דברים יב:כו מחשבת ישראל: מורה נבוכים

ואשוב אל כונתי ואומר כי כאשר היה זה המין מן העבודה – רצוני לומר: ה׳קרבנות׳ – על צד הכונה השניה, והצעקה והתפלה וכיוצא בהם ממעשי העבודות יותר קרובות אל הכונה הראשונה והכרחיות בהגיע אליה – שם בין שני המינים הפרש גדול, והוא שזה המין מן העבודה – רצוני לומר: הקרבת הקרבנות – אף על פי שהוא לשמו ית׳ לא חויב עלינו כמו שהיה בתחלה – רצוני לומר: שנקריב בכל מקום ובכל זמן ולא שנעשה היכל באשר יזדמן ושיקריב מי שיזדמן ״החפץ ימלא ידו״ אבל נאסר כל זה עלינו והושם בית אחד ״אל המקום אשר יבחר יי״ ואין מקריבים בזולתו: ״פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה״ ולא יהיה ׳כהן׳ אלא זרע מיוחד – כל זה הענין – למעט זה המין מן העבודות ושלא יהיה ממנו אלא מה שלא גזרה חכמתו להניחו לגמרי. אבל התפילה והתחינה היא מותרת בכל מקום, וכל מי שיזדמן. וכן ה׳ציצית׳ וה׳מזוזה׳ וה׳תפילין׳ וזולתם מן העבודות הדומות להם.

וידוע ש׳עובדי עבודה זרה׳ היו מכוונים לבנות היכליהם ולהעמיד צלמיהם במקום הגבוה שימצא שם ״על ההרים הרמים״ ולזה בחר ׳אברהם אבינו׳ ע״ה ׳הר המוריה׳ בהיותו הגבוה שבהרים אשר שם ופירסם שם יחוד האלוה. ויחד המערב ש׳קודש הקודשים׳ במערב – והוא ענין אמרם ״שכינה במערב״ ובארו רבותינו ׳ז״ל׳ ב׳גמרא יומא׳ ש׳אברהם אבינו׳ יחד המערב – רצוני לומר: ׳בית קודש הקודשים׳. וסיבת זה אצלי – שמפני שהיה הדעת המפורסם אז בעולם – עבודת השמש ושהוא האלוה, אין ספק שבני אדם היו כולם פונים למזרח, ומפני זה פנה ׳אברהם אבינו׳ למערב ב׳הר המוריה׳ – רצוני לומר: ב׳מקדש׳ – עד שישים אחוריו לשמש. הלא תראה ׳ישראל׳ בעת כופרם ושובם לדעות הקודמות הרעות ההם, מה עשו? ״אחוריהם אל היכל יי ופניהם קדמה והמה משתחויתם קדמה לשמש״. והבן זאת הפליאה – ואין ספק אצלי גם כן, שהמקום אשר ייחדו אברהם בנבואה היה ידוע אצל ׳משה רבינו׳ ואצל רבים שאברהם בנבואה היה ידוע אצל ׳משה רבינו׳ ואצל רבים שאברהם צווה אותם שיהיה זה בית עבודה – כמו שבאר המתרגם ואמר: ״ופלח וצלי אברהם תמן באתרא ההוא, ואמר קדם יי הכא יהון פלחין דריא וגו׳״. ואשר לא התבאר ב׳תורה׳ ולא נזכר בפרט, אבל רמז אליו ואמר: ״אשר יבחר יי וגו׳״ יש בו אצלי שלש חכמות. האחת מהן – שלא יחזיקו בו האומות וילחמו עליו מלחמה חזקה כשידעו שזה המקום מן הארץ הוא תכלית התורה; והשנית – שלא יפסידוהו מי שהוא בידם עתה וישחיתוהו בכל יכלתם; והשלישית, והיא החזקה שבהם – שלא יבקש כל ׳שבט׳ היותו ׳בנחלתו׳ ולמשול בו, והיה נופל עליו מן המחלוקת והקטטה כמו שנפל בבקשת ה׳כהונה׳ – ולזה באה המצוה שלא יבנה ׳בית הבחירה׳ אלא אחר ׳הקמת מלך׳ עד שתהיה המצוה לאחד ותסתלק המחלוקת – כמו שבארנו ב״ספר שופטים״.