דברים י:יט מחשבת ישראל: יסוד מורא וסוד תורה, נתיבות עולם, לנבוכי התקופה וחובות הלבבות

ויש אחרים שחכמתם דיקות הלשון לדעת הבנינים ומחלוקותיהם והאותיות המשרתים והשרשיים והשמות והפעלים העומדים והיוצאים שהם על דרכים רבים ואותיות הטעמים והמלות ואיך ידביקו הפעולים ובאמת כי היא חכמה מפוארה כי ידעו בעליה לדבר לשון צחות במכתבו או בחרוזיו גם טעמים רבים הם מפורשים מדרך הלשון גם מצוה כמו (ויקרא י״ט:י״ח) ואהבת לרעך כמוך שאיננו כתוב את רעך כמו (דברים ו׳:ה׳) ואהבת את ה' א-להיך והעד הנאמן שהוא כתוב על הגר (ויקרא י״ט:ל״ד) ואהבת לו כמוך ואין להשיב (דברים י׳:י״ט) ואהבתם את הגר כי אין שם כמוך והטעם דבק ככתוב למעלה כאשר פרשתיו במקומו והאמת כי טוב הוא למשכיל שילמוד מזאת החכמה רק לא יתעסק בה כל ימיו לקרוא ספרי ר' יהודה המדקדק הראשון וי' ספרי ר' מרינוס וכ"ב ספרי ר' שמואל הנגיד ועל כאלה אמר שלמה (קהלת י״ב:י״ב) עשות ספרים הרבה אין קץ.

וכן אמרו במדרש (שוח"ט תהלים פרק קמו) על הגר "ואהבתם את הגר" (דברים י, יט), זה שהניח מקומו ובית אבותיו ובא אליכם להתגייר להתדבק בכם, "ואהבתם את הגר". ולכן נאמר (ישעיה נז, יט) "שלום שלום* לרחוק ולקרוב", כלומר השלום הוא הדבוק שנותן לאחר, והוא יותר אל אותו שבא מרחוק. 'והדר לקרוב', שאין מורה כל כך הדבוק בו יתברך. ודבר זה מצד שהוא מזכך נפשו לגמרי כאשר שב בתשובה, ולכך נעשה לו זדונות שלו כזכיות. כי הזדון, שהוא הריחוק בעצמו שהתרחק, ובא אל השם יתברך, מורה זה על הדבוק הגמור בו יתברך, ובזה זדונות שלו נעשים זכיות.

לא רק על הפרטים מבני ישראל חסה התורה – אך גם על הפרטים משאר האומות, הבאים להסתופף תחת צל קורתנו, פרשה התורה את כנפיה, אם כי על ידי זה סבל כל הכלל הישראלי. דבר זה אפשר לראות ביותר מהלכות גרים. אמרנו – ״‎הלכות גרים״‎, אבל באמת, אין בתורה אלא חוק אחד והוא: ״‎חֻקָּה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם וְלַגֵּר וּלְאֶזְרַח״‎ (במדבר ט, יד). וחוק זה יקר כל־כך בעיני התורה, עד שכמה וכמה פעמים כפלה אותו. התורה אינה מסתפקת בזה רק בחוקיות בלבד, אך דורשת מאיתנו גם אהבה, שנאהוב את הגר בכל לבבנו ובכל נפשנו – ״‎וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר!״‎ (דברים י, יט).