דברים י:יד מחשבת ישראל: עקידת יצחק, גן נעול, מורה נבוכים ולנבוכי התקופה

הנה שעדות שלשתן מכוין למה שאמרנו מצורך התישרות השכל האנושי באלהי העומד עליו כי על זה היתה עצת יתרו נכונה בשאמר וצוך אלהים ויכלת עמוד (שמות י"ח) ואמרו ז"ל לך המלך בגבורה (מכילתא פ' יתרו). ואם כן איפה בדברים אלו המעשים אשר מדרך השכל האינושי להתגבר עליהם בחוזק יד כ"ש בידיעות העליונות הרוחניות ובהשגת אמיתות העיונים האלהיים ודעת דרכיו ומצוא חפציו שהם עליונים נעלמים נסתרים ונפלאים ממנו כמו שאמר המשורר פליאה דעת ממני נשגבה וכו' (תהילים קל״ט:ו׳). ורבן של נביאים בקש עליהם. אפס קצהו תראה וכלו לא תראה. שהשכל האינושי יש להכנע לאלו ההוראות הנבואיות לבטל דעתו ולסתור גזרותיו מפניהם כמו שאמר בפירוש כי לא מחשבותי מחשבותיכם וכו' (ישעיה נ"ה). וזה אם להכחישם ממש כמו שקרה לאלו הג' רעים נאמנים. אם לתת לב ולהעמיק להשגת דברים והכרת ענינים אשר לא שערום ולא ציירו מציאותם מתחלה כמו המראות האלהיות אשר נזכרו לישעיה ויחזקאל וזכריה. וזולתם מהנביאים שהשתוממו עליהם בדבריהם. או כשנתוסף אליו מדע והשכל והשגת ענין מה והכנתו היותו על אופן אחר ובפנים שונים עצומים ונפלאים ממה שחשב והשכיל מהם ראשונה כמו שהיה הענין ליעקב אבינו במראה הנפלאה אשר יסופר עליה בתחלת פרשה זו אשר ביאר בדבריו שבאת עליו ההערה האלהית להשכילו ולהודיעו והעלותו במדעו שיעור מה שהיה בתחלה זר ונפלא בעיניו וכמ"ש בפי' אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי. והיה ענין תמיהתו לפי שההנחה הזאת רצוני ליחד לאל יתברך קביעות דירה ובית מושב אהל ומשכן כאשר תיחד אותם התורה האלהית בכאן ובעיקר ספוריה הנה היא תניח ביטולים גדולים לפי ההצעות השכליות ובפרט תחייב שלשה שקרים עצומים. הראשון שיהיה הוא ית' בעל שיעור כמשפט כל מתקומם במקום. והשני שיהא מתנועע ונעתק ממקום למקום בנסוע המחנות. והשלישי שיהא לו שום צורך אשר לו יתנועע. חלילה לאל מאלו החסרונות וכיוצא בהם כלל וחלילה שיסכים השכל העיוני עליהם אמנם באת כנגד זה ההערה האלהית והרחיבה בו ספריה וספורים לא לבטל גזירות השכל באלו הגזירות והמשפטים וכיוצא בהם שהם תקועים במקום נאמן אבל לעוררו ולזרזו לדעת מתוך ההנחות האלו דעות ועיונים שהיו מתחלה רחוקים בעיני שכלו ולהקרבם וזה במה שישכיל בכל מה שיאמר מזה המין כי חפץ יי' למען צדקו לרשום ולצייר בלבנו אמיתת השגחתו ועוצם עיונו ותכלית הדבקו באנשים השלמים החפצים לשמוע בקולו ולדבקה בו שיעור מה שלא יושכל אל הדעות הפלוסופיות. כי אם יספיקו לגזור קצת גזרות אמיתיות במציאותו ואחדותו ופשיטותו יתב' הנה באמת יחסרו מהשכיל עקר מה שצריך השכלתו להצלחת האדם ושלמותו כמו שביארנו הוטב אצל פי' עץ הדעת טוב ורע שער ז' וכמו שיושלם ביאורו בכמו אלו הענינים על מעשה המשכן שער מ"ח ב"ה. וכוונת זה התועלת הנמרץ ביארה ישעיהו הנביא באומרו כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי (ישעיה ס"ו) הנה במה שאמר השמים כסאי והארץ הדום רגלי ייחס לעצמו הגדולה והגבורה באופן שלא יסבול שום חסרון מהג' אשר זכרנו כי מי שהשמים כסאו הוא והארץ שרפרף שלו הנה כבודו מלא עולם והנה הוא בלתי בעל תכלית ואשר הוא כן לא יתקומם ולא יתנועע כי הוא מאמר שוה לאומרו (ירמיהו כ״ג:כ״ד) הלא את השמים ואת הארץ אני מלא והנמצא העליון הכולל אשר בזה אינו צריך לזולתו כי הכל שלו שנאמר כי לי תבל ומלואה (תהלים נ'). ואם כן איזה בית אשר תבנו לי שאבא לדור ולהתקומם בתוכו ואיזה מקום מנוחתי שאנוח בו מהרוגז והעצב שיש לי מחסרון דבר ואיך תחשבו שאני נעתק ממקום למקום לבא ביניכם כאחד מכם שמתנועע בכלים גשמים ועל ידם עושין כל צרכיהם שהרי אין מציאותי על זה האופן ואין מעשי נעשין על הדרך ההוא בשום פנים. שאם נקראתי בורא ויוצר ועושה ואת כל אלה ידי עשאה. רצוני השמים והארץ שהזכיר וכל צבאם. לא היתה הבריאה ביד ולא בשום כלי גשמי כלל רק ויהיו כל אלה נאום ה' כלומר במאמר לבד וכמו שאמר בדבר ה' שמים נעשו (שם ל"ג) כי הוא אמר ויהי (שם) וכמו שנתפרסם בעשרה מאמרות נברא העולם (אבות פ"ה) ועניך המאמר הוא הרצון האלהי לבד. ואם כן למה בחרתי בעיר וצויתי לבנות לי בית מקדש לשכון בתוכם ודאי לא לצרכי רק לצורך השכנים ותועלתם כמלך שמעתיק ישיבתו מארץ טובה ועיר ממלכה לעיר קטנה וארץ גזירה להטיבה ולהצליחה להוציאה מעמלה ועניה על ידי רוב הברכות וההצלחות אשר יבואו לרגלו והיה הטוב ההוא מה שכוונתי להעיר אזן קצרי השגה ומשתוקקין אל השלמות ומשתדלין אל הגעתו ולזה אמר ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי. ירצה כוונתי לשום עיני לטובה על השכל האינושי אשר הוא מתחלתו עני ונקצר יד מהשיג אמיתת הענינים העמוקים אשר אמרנו אך כשימצא לו תנאי שני והוא שיהיה נכה רוח. כלומר מרגיש בקוצר השגתו ומתעצב בה כי אל השמח בחסרונו או שאינו מרגיש בה אין לו שום תקנה ועוד צריך תנאי שלישי שיהא חרד מאד ומשתדל לקראת השלימות ובחריצות גדולה וכמו שאמר (שמואל א ט״ז:ד׳) ויחרדו זקני העיר לקראתו, הנה חרדת אלינו כו' (מלכים ב ד׳:י״ג) כי ודאי איש אשר אלה לא יועילו מאד אלו ההערות להצלחתו. ואולי כי רצה באומרו ואת כל אלה ידי עשתה ויהיו כל אלה כו' ואל זה אביט כו' כי את כל אלה צבאות השמים והארץ אשר זכרתי עשתה ידי ויהיו כל אלה נמצאים ועומדים לפני מזומנים למצותי ואין אתי חסרון כל דבר ועם כל זה לא אביט לשכון שכינתי כי אם אל עני ונכה רוח וחרד על דברי ועל דרך שאמר ע"י משה הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים, רק באבותיך חשק ה' וכו' (דברים י׳:י״ד) וזה וזה הוא דרך נכון. וכל אלו הענינים ומה שילוה אליהם כפי כוונתו כלם יבואו על נכון במקום המיוחד בשער הנזכר ב"ה: ועתה ראה איך קרה לו ליעקב אבינו ע"ה זה הענין רצוני שכבר היו לו עיונים רבים ונכבדים בנויים לתלפיות על הקדמות שכליות אמיתיות במציאות האל יתב' ואחדותו ופשיטותו ואופן השגחתו והנהגתו זה המציאות שיעור מה שאפשר אל השכל השגתו. ושלמותו זה הביאו לשהערה עליו רוח ממרום להשיג ולהשכיל גדולות ונפלאות אשר לא ידעם ושחשבם בעיונם היותם בענין אחר. וזה מה שיורשם מאד בספור זה במה שחוזר לזכור יציאת יעקב מבאר שבע ומגיד פגיעתו במקום ההוא ולינתו בו. ומזכיר שלקח מאבני המקום ושם מראשותיו. ובשכבו שם חלם החלום הנכבד והנורא ההוא אשר עליו אמר בהקיצו אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי ויירא ויאמר מה נורא כו' ושלסוף לקח את האבן אשר שם מראשותיו וירימה מצבה וכל הענין ההוא המגיד גודל המושג לו שם ועוצם מעלתו כי לא יתכן שדברה תורה לשון הבאי בזכרון פרטים כאלו אם לא יועילו דמאי איכפת לן אם שם מראשותיו מאבני המקום או ששמה על כרים וכסתות. וגם לא דברו חכמים לשון הבאי כשאמרו שהאבנים הללו היו מריבות זו עם זו (חולין צ"א:) לומר עלי יניח צדיק זה ראשו עד שנעשו אבן אחת דכתיב ויקח את האבן אשר שם מראשותיו. וגם כמו שאמר שם וחזר ונשנה במדרש שוחר טוב בשיר של פגעים (תהלים צ"א) רבי נחמיה אומר שלשה אבנים היו אמר אם האל מיחד שמו עלי כמו שיחד על אבותי יעשו שלשתן אחת ועמד ומצאן אחת. ואני הנני רואה אותו מתפרש היטב כשיהיה הכל פונה אל התל שהיינו פונים אליו: ויצא יעקב מבאר שבע כו' להיות הקורות אותו בדרך הזה ענינים נפלאים עקריים ושרשיים לשלמות האדם והצלחתו וראויין ליסמך אל קבלתו הברכות מפי בית דין של מעלה ומטה כמו שאמרנו בשער הקודם חזר ליחד להם ספור בפני עצמו וכבר נודע מה שאמרו חז"ל שנטמן בבית שם ועבר ארבעה עשר שנה (מגילה י"ז.) כמו שהוכיחו ממספר שניו והוזכר בפרש"י זכרונו לברכה (ס"פ תולדות) אשר מזה נמשך כי בצאתו משם באוצר בלום מלא חכמות עיוניות היה מוכן לשתקראנה לו נוראות כאלה והוא אומר ויפגע במקום כו' ואם שפשוטו במקומו עומד וזה המקום אשר נקרא שמו יתברך עליו כמו שיתבאר כבר נודע ממקרי האבות שעם היות דברים קורין אותם לשעה גם כן היו רומזים לענינים גדולים ונפלאים אם להווה אם לעתיד לזה הוא נכון לומר כי ויפגע במקום ירמוז אל העיון באלהיות על דרך שאמרו ז"ל ברוך המקום (שבת י"ג:) ולהיות הדרוש הזה זר ונפלא מאד מהשכל האנושי הוא מה שנאמר בו ויפנע במקום שהוא כנוי אל הקצור בהשגה וכמו שאמר הציץ ונפגע (חגיגה י"ד):

ובהתבוננו על משטרם בארץ, כדרך (דברים לג, יד) "וממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים". וכן לכל כוכב וכוכב שָׂם משטר ידוע בארץ. ואין משטרם נודע זולתי ליוצר הכל ב"ה, שהטביע בכל אחד מהם כח ידוע במשקל ובמדה, וכפי כחו מושל על דבר ידוע בארץ. ואמר על זה (ישעיה מ, כו) "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא". כלומר ראו המתנה הגדולה מן הכוכבים. וכל כוכב עולם בפני עצמו מרוב גדלו, כידוע לבעלי החכמה הזאת, ואינם משמשים בערבוביא כמו שידמה הסכל. אבל השם ב"ה מוציא במספר צבאם, הוא יודע מספרם הרב כמה הם. וזה נעלם מלב כל אדם. וכן לכל אחד יקרא בשם הראוי לו כפי כחו שנתן בו, וכפי עבודתו ומשטרו. כדרך (שמות לא, ב) "ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי". כמו (חדר ה' חלון יב) שאמרנו שהוא ב"ה יודע משקלי הכחות והשעור הנכון הראוי לְהִתָּאֵר באחד מן התוארים. וכפי רוב ההתבוננות בכל אלה, ימלא לב המבין יראת ה' וכבוד, ויתן כבוד למלך הכבוד. ולמעלה מזה בעל הציורים הצחים, המסתכל והצופה בעין-לבו בעולמות הנעלמים ממראה העין, ונסתרים ממחשבת הסכלים, ונגלים בלב כל חכמי לב אנשי השם. מחנות המלאכים העליונים משרתי השם ועושי רצונו. גבורי כח, כתות שרפים ואופנים וחיות הקדש אראלים ותרשישים ואופנים ובני אלהים. מרכבות לרבבות.²עיין זהר ח"א קנט, א וח"ב מג, ב; נ, ב; קנט, א; רכז, ב ועוד ובכלל זה כל מעשה בראשית ומעשה מרכבה הנמסרים לחכם ומבין מדעתו. ורק ראשי פרקים ורמזים קצרים וכללים מקובלים באמת ובאמונה, איש מפי איש עד הלכה למשה מסיני. והמבין מדעתו יבין האמת, בהיות בו ציורי הדעת בשלמות, ונטוע בו כח בינה גדולה, וזולת זה אי אפשר. כי הפירוש הארוך לא יועיל לבעל נפש החלושה, כי הענינים מסתתרים ומתעלמים ממנו. ומי שבכחו להבין במראות אלהים הנטועות בשקול הדעת. יירא את השם יראה גדולה ויתבושש מגדולתו. וממה שבארנו תבין איך יתחלפו הנפשות בקיום מצוה זו. כל הקהל יראים את השם, אבל רחוקה יראת האחד מיראת השני מרחק בלי שעור. והיראה שנצטוה עליה החכם ומבין מדעתו, לא יאות לצוֹתה לאחד העם. וכן אם יירא בעל הנפש היקרה את השם על דרך שייראנו בעל הנפש החלושה או קצת יותר ממנו, כבר הוא עתיד ליתן את הדין. לפי שקיום המצווֹת תתחלף כפי הנפשות הנושאות אותן. ויפה אמרו קדמונינו ז"ל במדרשם (מדרש משלי, פרק י), ששואלין את האדם ביום הדין הגדול "צפית במרכבה שלי? שאין לי הנייה בעולמי אלא כשתלמידי חכמים יושבין ועוסקים ושואלין במעשה מרכבה". ודברים נאים נאמרו שם, אבל אין הכונה להאריך בפירוש מאמרי רבותינו ז"ל מבלי הכרח. ולמדונו ז"ל כי הנפשות היקרות הם סגולת זרע יעקב. ומי שיש בו נפש יקרה ואינו עובד את השם כפי כחו, יתן את הדין. ולכן אמרו [במדרש הנ"ל] "אין לי הנייה בעולמי (וכו') [אלא בשעה שתלמידי חכמים יושבים ועוסקים בדברי תורה, ומציצין ומביטין ורואין והוגין המון התלמוד הזה. כסא הכבוד היאך הוא עומד" וכו'].³מדובר בלימוד מעשה מרכבה כי העסק הנכבד הזה יקר מכל. והוא מעשה הסגולה. ולפי שנבדלים הנפשות בדרכי היראה, ויראת הנפש האחת לא תתכן להיות בנפש השני. לכן סָתְמָה התורה ואמרה (דברים ו, יג) "את יי' אלהיך תירא". ולא פֵּרְשָׁה דרכי היראה כי ענין המצוה לכל הקהל כולו, ולא יאות לצותם על דרכים הנעלמים מלבם והנמנעים מכחם. והיתה המליצה לבדה (דברים י, יד) "הן ליי' אלהיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה", והוא דבר שוה לכל נפש. כי השמים והארץ וכל אשר בהם, נראים לכל רואי השמש, ויספיקו להביא יראת השם ורוממותו בכל הנפשות, כפי שהן צריכין למעשה המצווֹת המסתעפים כולם מן היראה כמבואר למעלה. וכמו שיראת הנביא והחסיד והנבון גדולה מיראת זולתן; כן מעשה המצווֹת המסתעפים מהן, גדולים מאד ממעשה המצווֹת המסתעפים מיראת ההמון. וכמו שיתבאר. ודרכי היראה הגדולים והנפלאים, מסרה תורה לחכמי לב, כל אחד יכין בנפשו יראת השם כפי כחו. ראה מה שנאמר על הנביא עובדיה (מל"א יח, ג) "ועובדיהו היה ירא את יי' מאד" כי היה נביא. התמה בדעתך כשצותה התורה על היראה שלא הודיעה נפלאות ונוראות ממעשה בראשית ומעשה מרכבה, המְיַראוֹת נפש האדם. ולא תוכל לומר שאינו נכון לגלות סתרי תורה בפירוש, לפי שהתורה ביד כל אדם. הרי בא יחזקאל הנביא וכתב בספרו מעשה מרכבה. וכן ישעיה ע"ה. והספרים האלו גם הן מסורים לגדולים ולקטנים, ובאו מקצה ארץ ועד קצהו. אך התורה במה שהיא תורה, קבעה דבריה לכל הקהל כולו לא פרשה הענינים הנפלאים האלו. כי אם היו מפורשים עם המצוה, היה ענינים בדרך חוק ומצוה. ויודע השם ב"ה שלא יתכן לצות זרע יעקב גדוליהם וקטניהם, שישמרו המצוה הזאת בשעור זה. אבל בפירוש התורה פנים אל פנים מסר אדוננו משה ע"ה סוד הדברים. והשומע ישמע. וצוה (דברים יז, יא) שלא נסור מדברי אנשי הקבלה⁴ענינו כאן מסורת תורה שבעל פה ימין ושמאל כמבואר למעלה. וכן צוה על הנביאים שקמו אחריו בכל דור ודור, ואמר (דברים יח, טו) "אליו תשמעון" כמבואר. כי הם אנשי החכמה והבינה שהגיעה עליהם הקבלה הנאמנה, הם ילַמדו לישראל משפטי המצווֹת וסודם, לכל אחד כפי דרכו. וכן עמדו הנביאים ופרשו הסודות הללו, וכתבום על ספר ברוח הקודש ברשיון השם ב"ה. כי ביד המלך שלמה ע"ה נכתב ספר משלי המגלה תעלומות רבות בפירוש המצווֹת, ואמר בפירוש המצוה הזאת (משלי ב, א) "בְּנִי, אם תקח אֲמָרַי" וגו'. (ב, ה) "אז תבין יראת יי' ודעת אלהים תמצא". הודיע כי היראה עמוקה מי ימצאנה? זולתי בהופיע רוח בינה ודעת אל האדם. אז יבין יראת ה', כי יצפה בעין הלב גדולותיו ונוראותיו של יוצר בראשית. ובא ישעיה ע"ה וגלה סודות המרכבה. ואחריו יחזקאל ע"ה שכתב פרשה שלמה. והמכתב ברוח השם. לא יבינהו זולתי מי שחנן אותו השם ב"ה דעת בינה והשכל. ולא כתבוהו בלשון חוק ומצוה כולל לכל הקהל כולו, רק בלשון הודעה וספור. וכן שאר הנביאים רמזו רמזים כאשר נצטוו מפי השם, וכפי השעור שחפץ בו שיהיה נכתב לדורות. וזה אמת:

אבל חפצתי לבאר פה בקצרה, שהערת חפץ האדם לבקש חכמה ולהתנהג בדרכיה, הכל באמצעות יראת ה'. ובתורה מפורש הדבר, כי תקדים היראה לכל התורה כולה שנאמר (דברים י, יב) "ועתה ישראל מה יי' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את יי' אלהיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו", להורות כי יראת ה' יסוד הכל. והירא ילך בדרכי השם שהן דרכי החכמה. וההולך בדרכיו יאהבנו. והאוהב השם ב"ה יעבדנו בכל לב ובכל נפש. וכמו שבארנו בספר "רוח חן"²חכמת שלמה, פרשה א פסקא ד (עמ' 36) דברים ברורים למבין. אחר כן הודיע כי נקל לאדם שישתמש בכח היראה הנטוע בו לירוא את השם ב"ה. לפי שהדעת תכריחנו עליו, הן יראת הכבוד והרוממות, הן יראת משפטיו ועונשיו. ועל הראשון אמר (דברים י, יד) "הן ליי' אלהיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה", כלומר השקול המדעי ידע זאת. שהוא ב"ה נורא ועליון רב ושליט על העליונים והתחתונים. ועל השני אמר (דברים יא, ב-ז) "וידעתם היום וגו' ואת אותותיו ואת מעשיו אשר עשה בתוך מצרים וגו' ואשר עשה לחיל מצרים וגו' ואשר עשה לכם במדבר וגו' ואשר עשה לדתן ולאבירם וגו' כי עיניכם הרואות" וגו'. כלומר יראת עונשיו אתם יודעים בידיעת החוש, שהוא משלם טוב לטובים ונפרע מן הרשעים. ומי שאין בו אחת משני מיני יראה אלו, לא יחכם לעולם. ואם הוא בזדון הרי זה מִכַּת המנאצים והכופרים המשחיתים הדעת. ואם הוא בשכחה, הוא מִכַּת משוקעי התאוה הבוערים והנבערים מדעת המושכלות הראשונות שנאמר עליהן (תהלים צב, ז) "איש בער לא ידע". ואמר (ישעיה ה, יב) "והיה כנור וגו' וחליל וגו' ואת פעל יי' לא יביטו ומעשי ידיו לא ראו". ואמר בעונש המגיעם (ה, יג) "לכן גלה עמי מבלי דעת".