וְהָיָ֣ה הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַר֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֵיכֶ֥ם בּוֹ֙ לְשַׁכֵּ֤ן שְׁמוֹ֙ שָׁ֔ם שָׁ֣מָּה תָבִ֔יאוּ אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י מְצַוֶּ֣ה אֶתְכֶ֑ם עוֹלֹתֵיכֶ֣ם וְזִבְחֵיכֶ֗ם מַעְשְׂרֹֽתֵיכֶם֙ וּתְרֻמַ֣ת יֶדְכֶ֔ם וְכֹל֙ מִבְחַ֣ר נִדְרֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר תִּדְּר֖וּ לַֽיהוָֽה׃
האמונות והדעות
ואני רואה לשום במאמר זה הדברים האלה, ואומר כי העבודה מן החשובים יותר חשובה כמו שאמר (תהילים ל"ג א') רננו צדיקים ביי'. והחטא מהם יותר גדול, כמו שאמר (ירמי' כ"ג י"א) כי גם נביא גם כהן חנפו. והעבודה במקום הנבחר המיוחד, יותר חשובה, כאשר אמר (יחזקאל כ' מ') כי בהר קדשי בהר מרום ישראל שם יעבדוני כל בית ישראל. והחטיא במקום הנבחר יותר גדול, כמו שאמר (ירמי' כ"ג י"א) גם בביתי מצאתי רעתם נאם י"י. והפרישות בבחרות יותר חשובה, כמו שאמר (עמוס ב' י"א) ואקים מבניכם לנביאים ומבחוריכם לנזירים. וההפקר בזקן יותר מגונה, שאמר (הושע ז' ט') גם שיבה זרקה בו והוא לא ידע. וההאמנ' ברש יותר גדולה, כמו שאמר (משלי י"ט א') טוב רש הולך בתומו מעקש דרכים. והעשק מן העשיר יותר גדול, כמ"ש (שמואל, ב' י"ב א-ו) ויקח את כבשת האיש הרש ושאר הענין. יעזור האויב יותר גדול, כמ"ש (שמואל א' כ"ד כ') וכי ימצא איש את אויבו ושלחו בדרך טובה. וההזקה לאוהב יותר קשה, כמ"ש (תהלים נ"ה כ"א) שלח ידיו בשלומיו חלל בריתו. והענוה מהגדול יותר גדולה, כמ"ש (במדבר י"ב ג') והאיש משה ענו מאד מכל האדם והגאוה מן השפל יותר קשה, כמ"ש (משלי ל' י"ד) לאכול עניים מארץ ואביונים מבני אדם. והזקת החכם ומי שמועיל לבני אדם יותר קשה, כמ"ש (עמוס ה' י"ב) כי ידעתי רבים פשעיכם ועצומים חטאתיכם צוררי צדיק לוקחי כפר. ורוב העשוקים יותר קשה, כי עושק אלף איש באלף זוז יותר קשה משיעשק בהם חמש מאות איש, כמ"ש (איוב ל"ה ט') מרוב עשוקים יזעיקו ישועו מזרוע רבים. והחטא ביום הנכבד יותר קשה, כמ"ש (ישעי' נ"ח ד') הן ביום צמכם תמצאו חפץ. והצדקה מן העני יותר חשובה, כמ"ש (משלי ט' ט"ז) טוב מעט ביראת י"י. והצום מן המעונג יותר חשוב, כמ"ש (יואל ב' ט"ז) יצא חתן מחדרו וכלה מחופתה. כאשר צונו להקדיש הבכורים והבכורים, וכהתפלל בבקר בזרוח השמש, כי אלה דברים יקרים אצלנו, כמ"ש (דברים י"ב י"א) וכל מבחר נדריכם אשר תדרו ליי':
מורה נבוכים
וידוע ש׳עובדי עבודה זרה׳ היו מכוונים לבנות היכליהם ולהעמיד צלמיהם במקום הגבוה שימצא שם ״על ההרים הרמים״ ולזה בחר ׳אברהם אבינו׳ ע״ה ׳הר המוריה׳ בהיותו הגבוה שבהרים אשר שם ופירסם שם יחוד האלוה. ויחד המערב ש׳קודש הקודשים׳ במערב – והוא ענין אמרם ״שכינה במערב״ ובארו רבותינו ׳ז״ל׳ ב׳גמרא יומא׳ ש׳אברהם אבינו׳ יחד המערב – רצוני לומר: ׳בית קודש הקודשים׳. וסיבת זה אצלי – שמפני שהיה הדעת המפורסם אז בעולם – עבודת השמש ושהוא האלוה, אין ספק שבני אדם היו כולם פונים למזרח, ומפני זה פנה ׳אברהם אבינו׳ למערב ב׳הר המוריה׳ – רצוני לומר: ב׳מקדש׳ – עד שישים אחוריו לשמש. הלא תראה ׳ישראל׳ בעת כופרם ושובם לדעות הקודמות הרעות ההם, מה עשו? ״אחוריהם אל היכל יי ופניהם קדמה והמה משתחויתם קדמה לשמש״. והבן זאת הפליאה – ואין ספק אצלי גם כן, שהמקום אשר ייחדו אברהם בנבואה היה ידוע אצל ׳משה רבינו׳ ואצל רבים שאברהם בנבואה היה ידוע אצל ׳משה רבינו׳ ואצל רבים שאברהם צווה אותם שיהיה זה בית עבודה – כמו שבאר המתרגם ואמר: ״ופלח וצלי אברהם תמן באתרא ההוא, ואמר קדם יי הכא יהון פלחין דריא וגו׳״. ואשר לא התבאר ב׳תורה׳ ולא נזכר בפרט, אבל רמז אליו ואמר: ״אשר יבחר יי וגו׳״ יש בו אצלי שלש חכמות. האחת מהן – שלא יחזיקו בו האומות וילחמו עליו מלחמה חזקה כשידעו שזה המקום מן הארץ הוא תכלית התורה; והשנית – שלא יפסידוהו מי שהוא בידם עתה וישחיתוהו בכל יכלתם; והשלישית, והיא החזקה שבהם – שלא יבקש כל ׳שבט׳ היותו ׳בנחלתו׳ ולמשול בו, והיה נופל עליו מן המחלוקת והקטטה כמו שנפל בבקשת ה׳כהונה׳ – ולזה באה המצוה שלא יבנה ׳בית הבחירה׳ אלא אחר ׳הקמת מלך׳ עד שתהיה המצוה לאחד ותסתלק המחלוקת – כמו שבארנו ב״ספר שופטים״.