דברים יד:כב מחשבת ישראל: חובות הלבבות, גבורות השם ומורה נבוכים

וְעַל אֵלֶּה אַרְבָּעָה הָעִנְיָנִים חַיָּבִים בְּנֵי הָאָדָם בַּעֲבוֹדַת הָאֱלֹהִים וְכָל אֲשֶׁר יוֹסִיף הַבּוֹרֵא טוֹבָה לְאָדָם חַיָּב עָלֶיהָ עֲבוֹדָה. וּמִן הָרְאָיָה עַל זֶה כִּי הַתְּבוּאוֹת חַיָּבוֹת בְּמַעֲשֵׂר שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד) עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ וּמִי שֶׁנָּתַן לוֹ הָאֱלֹהִים מֵאָה כּוֹר שֶׁל תְּבוּאָה חַיָּב מִמֶּנָּה עֲשָׂרָה כּוֹרִים לֵאלֹהִים וּמִי שֶׁנָּתַן לוֹ הָאֱלֹהִים עֲשָׂרָה כּוֹרִים חַיָּב לֵאלֹהִים מֵהֶם כּוֹר אֶחָד. וְאִם יוֹצִיא הָאֶחָד תִּשְׁעָה וַחֲצִי וְהַשֵּׁנִי אֶחָד יִהְיֶה הָרִאשׁוֹן עָנוּשׁ וְהַשֵּׁנִי מְקַבֵּל שָׂכָר.

ודוקא מספר שבעים הוא ראוי אל התחלה הפנימית שלהם, שמספר שבעים, בעבור שמספר "סוד" הוא במספר שבעים, מורה על מדריגת המספר הזה העליונה הפנימית. ולכך לא תמצא בתורה מספר משוער רק עד שבעים; וזה כי תמצא בתורה מספר עשרה משוער למעשר (דברים יד, כב), ומספר עשרים משוער ליוצאי צבא (במדבר א, כ), ומספר שלשים ללוים שיבא לצבא צבא באוהל מועד (במדבר ד, ג), ומספר ארבעים למלקות (דברים כה, ג), ומספר חמשים שישוב הלוי מצבא העבודה (במדבר ח, כה) וליובל (ויקרא כה, יא), ומספר ששים, שעד ששים שנה יש ערך מחולק לפי השנים, ומן ששים ולמעלה אין ערך לפי השנים*, ומספר שבעים לשבעים זקנים (במדבר יא, טז), ומן שבעים ולמעלה אין כאן מספר משוער. וכל זה כי המספר השיעור מן הדברים הנגלים, ויותר ממספר שבעים אין גלוי ושעור. ולכך בא מספר "סוד" בגמטריא שבעים, להורות על מדריגה הפנימית של מספר שבעים, ואין אחריו דבר.

וטעם תועלת החג הוא ידוע – למה שיגיע לאדם מן הקיבוץ ההוא, מהתחדש התורה בהפעלות ההוא והתאהב בני אדם וחברם קצתם אל קצתם; וכל שכן ׳מצות הקהל׳ אשר טעמה מפורש: ״למען ישמעו וגו׳״. וכן ׳דמי מעשר שני׳ – להוציאם שם – כמו שבארנו. וכן ׳נטע רבעי׳ ו׳מעשה בהמה׳ יהיה שם אם כן בשר ה׳מעשר׳ ויין ׳נטע רבעי׳ ו׳מעות מעשר שני׳ כדי להרבות המזונות שם. ולא הותר למכור דבר מאלו ולא לאחרו מזמן לזמן, אלא כמו שאמר ית׳: ״שנה בשנה וגו׳״. – ועל כרחו יעשה בהם צדקה. וכבר הזהיר על הצדקה במועדים ואמר: ״ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך וגו׳ והגר והיתום והאלמנה״ – הנה זכרנו טעם פרטי זה הכלל וחלקים רבים מהם.