חז"ל (סוף חזית) יום שאפילו מלאכי השרת יריאים ממנו. והכתיב הכתוב חרדה לעצמם שנאמר (ישעיהו ל״ג:ז׳) הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון כי זה חוייב להם מהיות להם שום התחלה וכן כתב הרב המורה פרק י"ג חלק שלישי על מאמר הן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה (איוב ד׳:י״ח) זה לשונו שאין חוזק מציאות להם אחר שהם עשויים לפי דעתנו ואף לפי דעת האומרים בקדמות הם עלולים אם כן חלקם במציאות אינו חזק בערך אליו יתברך המחוייב המציאות לגמרי עד כאן. אמנם לפי שהנמצא העליון סבת הסבות ועלת העלות הוא מסולק מכל זה סילוק ועלוי רב לזה מה שהכתיב לעצמו (ד"ה א' כ"ט) הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד ברוך הוא וברוך שמו לעד ולעולמי עולמים. ואחשוב כי אל העלוי והשבח הזה נתכוין ישעיה הנביא כשאמר בתחלת נבואותיו ואראה את יי' יושב על כסא רם ונשא ושוליו מלאים את ההיכל שרפים עומדים ממעל לו שש כנפים שש כנפים לאחד בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש יי' צבאות מלא כל הארן כבודו (ישעי' ו'). אמר שהשיג בהשגת נבואתו שהשם יתברך יושב ישיבה קיימת ונצחית ושהיה רם ונשא על כסאו כדרך שנאמר (שם ס"ו) השמים כסאי וענין שתי מדרגות הרוממות הם לרמוז אל מה שיש לו יתברך מעלה על השמים כפלים ממה שיש לשכלים הנבדלים. שהרי השכל נבדל מתעלה מהגרם השמימיי במה שזה מורכב מחומר וצורה וזה אין בו חומר כלל אמנם יש לו התחל'. אבל הוא יתברך הוא רם מזה החומר במה שהוא מופשט מחומר ונשא מצד שאין לו שום התחלה כלל. וראה עוד ששולי מציאותו ממלאים את העולם כלו. ואמר שראה עוד שרפים עומדים למעלה מזה ההיכל והם מלאכי המרום והמקלסים לפניו מעין זה השבח והעלוי שהשיג ואמר שש כנפים לאחד כי למה שהכנפים הם כלי ההתנועעות הקל אל הגובה ייחס עליהם ענייני ההשכלה אשר בהם יגביהו עוף כל אשר רוח בו. ולפי שהציור וההצדק הם כנפי השכל אשר בם יעופף להשיג כל מושכל אמר שיהיו לכל אחד שש כנפים שתים לכל עיון מהשלשה עיונים שיזכור. ונמשך הנביא בזה למה שנודע אצלו בדרך החכמ' שהמשיגים ההיולאניים חוייבו להתייחס עם המושגים כמו שכתב החכם פרק ראשין ממאמר ששי מספר המדות. אמנם לדברים המתחלפים בסוג וגם בחלקי הנפש יהיו מתחלפים בסוג וכו'. וזה היה מאמר החכמים ז"ל (במדבר רבות פ' י"ט) גדול כחן של נביאים שמדמים כח גבורה של מעלה לצורת אדם כמו שאבאר אותה יפה אצל אם יהיה נביאכם יי' במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו שער ע"ו בעזרת האל. והנה עם שיש למעל' עלוי רב בכל זה דברה נבואה בלשון חכמים ואמר בשתים יכסה פניו לרמוז אל הסבה הצוריית כי הפנים סימן הצורה כי בשתי כנפים אלו יעיד ויגיד שאין לו התחל' צוריית כמוהו והוא ענין כסוי והסתר הפנים. ובשתים יכסה רגליו לרמוז מה שאמר שאין לו ההתחל' החומרית הנמצאת לעולם אשר לרגליו והוא עולם הגלגלים כמו שאמר (שמות כ״ד:י׳) ותחת רגליו כמעש' לבנת הספיר. והנה השמים הם במדרג' תחת רגלי השרף. ועל הרחקת ההעדר אמר ובשתים יעופף כי לפי שהתנוע' אלהמעל'היא מיוחדת אל ההתעופפות מזולת' אמר כי לרמוז אל הפלגת הרחקת ההעדר ממנו יתעלה רמז בכנפיו מעלה מעלה כלומר יתעלה שמו מזה עלוי רב. ולפי זה הפי' יהיו כנוי פניו ורגליו שבים אל השרף בענין אחד בעצמו. אמנם הרב המורה בפרק כנף (ח"א פ' מ"ג) שם כנוי פניו על מה שהוא סבתו וכנוי רגליו על מה שהשרף סבה אליו. והנה אחר שרמזו במעשיהם אל הקילוס הנפלא הזה באלו השלשה עניינים פירשו בפיהם וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו לקלס ולומר שהוא מקודש ונבדל משלשה העניינים האלה תכלית ההרחק'. והמתרגם ביאר מאד הכוונ' כשאמר קדיש בשמי מרומא עלאה בית שכינתי' קדיש על ארעא עובד גבורתי' קדיש לעלם ולעלמי עלמיא שזהו תרגום הג' קדושות. כי באומרו קדיש בשמי וכו'. שלל ממט הסבה הצוריית אשר אתם כי הוא נבדל מהם ונורא עליהם מהיות לו שום התחל' כלל ואפי' הצוריית והוא אשר רמזוהו במאמר בשתים יכסה פניו. ועל הרחקתם ממנו הסבה החומרית אשר עליהם נאמר ובשתים יכסה רגליו אמר קדיש על ארעא עובד גבורתי' שהוא קדוש ונבדל על אותם שמראי' גבורתו על הארץ והם הגרמים השמימיים כי הם הקדושים אשר בארץ המה מראים את כחם ואת גבורתם אשר שם בהם בוראם יתעלה. ועל הרחקת ההעדר אשר אליו אמר ובשתים יעופף אמר קדיש לעלם ולעלמי עלמיא קדיש ונבדל מהעולם השפל ומהעדרו תכלית ההרחק' די שלטני' שלטן עלם ומלכותי' לא תתחבל. ולפי שהשבח הזה הוא מה שכללו ישעיהו במה שאמר יושב על כסא רם ונשא ושוליו מלאים את ההיכל סיימו מלא כל הארץ כבודו שתרגומו מליא כל ארע' זיו יקריה והוא ממש מאמר ושוליו מלאים את ההיכל במליצות שונות. ויש שפירש כוונת יונתן בן עוזיאל על הסדר שכיון הרב המור' סוף פרק חמישי חלק שלישי כשדקדק זכרון הכתובים במרכבת יחזקאל החיות לפני האופנים ואחר האופנים האדם אשר למעלה מהחיות כי הוא סדר הלימוד למודיי' טבעיות ואלהיות. ויהיה לפי זה מאמר בשמי מרומא בית שכינתי' על עולם הגלגלים ומאמר על ארעא עובד גבורתי' על עולם השפל, וקדיש לעלם וכו' על עולם העליון. אמנם מה שכתבנו יתכן על דבריהם והוא סדר הקדימ' אשר מצד המעלות בהחלט וכבר נתחלף בפירוש בקצת הדברים כמו שזכר שם על דרך וגם הא זכרו לברכה לא זכר תרגום יונתן בקדוש קדוש קדוש ולא נעזר ממנו יראה שהוא מפרש אותם על הסדר. והנה על כל פנים למדנו מה שאמרנו ראשונה מהיות התחלפות מדרגות הנמצאות כפי התחלפות התחלתם עד כי נשגב ה' לבדו על כלם לפי שאין לו שום התחל' כלל. והנה לפי שאנחנו עדת האנשים בהיותנו מכלל זה העולם השפל נפלו בגורלנו השלש' התחלות כלן והיה הרע וההפסד מוכן ומזומן אלינו מצד השתי' שהם החומר וההעדר כי מצד פחיתות החומר נתקלקלו המעשים אשר בידינו כבהמות השדה וחיתו ארץ וההעדר פוגע בנו ועומד עלינו לכלותינו ואין מציל לזה היה מחסד השם יתברך לזכותינו בתור' ובמצות לתת לנו פליטה מאלו החסרונות כי בהישיר אותנו בהרחקת מעשה החומר ופחיתיותיו והביאנו אל הקדוש' האלהית אשר באה עניינ' בשער הקודם הנה בזה הציל אותנו מפח ההעדר ורשתו אשר טמן כאשר שם נפשנו בחיים הנצחיים כמונו כמלאכי עליון עד שכמעט יאמר עלינו שנתקדשנו בתרי מגו תלתא מקדושותיו יתברך אשר עליהם אמרו השרפים קדוש קדוש קדוש כנזכר. ובמדרש (ויקרא רבות פ' כ"ד) אמר רב אבין למדינ' שעטרו למלך שלשה עטרות מה עשה נתן אחת בראשו ושתים בראשן של בניו. כך בכל יום מכתירין העליונים לפני הקדוש ברוך הוא שלשה קדושות שנאמר וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש מה הקדוש ברוך הוא עושה נוטל אחת לעצמו ונותן השתים לישראל הדא הוא דכתיב (ויקרא י״א:מ״ד) והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני יי' וזה המאמר הוא מעול' עד מאד בענין שלשה קדושותיו על הדרך שבארנו ותת השתים ביד בניו כי רצה לזכותם בהם ולקדש בקדושתו להוציאם ממעש' החומרי ומעצבון ההעדר. אמנם השאיר אחת לעצמו אשר א"א להשתתף בה שום נמצא כי לכלם יש להם התחל' והוא יתברך התחלת הכל וסבת הכל וכמו שאמר שם (במ' הנ"ל) יכול כמוני תלמוד לומר כי קדוש אני ודי בזה לביאוור הקודם והוא שכללות האומה הזאת הנבחרת נתעל' ביהשרות התורה האלהית במעלתו הממשלה הראשונה להיותה כמלאכים ובני אלהים:
עקידת יצחק
ובמדרש מפני מה לא נאמר בשני כי טוב ר' יוחנן תני לה בשם רבי יוסי בן חלפתא לפי שבו נברא גיהנם שנאמר כי ערוך מאתמול תפתה (ישעיהו ל׳:ל״ג) יום שבו אתמול ולא שלשום. ר' חנינא אמר לפי שבו נברא המחלוקת שנאמר ויהי מבדיל בין מים למים. א"ר טביומי ומה מחלוקת שהיה לתקון עולם וישובו אין כתיב כאן כי טוב מחלוקת שהוא לערבוב העולם על אחת כמה וכמה. א"ר שמואל ב"ר נחמן שלא נגמרה מלאכת המים. מטרונה אחת שאלה לרבי יוסי למה לא כתיב בשני כי טוב אמר לה אעפ"כ חזר וכללו בסוף וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. אמרה לו אמשל לך משל למה הדבר דומה לששה בני אדם שבאין אצלך ואתה נותן לכל אחד מנה ולאחר אי אתה נותן ואתה חוזר ונותן לכלם מנה לא נמצא לכל אחד מנה ושתות ולאחד שתות. חזר ואמר לה כדא"ר שמואל בר נחמן לפי שלא נגמרה מלאכת המים (ב"ר פ"ד). ועתה ראה כמה דוחקים סבלו בזה לפי שקבלו שמה שלא נאמר כי טוב היה לחסרון המלאכה עד שרב טביומי תמה על זה בקל וחומר שדן על זה כשיובן ענינו. והיותר קרוב הוא מה שאמר ר' שמואל בר נחמן כי לפי הפרסום השמים יתנו רביבים כמ"ש (דברים י״א:י״א) למטר השמים תשתה מים. יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים וכו' (שם כ"ח) וכתיב כי לא המטיר ה' אלהים על הארץ (בראשית ב׳:ה׳) וזה טעם שלא נאמר כי טוב וכל אלו הם עניינים דחוקים. אמנם ר' יוסי נראה שמסכים לדעתי במה שהשיב את המטרונה כהוגן ראשונה במה שאמר לה שהמלאכה ההיא לא לחסרונה מנע הטוב ממנה אדרבה שהיא נכנסת בכלל. והנה טוב מאוד. אלא מפני שאלצתו עיד דחה אותה בקנה כדאמר ר' שמואל בר נחמן נראה דליה לא סבירא ליה. מ"מ נראה כי לפי דרכנו בטלו השאלות כולן: אמנם הרב המורה והנמשכים אחריו פירשו מאמר זה רצוני יהי רקיע בתוך המים. בדרך רחוקה מאד מהוראת הכתובים ואמרו שהרקיע הזה אשר כן נאמר במאמר הב' המבדיל בין מים למים הוא האויר הקרוב אלינו שהוא מבדיל בין אלו המים המיניים אשר בכאן בפועל ובין המים אשר בכח אשר מדרכן שיתהוו על זה האויר. ושאלו המים אשר בכח הם אבני שיש טהור שהזהיר עליהם ר' עקיבא לתלמידיו אל תאמרו מים מים כלומר שלא יגזרו עליהם שהם מים בפועל שאינם אלא בכח והביא ראיה מאמרם ז"ל הוגלדה הטפה האמצעית והשמיט סוף המאמר ההוא שאומר ונעשו השמים התחתונים ושמי השמים העליונים לפי שהוא סתירת פירושו לגמרי. כי זה מורה אמיתת מה שכתבנו בלי ספק. ואמר כי זה הרקיע אם אינו עצם השמים נאמר ויקרא אלהים לרקיע שמים כמו שנקרא השמים האמיתיים רקיע דכתיב ויתן אותם אלהים ברקיע השמים ונסתייע מאד במה שלא נאמר במלאכה הזאת כי טוב לפי שראה בחסרונותיה מה שיחייב זה ושבח מאד מאמר האומר לפי שלא נגמרה מלאכת המים אשר זכרנו כבר. והוא גם הוא נתן במה שלא נאמר כי טוב במלאכה ההיא שני טעמים לפגם. הא' מה שיש במאמר הזה מהבלבול והשבוש אם יובן כפשוטו ומן ההעלם וקושי ההבנה אם יובן כצורתו. והב' מצד שההוייה ההיא אינה מכוונת לעצמה כי אם לצמיחת האדמה ושדבר אשר לו תוארים אלו אין לומר עליו כי טוב. ומה מאד נפלא דעתם זה בעיני כי תלו פרשה נפלאה ועקרית ממעשה בראשית בענין נקל וחלוש שכמעט אין בו ממש בערך אל פלאי הבריאה כמו שהורה הרב בעצמו בטעמים אנו. גם כשתתבונן בכוונתם אין מאמר יהי רקיע בתוך המים וכו' רק מאמר יקוו המים בעצמו אחר שזה וזה אינו אלא הפנאת חלק האויר הזה אשר אנחנו שוכנים בקרבו שהוא הרקיע המבדיל בין אלו המים אשר בפועל למים אשר בכח כדי שיהא פנוי לשבת על פני האדמה והנה באמת א"כ בדין לא נאמר כי טוב:
עקידת יצחק
האמנה כי מה שיראה שסייע על ידם מדברי חז"ל. ואם לא הזכירו הרב ז"ל הוא מה שנמצא פ"ק דתענית (דף ט':) תניא רבי אליעזר הגדול אומר כל העולם כלו ממי אוקינוס הוא שותה שנאמר ואד יעלה מן הארץ והשקה וכו'. א"ל רבי יהושע והלא מי אוקינוס מלוחים הם א"ל ר"א ממתקים הם בעבים ור' יהושע אמר כל העולם כלו מהמים של מעלה הוא שותה שנאמר למטר השמים תשתה מים (דברים י״א:י״א). ומה אני מקיים ואד יעלה מן הארץ מלמד שענני כבוד מתגברות ועולות למעלה ופותחים פיהם כמין נאד ומקבלים מטר שנאמר כי יגרע נטפי מים יזוקו מטר לאידו (איוב ל״ו:כ״ז) עוד שם (י'.) כמאן אזלא הא דתניא מים העליונים במאמר הם תלוים ופירותיהן גשמים שנאמר (תהילים ק״ד:י״ג) משקה הרים מעליותיו וכו'. כמאן כרבי יהושע ורבי אליעזר כיון דסלקי להתם כמאן דאתו מהתם דמו. עוד שם כמאן אזלא הא דתניא משקה הרים מעליותיו א"ר יוחנן מעליותיו של הקב"ה כמאן כרבי יהושע ור' אליעזר. והנה לכאורה נראה שדעת רבי יהושע קאי כוותייהו. אמנם כשנתבונן בדבריהם לא נטה רבי יהושע ימין ושמאל מכל מה שאמרנוהו. וזה כי רבי אליעזר הגדול סובר שספוק העולם כלו מהמטר לצורך ההויות השפלות לא יעשה רק הנמצאים (נ"א עם המים) התחתונים כי מטבעם ע"י חום האש היסודיי אשר תחת הגלגל יעלה אד קר ולח ויתפשט בעננים ברום האויר ויהיו גשם על פני כל הארץ וכמ"ש החכם אם ימלאו העבים גשם על הארץ יריקו (קהלת י״א:ג׳) והוא מה שיראה לו מאומרו ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה. ירצה כי יעשה זה מבלי צורך אל סיוע תנועות הגרמים השמימיים כלל ומה שאמרו הכתובים למטר השמים תשתה מים משקה הרים מעליותיו הוא על שם עליית האד ההוא המימיי לעליוני האויר אשר הם לצד השמים להתפזר על הארץ. אמנם ר' יהושע סובר בזה מה שיסברוהו המאמתים מן הפלוסופים הטבעיים בזה והוא שתנועות הגרמים השמימיים עם רוכביהם יניעו חלקי היסודות ויכריחום להדחות ולצאת ממקומם לעלות כבדים למעלה ולרדת הקלים למטה אשר עם זה ישתנו מזגיהם ויתהוו מהם מיני האידים כלם אשר מהם נעשו אותו השמים ואחד מהם הוא הקר והלח אשר בעלותו אל גבול ידוע מהאויר יושלם לקבל שם צורת מים ויהי הגשם על הארץ כמו שמבואר זה מספריהם. ולהיות ר' יהושע זה דעתו וראה שבזולת תנועות אלו השמים אי אפשר לגשם להתהוות כמו שנתבאר אמר שהעולם שותה מהמים של מעלה והם המים העליונים עצמן שכתבנו בפי' המקרה במים כי עליהם אמר בפירוש למטר השמים תשתה מים שמים ממש כמ"ש ויקרא אלהים לרקיע שמים לפי הפי' האמתי. והוא מה שנגמר פירושו בתניא אידך משקה הרים מעליותיו ואמר ר' יוחנן מעליותיו של הקב"ה. שיש לשאל אלא עליותיו של מי עלה על דעתנו. אלא שכיון לאמת שהם השמים ממש המכונים אליו ית' שנאמר (תהילים קט״ו:ט״ז) השמים שמים ליי'. אמנם אמר הכתוב ואיד יעלה מן הארץ והשקה וכי' להורות על אופן ההויה והוא מה שביארו במליצה נאה מאד באומרם שענני כבוד מתגברות וכו'. וזה כי האידים ההנה בתחלתן הן קצת חלקי הארץ והמים המתפזרים בכח התנועה הנזכרת ומתאחזים באויר ובעלותם עד גבולם בפגוש אותם חלקי האש היורדים לקראתם יותך מהם שם עפריותם ועבים וישארו ספוגיים בענינם ומקבלים שם צורת המים. ולזה דמה אותם לענני כבוד על שם כבדותם וכשיסתלק מהם כבדותם יסתפגו ונעשו כנאדות לקבל צורתם השלימה והוא מה שלמדו יפה מהפסוק כי יגרע נטפי מים וכו' ירצה כי יגרע מגסותן ועביין וישארו נטפי מים כי נעשו ספוגיים כמו נאדות כי מלת יזוקו הוא נאד בלשון התלמוד בע"ז (ס'.) האי זיקא בין מליא בין חסרה. חמת מים (בראשית כ״א:י״ד) תרגום ירושלמי זיקא דמיא. ולזה אמרו דאזלא כותיה הא דאמרי מים עליונים במאמר הם עומדים ופירותיהם גשמים אי בעית אימא גשמים ממש כפי שאמרנו. ואיבעית אימא שכיון על כל הגופים הטבעיים המתמזגים ומתהוים בסבוביהם תחת השמים. כמו שאמר מפרי מעשיך תשבע הארץ (תהילים ק״ד:י״ג) כי ארץ לא שבעה מים לבד אבל מכל הנמצאות שבה תשבע ותתמלא דכתיב לה' הארץ ומלואה (שם כ"ד) ונאמר מלאה הארץ קניניך (שם ק"ד). כן נראה שהוא פירוש המאמרים האלו וכיוצא בהם להודיע ענינם האמיתי ושלא יהיו המעדת רגל להכריח בהם דברים מדומים אשר אין להם שחר במקום הזה הנכבד והנורא. וכמה ידחה דעתם זה מ"ש שם מעשה נס יש בדבר אדם כובר בכברה חטים או תבן על שלא ירדו שתים או ג' אצבעות מתערבין ואלו מהלכין מהלך כמה שנים ואינן מתערבין (ב"ר פרשה ד'). ואמרו עוד כגבהו של רקיע כך עביה של ארץ שנאמר (ישעיהו מ׳:כ״ב) היושב על חוג הארץ (שם). ומהידוע שאם כדבריהם אין מהרקיע עד לארץ מהלך שעה גם אין גבהו כטובי הארץ. אבל לפי מה שאמרנו ודאי שיערו הגובה אשר עד הרקיע כעובי הארץ ואף על פי שאינן יורדים כל השיעור ההוא מהגובה מ"מ כיון שמשם הם מושפעים נחשב כאלו משם יורדים ולישנא דקרא נקט למטר השמים תשתה מים (דברים י״א:י״א) לחם מן השמים (שמות ט״ז:ד׳):