רַק֮ לֹא־יַרְבֶּה־לּ֣וֹ סוּסִים֒ וְלֹֽא־יָשִׁ֤יב אֶת־הָעָם֙ מִצְרַ֔יְמָה לְמַ֖עַן הַרְבּ֣וֹת ס֑וּס וַֽיהוָה֙ אָמַ֣ר לָכֶ֔ם לֹ֣א תֹסִפ֗וּן לָשׁ֛וּב בַּדֶּ֥רֶךְ הַזֶּ֖ה עֽוֹד׃
לנבוכי התקופה
אמנם, יש גם פרשת מלכים בתורה. אבל באותו מקום גופו מדגשת התורה, כי כל עיקרה של המלכות, שהיא סמל ההשתעבדות של הפרט לכלל, באה אצלנו רק מתוך אהבת החיקוי: ״וְאָמַרְתָּ: אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי״ (דברים יז, יד), והתורה נהגה בזה כמו בעניין יפת תואר, להחליש את התאווה על ידי מילוי התאווה, ברם על ידי הגבלות רבות: ״רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים... וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים... וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד... וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה... וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו״ (שם שם, טז-יט). וכלום אפשר לנו לתאר מלך בלי כסף וזהב, מלך בלי סוסים וכלי זיין, מלך שהוא בבחינת ״קטן וספר תורה בידו״... וכל זה מפני שבכלל לא היתה דעת התורה נוחה ממלכות, שפוגעת היא סוף־סוף בחירות האישית של היחיד.
חובות הלבבות
וְרָאוּי לְךָ אָחִי שֶׁתִּתְנַהֵג בִּפְרִישׁוּת מִן הַתַּעֲנוּגִים הַמֻּתָּרִים בִּיכָלְתְּךָ עַד שֶׁיִּהְיוּ בְּעֵינֶיךָ בִּתְכוּנַת הַתַּעֲנוּגִים הָאֲסוּרִים עָלֶיךָ פֶּן תַּעֲזֹב תּוֹרָתְךָ וְתַנִּיחַ חוֹבָתְךָ, וּכְבָר עָמַדְתָּ עַל מָה שֶׁצִּוָּה הַבּוֹרֵא ית׳ אֶת הַמֶּלֶךְ בְּאָמְרוֹ (דברים יז) וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים וְאָמַר (שם) רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים, וְאָמַר (נחמיה יג) הֲלוֹא עַל אֵלֶּה חָטָא שְׁלֹמֹה וְגוֹ׳, עִם חֹזֶק שִׂכְלוֹ וְרֹב תְּבוּנָתוֹ וּגְדֻלָּתוֹ וּכְפִי בִּינָתְךָ הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ וּפְרֹשׁ מִכָּל אֲשֶׁר יַפְרִישְׁךָ מִמִּצְוֹת הָאֱלֹהִים.
גן נעול
וכן הבדיל השם ב"ה בין זרע יעקב עצמו. וגזר על מקצתן תורות ומצות ידועות שיתחייבו לעשותן, ואזהרות ידועות שישתמרו מהן, שאין זולתן מן הזרע הזה חייבין בהן. והכל בחכמה, בעבור מצב נפשותיהן הנבדל ממצב שאר הנפשות שבזולתן. וממין זה מה שצוה התורה בעניני המלך (דברים יז, יח-יט) "וכתב לו את משנה התורה הזאת וגו' והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו". (שם יז, טז-יז) "רק לא ירבה לו סוסים וגו' ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו, וכסף וזהב לא ירבה לו מאד". ושאר הפרטים עשין ולא תעשה הכלולים בהנהגת המלוכה בישראל. כי גזר בחכמתו מנהגים ידועים למלכים ולמושלים לרוזנים ולשופטים, לא יֵאוֹתוּ לאנשים זולתן להתנהג בהן, בעבור הבדל עניני הנפש שביניהן. וכמו שאמרנו (חדר ה' חלון יב) שאין נפש הנביא ונפש המלך שוה לנפש אחד העם, ושם בארנו דבר בטעמו. ולפי שעניני המלוכה ומשפטיה מסתעפים מכחות יקרות המצויירות בנפש המלך היקרה, ואין זה נודע לעיני בשר, זולתי למי שהוא בוחן לבות ויוצר הנפשות ית', על כן הוזהרנו מהקים עלינו מלך כפי רצונינו איש אשר נבחר בו ואשר הוא טוב בעינינו. כי אולי איננו בעל הנפש הראוי למלוך? אבל יהיה המלכתו כרצון השם ב"ה, האיש אשר יבחר בו ה'. כי הוא יודע מצפוני הנפשות סודן ויסודן. כמו שנאמר (דברים יז, טו) "שום תשים עליך מלך אשר יבחר יי' אלהיך בו". כלומר לא כמו שאמרת "אשימה עלי מלך". אלא על פי ה'. וכן אמר ראב"ע ז"ל, "אשר יבחר על פי נביא או משפט האורים. והטעם לא אשר תבחר אתה". ע"כ. וכן תמצא כי המלך הראשון נבחר ע"פ ה', והוא שאול בחיר ה'. ואחריו הומלך דוד ע"פ השם, ונבחרו זרעו אחריו במצות השם.