דברים י:כ מחשבת ישראל: חובות הלבבות וגן נעול

וְעַל הַהַקָּשָׁה הַזֹּאת רָאוּי לְךָ אָחִי שֶׁתָּבִין כִּי רֹב הָעִנְיָן הַמְכֻוָּן בַּמִּצְוֹת שֶׁהֵם בַּגּוּפִים וּבָאֵבָרִים הוּא לְהָעִיר עַל הַמִּצְוֹת אֲשֶׁר תִּהְיֶינָה בַּלְּבָבוֹת וּבַמַּצְפּוּנִים מִפְּנֵי שֶׁעֲלֵיהֶן מִשְׁעַן הָעֲבוֹדָה וְהֵם שֹׁרֶשׁ הַתּוֹרָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים י) אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ תִּירָא וְגוֹ׳ וְאָמַר (שם ל) כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ וְאָמַר (שם י) מָה ה׳ אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ וְגוֹ׳.

וְהַרְבֵּה פְּעָמִים מַקְדִּים הַסֵּפֶר זֵכֶר יִרְאַת הָאֱלֹהִים עַל אַהֲבָתוֹ כְּמוֹ שֶׁאָמַר (דברים י) וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה׳ אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה וְאָמַר (שם) אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ תִּירָא וְגוֹ׳, וְחִיֵּב הַדִּין לְהַקְדִּים הַיִּרְאָה עַל הָאַהֲבָה בֵּאלֹהִים מִפְּנֵי שֶׁהִיא תַּכְלִית הַפְּרִישׁוּת וְסוֹפָהּ הָרָחוֹק וְהַקְּרוֹבָה שֶׁבַּמַּדְרֵגוֹת אֶל מַדְרֵגַת אַהֲבַת הָאֱלֹהִים וְהוּא הַשַּׁעַר הָרִאשׁוֹן מִשְּׁעָרֶיהָ, וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁיַּגִּיעַ הָאָדָם אֵלֶיהָ אֶלָּא אַחֵר שֶׁתִּקְדַּם יִרְאָתוֹ וּפַחְדּוֹ מֵאֱלֹהִים יִתְבָּרַךְ,

מצות הדבקות האלהי. אמר (דברים י, כ) "ובו תדבק". והמצוה הזאת גם היא מדעית וכוללת ענינים נשגבים קרובים לדרכי המלובש ברוח הקדש ולמי שנאצל עליו האור העליון. שמחשבתם דבקה כל עת באור החיים, כמו דור דעה שבאו לארץ אמר עליהם (דברים ד, ד) "ואתם הדבקים ביי' אלהיכם חיים כולכם היום". לא היה צריך לומר "חיים כולכם היום", כי עם החיים הוא מדבר. אבל פירש ענין הדבקות שהם חיים ממש. כדרך (משלי טז, טו) "באור פני המלך חיים". ועיקר המצוה היא לחכמי לב ולנבוני דבר שיכינו עצמם כל עת להדבק באור העליון, ולחשוב מחשבות טהורות באהבת השם ויראתו עד שתגבר עליהן מחשבת אמת, ויהיו מתרוממים מכל מחשבת עולם, וכאלו כבוד השם חופף עליהם. וזה דרך הנביאים ותלמידיהם שהכינו לבבם להיות משכן טהור¹לשון "מסילת שרים" (פרק כ"ו) "אך הקדוש הדבק תמיד באלוהיו, ונפשו מתהלכת בין המושכלות האמתיות באהבת בוראו ויראתו, הנה נחשב לו כאילו הוא מתהלך לפני ה' בארצות החיים עודנו פה בעולם הזה. והנה איש כזה הוא עצמו נחשב כמשכן, כמקדש, כמזבח" לאור הנאצל עליהם. מהם זכו לרוח טובה, מהם לרוח נדיבה, מהם לרוח קדש, ורוח נכון, ורוח אלהים בחכמה בתבונה ובדעת, ומן המופלאים שבהם זכו לנבואה כפי מדרגותיהן. ותבין מזה שאין ענין המצוה לכל הקהל כולו. כי "מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו?"²תהלים כד, ג אם לא האיש אשר יראת ה' היא אוצרו, האוהב השם בכל לב והוגה בתורה ועובד את השם בכל נפשו, ומשכיל ומבין ביראת ה' ובמליצות החכמה וקבץ תבונות רבות, והתגברו עליו מחשבת אמת עד למאד. (ומאי) [ומפני זה] יתחייב להכין עצמו להיות דבק בה' ועליו נאמרה המצוה, כל אחד כפי כחו. והוא עצמו ענין ההתבודדות, שיבדיל האדם עצמו לעתים מכל אשר תחת השמש, ויתבודד כח שכלו ובינתו מבין שאר הכחות הנפשיות, ויעלה מרומים לחזות בנועם ה'. הנביא בדרכי הנבואה, החכם בדרכי החכמה, והנבון בדרכי התבונה, והחסיד בדרכי החסידות. כל אחד כפי תארו ומצב נפשו. כי בהפנות הלב מכל המחשבות ולא יתעסק זולתי בענינים האלהיים בדרך אמת, והוא קשור בהם, אז נקרא "דבק" שהיא הדבקות הנפשי שכל מחשבות הלב משוטטים לבד בענינים האלהיים, אין להם הקשר בענינים האחרים. ועל דרך זו יתפרשו כל לשונות של "דביקה" כשהן נזכרים אצל ענין נפשי. וממין זה אמר (בראשית לד, ג) "ותדבק נפשו בדינה בת יעקב". פירוש, כל מחשבות לבו היו משוטטים בדינה בת יעקב, מרוב אהבתו אותה ולא חשב עוד על דבר זולתה. והשם ב"ה אמר (ירמיה יג, יא) "כן הדבקתי אלי את כל בית ישראל ואת כל בית יהודה נאם יי' להיות לי לעם ולשם ולתהלה ולתפארת". כביכול כל עִסְקִי עמהם. כמי שפונה מכל עסקיו להטיב עם ישראל. וכן אמר (תהלים מ, ו) "רבות עשית וגו' נפלאותיך ומחשבותיך אלינו". פירוש עשית רבות בשמים ובארץ. וכל הנפלאות והמחשבות בעבור ישראל. וכן (בראשית ב, כד) "ודבק באשתו". שכל עניניו יהיה עמה, לא עם אבותיו וקרובים כמו קודם לזה. אמר המלך דוד ע"ה (תהלים סג, ט) "דבקה נפשי אחריך, בי תמכה ימינך". פירוש נפשי פנויה מכל דבר, ורק היא דבקה אחריך כי בי תמכה ימינך. והוא העזר האלהי שדברנו ממנו (חדר ה' חלון ד'). כמו (תהלים יח, לו) "וימינך תסעדני". ולפני כן אמר (תהלים סג, ג) "לראות עוזך וכבודך". והדברים מלמדים זה על זה.