דברים יז:ט מחשבת ישראל: הכוזרי, חובות הלבבות, גן נעול ותורת העולה

(לט) אָמַר הֶחָבֵר: תּוֹרָתֵנוּ קְשׁוּרָה בַהֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי אוֹ מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלָיִם, בְּמַעֲמַד שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים וְכֹהֲנִים וְסַנְהֶדְרִים, וַאֲנַחְנוּ מְצֻוִּים שֶּׁנִּשְׁמַע מֵהַשּׁוֹפֵט הַמְמֻנֶּה בְכָל דּוֹר וָדוֹר, כְּמוֹ שֶׁאָמַר: אוֹ אֶל הַשּׁוֹפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה וגו' וְסָמַךְ לוֹ אָמְרוֹ: 'וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ', 'לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר', 'וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֶל הַכֹּהֵן וּמֵת הָאִישׁ הַהוּא', חִבֵּר הַמְרוֹת הַכֹּהֵן וְהַשּׁוֹפֵט לַגְּדוֹלָה שֶׁבָּעֲבֵרוֹת, בְּאָמְרוֹ: 'וּבִעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵל' וְסָמַךְ לוֹ 'וְכָל הָעָם יִשְׁמְעוּ וְיִירָאוּ', בְּעוֹד שֶׁהַסֵּדֶר נִשְׁאָר מֵהָעֲבוֹדָה וְהַסַּנְהֶדְרִין וּשְׁאָר הַכִּתּוֹת, אֲשֶׁר בָּהֶם יִשְׁלַם הַסֵּדֶר וְיִדְבַּק בָּהֶם הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי בְּלִי סָפֵק, בֵּין בִּנְבוּאָה בֵּין בְּאֹמֶץ וְהוֹדָעָה, כַּאֲשֶׁר הָיָה בְּבַיִת שֵׁנִי, וְלֹא יִתָּכֵן לַעֲבוֹר עַל כְּמוֹתָם הַהַסְכָּמָה מִדַּעְתָּם. וּבָזֶה נִתְחַיַּבְנוּ בְמִצְוַת מְגִלָּה וּפוּרִים וּמִצְוַת חֲנֻכָּה, וְיָכֹלְנוּ לוֹמַר: 'אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל מִקְרָא מְגִלָּה', וּ'לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל חֲנֻכָּה', וְ'לִגְמֹר אֶת הַהַלֵּל' וְ'לִקְרֹא', וְ'עַל נְטִילַת יָדַיִם', וְ'עַל מִצְוַת עֵרוּב', וְזוּלַת זֶה. וְאִלּוּ הָיוּ חֻקֵּינוּ יוֹצְאִים אַחַר הַגָּלוּת לֹא הָיוּ נִקְרָאִים 'מִצְוֹת', וְלֹא הָיִינוּ חַיָּבִים לְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם, אַךְ הָיוּ אוֹמְרִים בָּהֶם שֶׁהֵם 'תַּקָּנָה' אוֹ 'מִנְהָג'. וְרֹב מִצְוֹתֵינוּ סְמוּכוֹת אֶל מֹשֶׁה הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינָי. וְכֵן רָאוּי, שֶׁהָיָה עַם שֶׁלֹּא הֻצְרְכוּ לִטְרֹחַ בִּמְזוֹנוֹת אַרְבָּעִים שָׁנָה וְלֹא בִלְבוּשׁ וְלֹא בְדִירָה, וְהֵם כַּאֲשֶׁר הָיוּ מִן הָרֹב וּמֹשֶׁה נִמְצָא עִמָּם וְהַשְּׁכִינָה אֵינֶנָּה זָזָה מֵהֶם, וְהוּא כְבָר צִוָּה אוֹתָם בִּכְלָלֵי הַמִּצְוֹת, הֲיַעֲלֶה בַדַּעַת שֶׁלֹּא יִשְׁאֲלוּ עַל פְּרָטֵיהֶם עִם הַשָּׁעוֹת וְיַעְתִּיקוּ פֵּרוּשֵׁיהֶם וּמַחְלְקוֹתָם, וּכְבָר אָנוּ רוֹאִים, 'וְהוֹדַעְתִּי אֶת חֻקֵּי־הָאֱלֹהִים וְאֶת־תּוֹרוֹתָיו', וְהוּא כְבָר אָמַר לָהֶם בָּאַחֲרוֹנָה: 'כִּי הִיא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם'. וּמִי שֶׁרוֹצֶה לְהַכְזִיב הַפָּסוּק הַזֶּה יִרְאֶה עִנְיַן הַקָּרָאִים, וּמִי שֶׁהוּא רוֹצֶה לְהַאֲמִין בּוֹ יִרְאֶה חָכְמַת הַמִּשְׁנָה וְהַגְּמָרָא, וְהֵם מְעַט מֵהַרְבֵּה מֵהַחָכְמוֹת הַטִּבְעִיּוֹת וְהָאֱלֹהִיּוֹת וְהַמּוּסָרִיּוֹת וְהַגַּלְגַּלִּיּוֹת, וְיִרְאֶה שֶׁבֶּאֱמֶת רָאוּי לָהֶם לְהִתְפָּאֵר עַל כָּל הָעַמִּים בְּחָכְמָתָם. וּקְצָת מִצְוֹתֵינוּ – מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' עִם הַתְּנָאִים הַנִּזְכָּרִים. וּכְבָר הִתְמִידָה הַנְּבוּאָה בְּבַיִת שֵׁנִי קָרוֹב לְאַרְבָּעִים שָׁנָה, וּכְבָר שִׁבַּח יִרְמְיָהוּ עַד מְאֹד בִּנְבוּאָתוֹ אַנְשֵׁי בַיִת שֵׁנִי וַחֲסִידוּתָם וְחָכְמָתָם וְיִרְאָתָם, וְאִם לֹא נִסְמֹךְ עַל אֵלֶּה עַל מִי נִסְמֹךְ? וּכְבָר אָנוּ רוֹאִים מַה שֶּׁנִּקְבַּע אַחֲרֵי מֹשֶׁה וְהָיְתָה מִצְוָה, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה שְׁלֹמֹה שֶׁקִּדֵּשׁ אֶת תּוֹךְ הֶחָצֵר וְהֶעֱלָה עוֹלוֹת בְּזוּלַת הַמִּזְבֵּחַ, וְעָשָׂה הֶחָג שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת יָמִים וּמַה שֶּׁכָּתַב דָּוִד וּשְׁמוּאֵל מִסֵּדֶר הַמְשׁוֹרְרִים בַּבַּיִת, וְהָיוּ לְמִצְוֹת תְּמִידוֹת, וּמַה שֶּׁעָשָׂה שְׁלֹמֹה בַמִּקְדָּשׁ, וּמַה שֶׁהִנִּיחַ מִמַּה שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה בַמִּדְבָּר, וּמַה שֶּׁהֶעֱמִיד עֶזְרָא בְּבַיִת שֵׁנִי עַל קְהָלוֹ לָתֵת שְׁלִישִׁית הַשֶּׁקֶל, וּמַה שֶּׁהֶעֱמִידּוּ בִמְקוֹם הָאָרוֹן תְּכוּנָה שֶּׁתָּלוּ לְפָנֶיהָ הַפָּרֹכֶת, בַּעֲבוּר שֶׁיָּדְעוּ כִּי הָאָרוֹן גָּנוּז לְשָׁם.

וְעוֹד כִּי הַתּוֹרָה הֵשִׁיבָה אוֹתָנוּ בְּכָל תּוֹלְדוֹתֶיהָ אֶל הַקַּבָּלָה כמ״ש (דברים יז) כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט וְגוֹ׳ וְאָמַר (שם) וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט וְאָמַר (שם) וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן וְגוֹ׳.

וכן הבדיל השם ב"ה בארח החכמה בין מקצת המשפחות מזרע יעקב ושאר משפחותיו. וְחִייֵב למקצתן תורות ומצות ידועות לעשותן, ואזהרות ידועות שישתמרו מהן, מה שלא צוה ולא הזהיר לשאר המשפחות. והן משפחת הכהנים בני אהרן ומשפחת הלוים. כמו שנאמר (דהי"א כג, יג) "ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים הוא ובניו עד עולם להקטיר לפני יי' לשרתו ולברך בשמו עד עולם". ואמר משה לקרח בהצותו על יי' (במדבר טז, ט) "המעט מכם כי הבדיל אלהי ישראל אתכם מעדת ישראל להקריב אתכם אליו לעבוד את עבודת משכן ה' ולעמוד לפני העדה לשרתם?". הזכיר בדבריו "אלהי ישראל" גם מ"עדת ישראל". בעבור הבדיל השם ב"ה בין זרע ישראל ובין כל העמים אשר על פני האדמה. וצוה לכולם מצות ידועות יעבדוהו בו. וזרע ישראל הקריב לעבודתו לעבדו ולשרתו בעבודות נשגבות מדרך הטבע המוטבע בששת ימי בראשית כמבואר למעלה (חלון ו'). ולכן נקרא "אלהי ישראל" וזה חבה יתירה. ויותר ממנה בהיות מקצת משפחות העם החביב הזה נבדלים לטובה משאר משפחותיהן כמו משפחות שבט לוי. ויפה אמר, "המעט מכם", הסגולה הדבקה במשפחותיכם, כי הבדיל השם אתכם לתהלה ולכבוד משאר העדה, שהן נבדלים לתהלה ולתפארת מכל העמים אשר על פני האדמה. ונאמר עוד (דברים י, ח) "בעת ההיא הבדיל יי' את שבט הלוי לשאת את ארון ברית יי'". וההבדלות האלו כולם כפי ארחות החכמה העליונה המבדלת בין המעשים המצווֹת והאזהרות והשכר והפרעון, כפי הבדל נפשות המקבלים, כמו שהבדילה החכמה במעשיה שמים וארץ בנתינת הצורות כפי הבדלי מקבליהן. כמו (בראשית א, ד) "ויבדל אלהים בין האור ובין החשך". (א, ז) "ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע". והעיד המשורר האלהי שהיה זה בחכמה כי אחר שהזכיר כל מעשה בראשית אמר (תהלים קד, כד) "כולם בחכמה עשית" וכמו שרמזנו למעלה (חדר ב' חלון ה'). וכן לעניין צאצאי תבל האדם וכל אשר עליה, הבדיל ביניהן בחכמה. ואין ספק כי זרע אהרן הכהן ע"ה, מוכשרים לקבל הנפשות שנאצלו בהן כחות יקרות ידועות בשעור רב, מה שאין זרע המשפחות האחרות מוכשרין אליהן. וכן משפחות הלוי. וכפי הבדל הנפשות נבדלו בענין המעשים והעבודות, כפי ארחות החכמה המקבילות נגד הנפשות שהן על מצב זה. על דרך משל נאמר שנאצל בנפשותיהן כח קדושה בשעור רב, שממנה תלויין הפעולות הנצרכות למשרתי ה' שישתמרו מכל טומאה ומכל מחשבת הבל ועניני העולם. ולא תדבק מחשבתם עם עניני הבית והאשה והבנים, כי הם צריכין לעמוד במקדש ה' להקריב קרבנות העם ולכוין לבם לשמים לכפר על עדת ישראל. וכן כח הזריזות בשעור רב, שלא תכבד עליהם העבודה הקדושה הזאת, אם מרבים העם להביא עולות ושלמים, שלא יתעצלו ויעשו ברפיון ידים. וכן הטהרות והטבילות. וכן צריכין להיות בעלי הציורים המדעיים בהגלות גדולה ובשעור רב. ובעלי בינה גדולה להבין ביראת ה' בעבור שהן חייבין לדעת משפטי העבודות ולעמוד בסוד ה' לכוין הכונות הנאותות לכל קרבן וקרבן, והוידוים והתפלות והתהלות ליוצר הכל ב"ה, כי באמצעות כל זה יהיה המשרת רצוי והקרבן לרצון לפני ה'. וכל זה בדרכי המדע והבינה והשכל הטוב כמבואר למעלה. וכן לעניין [ידיעות] התורות והחקים והמשפטים, כי להם יאות להורות הוראות בישראל. כמו שנאמר (דברים יז, ט) "ובאת אל הכהנים הלוים". ונאמר (דברים לג, י) "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל". ונאמר (ויקרא י, י-יא) "ולהבדיל בין הקדש ובין החול ובין הטמא ובין הטהור. ולהורות את בני ישראל את כל החקים אשר דבר יי' אליהם ביד משה". ומזה תקיש על הכל.