וְלִמַּדְתֶּ֥ם אֹתָ֛ם אֶת־בְּנֵיכֶ֖ם לְדַבֵּ֣ר בָּ֑ם בְּשִׁבְתְּךָ֤ בְּבֵיתֶ֙ךָ֙ וּבְלֶכְתְּךָ֣ בַדֶּ֔רֶךְ וּֽבְשָׁכְבְּךָ֖ וּבְקוּמֶֽךָ׃
חובות הלבבות
וְכַאֲשֶׁר מָנוּ הַמִּצְוֹת אָמְרוּ לֹא נַעֲלֶה הָאַזְהָרוֹת בַּחֶשְׁבּוֹן מִפְּנֵי שֶׁהָעֲמִידָה מֵהֶן הִיא עֲשִׂיָּתָן וְקִיּוּם חוֹבוֹתָן [וַאֲנַחְנוּ וְהַיָּשֵׁן וְהַמֵּת וְהַבָּקָר הָאוֹכֵל עֵשֶׂב שָׁוִים בְּקִיּוּמָן], וַתִּקְטַן בְּעֵינֵיהֶם עֲבוֹדָתָם לֵאלֹהִים וַיִּמְעֲטוּ אֶצְלָם מַעֲשֵׂיהֶם בְּצַד מַאֲוַיָּים וְכָסְפָּם לְמָה שֶׁיַּגִּיעוּ בּוֹ אֶל רְצוֹן הָאֱלֹהִים, וּבִקְשׁוּ מִצְוֹת עֲשֵׂה מֵחוֹבוֹת הָאֵבָרִים אֲשֶׁר הֵם חוֹבוֹת הַיָּחִיד בְּכָל זְמַן וּבְכָל מָקוֹם וּבְכָל עִנְיָן וְלֹא מָצְאוּ אֶלָּא קְרִיאַת הַתּוֹרָה וְלִמּוּד הַמִּצְוֹת כמ״ש הַכָּתוּב (דברים ו) וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם וְגוֹ׳ וּמָה שֶׁזֵּרֵז הַנָּבִיא עַל זֶה אַחַר כָּךְ שֵׁנִית בְּאָמְרוֹ (שם יא) וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם וְגוֹ׳,
שמונה פרקים
אולם אמת שאין לפקפק בה היא, שמעשי האדם כולם מסורים לו: אם ירצה – יעשה, ואם ירצה – לא יעשה. ואין מכריח ולא כופה אותו בזה, לפיכך הוא מצווה ועומד. ואמר: "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב [...] ובחרת בחיים" (דברים ל', ט"ו–י"ט), ונתן לנו הבחירה בזה. והטיל העונש על מי שימרה, והגמול על מי שיצית: אם שמוע תשמעו (שמות יט, ה), ואם לא תשמעו (ויקרא כו, יד). וחייב הלימוד וההתלמדות: וְלִמַּדתם אותם את בניכם (דברים יא, יט), וּלְמַדתם אותם ושמרתם לעשותם (שם ה, א), וכל מה שבא בלימוד והחינוך במצוות. וחייב גם כן ההכנות כולן, כמו שכתוב בתורת אמת: כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך, ולא תשים דמים בביתך (דברים כב, ח), פן ימות במלחמה (שם כ, ה), במה ישכב (שמות כב, כו), לא יחבול רחיים ורכב (דברים כד, ו); והרבה מאוד בתורה ובספרי הנביאים לעניין זה, רצוני לומר: ההכנות.
בית אלהים
ולתשובת זה אני אומר כי צריכים אנו לומר כי יש הפרש גם בזה בין החוטא בענין ע"א למי שחוטא בשאר העבירות, כי המודה בע"א ככופר בכל התורה כולה, והוא וזרעו נענשים עד כמה דורות, כי התורה היא מורשה קהלת יעקב, וכתוב גם כן (דברים ל"ב) שאל אביך ויגדך וגו', ומזה הצד חייב האב ללמד תורה לבן כמ"ש (שם י"א) ולמדתם אותם את בניכם, להורות כי ירושה מאבות לבנים, וכל עוד שירושה זאת משתלשלת מאבות לבנים, אין הבנים נענשים בשאר עונות שנכשלים בהם אבותיהם אלא עד ארבעה דורות מן הטעם הנאמר למעלה, ואם נכשלים בעון ע"א הרי הוא כאילו נפסקה שלשלת הירושה, וכאילו אין התורה ירושה לו מאבותיו ובזה מתמעטין זכיותיו לשיענש על עון אבותיו אפי' לאחר כמה דורות, והרי הוא כגר שאין לו זכות אבות, והוא מעונה ביסורין בעולם הזה,